גדליה טיקטין (השני)
רבי גדליה טיקטין (השני) (ה'תק"ע 1810, צ’נסטוחוב – ז' באב תרמ"ו, 8 באוגוסט 1886) היה רב אשכנזי, רב של ברסלאו.
 | |
| לידה |
1810 ה'תק"ע צ’נסטוחוב |
|---|---|
| פטירה |
8 באוגוסט 1886 (בגיל 76 בערך) ז' באב תרמ"ו ברסלאו |
| מקום פעילות | ברסלאו |
| תקופת הפעילות |
? – 8 באוגוסט 1886  |
| השתייכות | יהדות אשכנז האורתודוקסית |
| תפקידים נוספים | רבן של ברסלאו ושלזיה |
| רבותיו | רבי חיים אוירבך |
| תלמידיו | רבי ישראל מאיר פריימן |
| פרסים והוקרה |
מסדר העיט האדום |
  | |
ביוגרפיה
עריכהנולד בצ'נסטוחוב לרב שלמה זלמן טיקטין (גר') רבה של ברסלאו, בנו של רבי אברהם טיקטין, הוא היה תלמידו של רבי חיים אוירבך בלונטשיץ שבפולין. ב-1829 התארס למרים בורנשטיין בלונטשיץ.
במאי 1843 נבחר לרבה של קהילת ברסלאו על ידי 200 אנשים בעלי דעות דומות. ב-1846 חתם על הקריאה לפגישת התאולוגים השמרנים. רק בספטמבר 1847 הוכר רשמית כרב אורתודוקסי.[דרושה הבהרה]
ב-30 בינואר 1854 מונה הרב טיקטין כרב המדינה של שלזיה על ידי פרידריך וילהלם הרביעי, מלך פרוסיה. מינויו היה בסימן פיצול בקהילה היהודית של שלזיה, שהחל להתעורר כבר במהלך כהונתו של אביו, בין האורתודוקסים שהרב טיקטין, כמו אביו לפניו, היה דוברם הראשי, ובין הרפורמים, שניסו להשיג את מינויו של רב הקהילה הרפורמית בברסלאו, אברהם גייגר, לרב המדינה. גם לאחר מינויו על ידי המלך, התקשה טיקטין לעמוד על סמכותו הרבנית בקהילה השסועה. רק ב-1863, לאחר עזיבתו של גייגר, הגיע עם יורשו מנואל יואל להסכם שהחזיר את השקט בין הקבוצות המתחרות. יחד עם הרב יואל הליברלי, חנך טיקטין את בית הכנסת הראשי החדש של ברסלאו.
טיקטין נודע בפעילות החסד שלו, בשנת 1870 קיבל את מסדר הנשר האדום (אנ'), מדרגה רביעית, כהוקרה על שירותיו לחולים ולפצועים במלחמת צרפת–פרוסיה.
נישא שנית לרחל בת צבי קלאצקא מוילנה אחותו של המומר יוליאן קלצ'קו.
לקריאה נוספת
עריכה- 1931 ,Jüdische Persönlichkeiten in und aus Breslau, עמ' 44.
- מיכאל מאיר, רבי גדליה טיקטין והפלג החרדי של קהילת ברסלאו (1845–1854), מיכאל, ב, עמ' 92–107.
- הרב נתן צבי פרידמן, אוצר הרבנים, פריט 4336.
קישורים חיצוניים
עריכה- גדליה טיקטין, במהדורת 1906 של אנציקלופדיה יודאיקה (באנגלית)
- רבי גדליה טיקטין (השני), בלקסיקון הרבני "אישי ישראל"