גאווה ודעה קדומה

גאווה ודעה קדומה
Pride and Prejudice
	דף מהמהדורה הראשונה של הספר
מידע כללי
מאת	ג'יין אוסטן
שפת המקור	אנגלית בריטית
סוגה	רומן
נושא	מודעות עצמית, נישואים, מעמד חברתי, פרספקטיביזם, סדרים חברתיים, אושר, נשיות, גאווה
מקום התרחשות	Ware, ואסטרם, Netherfield, Hunsford, Rosings Park, Pemberley, Longbourn, הרטפורדשייר, Meryton, Lambton
תקופת התרחשות	העשור השני של המאה ה-19 (אוקטובר 1811–אוקטובר 1812), העשור הראשון של המאה ה-19 (אוקטובר 1802–אוקטובר 1803), שנות ה-90 של המאה ה-18
הוצאה
תאריך הוצאה	28 בינואר 1813
סדרה
ספר קודם	תבונה ורגישות
הספר הבא	מנספילד פארק
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	002609232, 001129800, 000968044, 002491585, 003152286

ערך זה עוסק בספר. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו גאווה ודעה קדומה (פירושונים).

גאווה ודעה קדומה (באנגלית: Pride and Prejudice; מוכר גם בשם גאווה ומשפט קדום וכן אהבה וגאווה) הוא רומן רומנטי המתרחש באנגליה במאה ה־19 ועוסק בנישואין בחברה הגבוהה דרך דמותה של אליזבת בנט, צעירה אינטליגנטית הניצבת בפני לחצים להינשא לשידוך רווחי. היא נקלעת למשולש אהבה מפתיע עם שני גברים שונים לחלוטין זה מזה. הרומן בוחן את הקונפליקט בין אהבה לבין חובה חברתית וכלכלית באותה תקופה מנקודת מבטה של אישה צעירה.

הרומן הוא הרומן הידוע ביותר של הסופרת הבריטית ג'יין אוסטן. הוא נכתב בין השנים 1796–1797, ונקרא בתחילה "רשמים ראשונים" (First Impressions). הרומן עבר הגהה ב־1811 ופורסם שנתיים לאחר מכן ב־1813.

עלילת הספר

עלילת הרומן נסובה סביב נישואים במאה ה־18. הדמות הראשית היא אליזבת בנט, בת העשרים, צעירה דעתנית, חכמה ושנונה, ובעלת חוש צדק מפותח. אמה של אליזבת, גב' בנט, נחושה בדעתה להשיא את בנותיה בהצלחה לג'נטלמנים (אצילים) בעלי הון מספיק כדי לתמוך בהן. פרט זה מהווה ציר חשוב בעלילה מאחר שביתו ורכושו של מר בנט היה מוגבל בהורשה רק לבנים. אך כיוון שבמשפחת בנט לא היו בנים יורשים, עתידה הירושה לעבור לענף אחר במשפחה. דבר שיעמיד את הביטחון הכלכלי של גברת בנט ובנותיה בסכנה אחרי שמר בנט ימות.

נכסי האב אמורים לעבור עם מותו לידי מר קולינס, איש כמורה מרבה להג וחנופה ויהיר להחריד המתנהג בטקסיות מוגזמת ופתטית. לאחר שאליזבת דחתה את הצעת נישואיו, התחתן מר קולינס עם שרלוט לוקאס, חברתה הטובה של אליזבת, אשר שואפת לנישואים נוחים בניגוד לאליזבת השואפת להתחתן מתוך אהבה.

גב' בנט נחשבה לחסרת טאקט ואפילו המונית במקצת. תקוותיה להשיא את בנותיה לאצילים ובעלי ממון התעוררו ביתר שאת עם בואו של מר בינגלי. מר בינגלי הוא איש צעיר, אמיד ויפה תואר אשר שכר אחוזה לא רחוק מביתם של בני משפחת בנט. בבואו לאזור, הוא הביא עמו גם את חברו הטוב, מר דארסי, איש יהיר ואף עשיר יותר מבינגלי, אשר בינו לבין אליזבת נדמה כי שררה קרירות, הסתייגות וחוסר חיבה הדדית מהרגע הראשון.

עלילת הרומן מסתבכת כאשר אליזבת, יחד עם שאר בני משפחת בנט, מכירים את מר ויקהם, קצין בצבא אותו אליזבת מחשיבה כג'נטלמן בניגוד גמור למר דארסי. ויקהם אף הוא אינו נוטה חיבה למר דארסי, אשר מצידו החל לפתח, עם הזמן, רגשי אהבה כלפי אליזבת.

למרות הרושם הראשוני הטוב אותו עושה מר ויקהם על בני משפחת בנט, ויקהם ייחשף בהדרגתיות, לאורך הספר, כדמות נלוזה המפתה את האחות הצעירה בבנות בנט. להפתעתה הרבה של אליזבת, דווקא מר דארסי הגאה והיהיר, שהותיר עליה רושם ראשוני שלילי, יתגלה כג'נטלמן אמיתי.

מסתבר שדארסי היה מודע לפגמים באישיותו של ויקהם, בייחוד כיוון שהוא ניסה להדיח את אחותו הקטנה של דארסי, ג'ורג'יאנה, כדי להינשא לה ולזכות בכספה הרב. במהלך הספר יתברר כי מר דארסי יעדיף להימנע ממבוכה וחשיפת סיפור ברבים אודות החטיפה של אחותו בידי ויקהם. אט אט תתבהר למר דארסי כי אהבתו לאליזבת גדולה מנשוא. ולכן לא יספר לה על ויקהם ומעלליו, משום שהוא לא רצה להשפיע על ההחלטות והרגשות שלה כלפיו.

אחת הסיבות לקונפליקט ולויכוח בין דארסי לאליזבת היא על אחותה הבכורה, ג'יין, אשר מאוהבת במר בינגלי. דארסי שכנע את בינגלי חברו כי היא אינה אוהבת אותו, וכי אין זה יאה להתחתן עם אחת מבנות משפחת בנט. הוא אף הסתיר בעזרת אחיותיו של בינגלי את בואה ללונדון ואת ביקורה בביתו.

ויקהם ברח עם לידיה, אחותה הקטנה וקלת הדעת של אליזבת, בלי להתחתן איתה, דבר שנחשב כאות קלון בתקופה המדוברת וכבעל השפעה מרחיקת לכת על מעמד המשפחה וסיכויי הבנות להינשא. אך מי שמציל את המצב הוא דארסי, המשלם את חובותיו הרבים של ויקהם ומכריחו להינשא לאחותה של אליזבת. על אף הגאווה הרבה של דארסי, והיותה של אליזבת ממעמד נמוך יותר, אהבתם גוברת על המכשולים (בין השאר שידוך מילדות של דארסי לבת דודתו) ואליזבת מקבלת לבסוף את הצעת הנישואין של דארסי.

גם המכשולים שנערמו בדרכם של אחותה הבכורה של אליזבת ומר בינגלי נפתרים, ואף הם מחליטים להינשא.

הערות על הדמויות

מלאכת תפירת הדמויות נעשתה בכישרון רב על ידי אוסטן, שהשכילה ליצור דמויות מלאות ועגולות בעלות רבדים שונים. היא הצליחה לתאר בדייקנות את המבנה החברתי של התקופה ואת הסיבוכים הרבים בתחומי הכסף, האהבה והנישואין. דוגמה אידיאלית לכך היא דמותה של שרלוט, חברתה הטובה של אליזבת. אישה פרקטית שנישואין עבורה אין פירושם אהבה אלא פשרה. היא נישאה למר קולינס כדי להבטיח לעצמה חיים נוחים כאישה נשואה, והתנהגות זו מעוררת הפתעה רבה מצידה של אליזבת על שרלוט. ניתן להתווכח אם שרלוט היא דוגמה לדעה הקדומה של אליזבת או דוגמה להתפשרות הכרוכה בנישואין באותה תקופה.

למרות זאת, ברור למדי מן הסיפור כי בעת שמר דארסי חוטא בחטא הגאווה, אליזבת לעיתים מזומנות חורצת דעה קדומה אף היא על דארסי. היחסים שביניהם הם לב הסיפור, השזור במיומנות, יחד עם שאר סיפוריהם של בני משפחת בנט, היוצרים יחדיו פסיפס אנושי של תקופה עם מוסר השכל אוניברסלי.

דמותו של מר דארסי נחשבת כאב טיפוס לגיבור הרומנטי, ולמי שהצליח לעבור תהליך פסיכולוגי–תודעתי מעמיק, ולעשות שינוי דרמטי באופיו מתחילת הרומן ועד סופו. דוגמה לכך ניתן למצוא בספרה של הלן פילדינג – יומנה של ברידג'ט ג'ונס, גם שם הגיבורה מוצאת עצמה מעורבת בקשר עם גיבור עשיר והנתפס כיהיר, בשם דארסי, אשר לאחר מכן מתגלה כחביב וראוי לאהבתה. שלא במקרה, גם בהפקת ספר זה לקולנוע בשנת 2001, נבחר השחקן קולין פירת' לגלם את מר דארסי, לאחר שגילם בשנת 1996 את מר דארסי בהפקת ה־BBC של "גאווה ודעה קדומה".

שמו של הרומן לקוח, ככל הנראה, מקטע מתוך הרומן "ססיליה" של פרנסס ברני, בו אחת הדמויות נושאת נאום על גאווה ודעה קדומה.

על המסך

בשנת 1940 גילמו לורנס אוליבייה וגריר גרסון את התפקידים הראשיים בהפקה הוליוודית של "גאווה ודעה קדומה", את התסריט כתב אלדוס האקסלי.

ב־1980 עובד הרומן למיני סדרה טלוויזיונית של ה־BBC, כאשר בתפקידים הראשיים שיחקו אליזבת גארווי ודייוויד רינטול.

בשנת 1993 ה־BBC ערך משאל רחב היקף אודות הספר האהוב ביותר בבריטניה, ו"גאווה ודעה קדומה" נבחר במקום הראשון. לאורך השנים זכה הרומן למספר רב של המחזות לרדיו ולטלוויזיה. אשר הבולט ביניהם הוא הפקה עתירת תקציב של ה־BBC לגאווה ודעה קדומה ב־1995 עם קולין פירת' כמר דארסי וג'ניפר אילי כאליזבת בנט.

ב־2004 יצא עיבוד קולנועי בוליוודי בשם כלה ודעה קדומה.

בספטמבר 2005 יצא סרט נוסף המבוסס על רומן זה בכיכובם של קירה נייטלי ומת'יו מקפדיין. סרט זה הופץ עם שתי גרסאות שונות לסופו, אחת בבריטניה והשנייה בארצות הברית, דבר שעורר פולמוס בתקשורת הבריטית. לאור דרישת הציבור בבריטניה הוקרן הסרט עם "הסוף האמריקאי", ובו נשיקה רומנטית בין הגיבורים, גם במספר אולמות בבריטניה. הסרט הוקרן בישראל רק בפברואר 2006 בגרסה הבריטית, ללא הנשיקה (מלבד בסינמטקים). השחקנית הבריטית קירה נייטלי הייתה מועמדת לפרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר על משחקה בסרט זה.

בשנת 2016 יצא הסרט גאווה ודעה קדומה וזומבים המהווה פארודיה לספר המקורי.

הסרט הלהט"בי–אמריקאי משנת 2022, פייר איילנד, מבוסס על הספר.

תרגומים לעברית

עטיפת הספר בהוצאת כתר וידיעות אחרונות

התרגום הראשון לעברית נעשה על ידי שושנה שרירא בשנת 1952 ויצא לאור בהוצאת מ. ניומן בשם "אהבה וגאוה".

תרגום ידוע יותר של הספר נעשה על ידי אהרן אמיר ויצא בשנת 1984 בשם "גאווה ומשפט קדום", אולם רבים מכירים אותו בשם "גאווה ודעה קדומה", השם העברי שניתן לאחת מהסדרות שנעשו על בסיס הספר, ששודרה בערוץ הראשון^[1].

תרגום נוסף לעברית, שנעשה על ידי טלה בר, יצא בשם "אהבה וגאווה" בהוצאת אור-עם בשנת 1984^[1].

במאי 2008, יצא לאור תרגום חדש מאת עירית לינור המלווה באחרית דבר פרי עטה, בהוצאת כתר ספרים וידיעות אחרונות^[2]. במהלך קיץ 2009 שודרה בערוץ הוט 3 גרסה טלוויזיונית חדשה שנקראה "מה שנחוץ לרווק", בבימויה של לינור ובכיכובם של חנה לסלאו, יעל הדר ודן שפירא, המבוססת על הספר ומותאמת לרוח הזמן^[3].

בשנת 2024 יצא הספר בגרסה מוערת (458 הערות)^[4] בתרגומה של קטיה בנוביץ' ועם הערותיה של אביגיל קנטורוביץ' בהוצאת אהבות וספרים בעלמא^[5].

המשכים

לרומן זה של ג'יין אוסטן נכתבו המשכים רבים על ידי סופרים אחרים, המנסים לתאר בדרכים שונות את חייה של אליזבת כאשתו של מר דארסי באחוזתו, פמברלי. בין הידועים שבהם – "פמברלי" ו־"נישואין ללא שוויון" מאת אמה טננט (אנ') (שאף יצאו בעברית בהוצאת אור-עם). המשכים נוספים:

"Pemberley Revisited" (חזרה לפמברלי) מאת אמה טננט
"Trust and Triumph" (אמון וניצחון) מאת נורמה גאטג'-סמית (אנ')
"Letters from Pemberly: The First Year" (מכתבים מפמברלי: השנה הראשונה) מאת ג'יין דוקינס (אנ')
"Virtue and Vanity" (מידה טובה ויהירות) מאת טד ומרילין ביידר (Bader)
"Mr Darcy takes a wife: Pride and Prejudice continues" (מר דארסי לוקח אישה: המשך לגאווה ודעה קדומה) מאת לינדה בארדול (אנ') וספר ההמשך שלו "Darcy and Elizabeth: Nights and Days at Pemberley" (דארסי ואליזבת: לילות וימים בפמברלי)

לרוב, התיאור בספרים אלה אינו משרטט תמונה אגדית של חיים 'באושר ועושר עד עצם היום הזה'. אליזבת נאלצת להתמודד עם דעתם השלילית אודותיה מצד קרוביו של מר דארסי ובני מעמדו שאינם רואים בעין יפה את אשתו, בת המעמד הנמוך, לדעתם, שאינה ראויה לו. על אליזבת להתמודד גם עם גאוותו של מר דארסי, דעותיה הקדומות שלה, ועם רצונו של מר דארסי בבן כיורש לאחוזתו. לעיתים עליה להתמודד גם עם משפחתה ובפרט עם דרישותיה הכספיות של אחותה הצעירה, שנישאה למר ויקהם, והמוצאת עצמה תדיר בחובות עקב נטייתו של ויקהם הפוחז להימורים.

השראות ליצירות נוספות

סדרת הספרים בריג'רטון (שהפכה לסדרת טלוויזיה באותו שם) מושפעת ישירות מהספר גאווה ודעה קדומה: בסדרת הטלוויזיה הדבר התבטא במחווה ויזואלית לסרט גאווה ודעה קדומה משנת 1995 בסצנת היציאה מהאגם המפורסמת^[6], ובספר עצמו יש אזכור למשפט הפתיחה המפורסם של הספר: "It is a truth universally acknowledged, that a "single man in possession of a good fortune, must be in want of a wife ("אמת המקובלת על כולם היא שרווק בעל רכוש רב מן הסתם חש מחסור ברעיה").