גולה לבן

גולה לבן או גם מהגר לבן (ברוסית: Белая эмиграция, באנגלית: White émigré, בצרפתית: Russes blancs) הוא מונח פוליטי המתאר רוסי שהיגר מרוסיה עקב מהפכת אוקטובר ב-1917 ומלחמת האזרחים ברוסיה שבאה בעקבותיה והתנגד לצורת השלטון ברוסיה. נהוג להשתמש במונח בעיקר בצרפת, ארצות הברית ובריטניה. המהגרים עצמם, והאוכלוסייה המקומית באותן הארצות, נהגו להשתמש במונח שהיה פחות טעון פוליטית - מהגר מהגל הראשון (Эмигрант первой волны). בברית המועצות נעשה שימוש במונח מהגר לבן (Белоэмигрант) בשנים 1920–1980, בעיקר במשמעות שלילית. מאז סוף שנות ה-80 המסורת ברוסיה היא לכנות את אלו שהיגרו מרוסיה בשנים 1917–1922 "מהגרי הגל הראשון".

ולדימיר פוטין מניח זר על קברו של איוון בונין בבית הקברות סן ז'נבייב דה בואה (Sainte-Geneviève-des-Bois) בסמוך לפריז, נקרופוליס של רוסים לבנים

גולים לבנים רבים השתתפו בצבא הלבן או תמכו בו, למרות שהמונח מיושם לעיתים קרובות באופן נרחב, וכולל את כל מי שעזב את רוסיה בשל החלפת המשטר (חלקם, כדוגמת המנשביקים והסוציאל רבולוציונרים, התנגדו לבולשביקים אבל לא תמכו בצבא הלבן, וחלקם היו א-פוליטיים), כמו גם את הצאצאים של אלו שעזבו ועדיין שמרו על זהות נוצרית אורתודוקסית בעודם מתגוררים בחו"ל. יש לציין כי במונח "מהגר לבן" (белоэмигранты, белая эмиграция) נעשה שימוש רב יותר בברית המועצות שם הייתה לו משמעות שלילית מאשר על ידי הגולים עצמם, שהעדיפו לכנות עצמם בפשטות "מהגרים רוסים" (русская эмиграция) או "פליטי צבא רוסיים" (русская военная эмиграция) אם השתתפו בצבא הלבן.

רוב הגולים הלבנים עזבו את רוסיה בין 1917 ל-1920 (הערכות נעות בין 900,000 ל-2 מיליון), אם כי היו גם כאלו שהצליחו לעזוב בשנות ה-20 או בשנות ה-30 או שהוגלו על ידי הממשלה הסובייטית (כדוגמת הפילוסוף איבן איליין (Иван Александрович Ильин)). הם היו בני כל המעמדות וכללו חיילים וקצינים, קוזאקים, אינטלקטואלים בעלי מקצועות שונים, אנשי עסקים ובעלי קרקעות מנושלים, כמו גם בעלי המשרות בממשלה הקיסרית הרוסית ובממשלות האנטי בולשביקיות השונות מתקופת מלחמת האזרחים הרוסית. הגולים הלבנים לא היו רוסים אתניים בלבד אלא השתייכו למגוון קבוצות אתניות.

תפוצה

בתחילה ברחו רוב הגולים מדרום רוסיה ומאוקראינה לטורקיה וממנה לארצות הסלאביות שבמזרח אירופה, כדוגמת ממלכת יוגוסלביה, בולגריה, צ'כוסלובקיה ופולין. גולים רבים נמלטו גם לאסטוניה, לטביה, ליטא, פינלנד, גרמניה וצרפת. קהילות משגשגות של גולים התפתחו בברלין ובפריז.

אזרחים וקצינים צבאיים רבים שהתגוררו או הוצבו בסיביר והמזרח הרחוק הרוסי עקרו לשאנגחאי ואזורים סמוכים בסין, מרכז אסיה, ומזרח טורקסטן, כמו גם ליפן.

במהלך מלחמת העולם השנייה ואחריה היגרו גולים רוסים רבים לבריטניה, ארצות הברית, קנדה, פרו, ברזיל, ארגנטינה ואוסטרליה.

נטיות אידאולוגיות

בדרך כלל הגולים הלבנים היו אנטי קומוניסטים ומבחינתם ברית המועצות ומורשתה לא היו במהותם רוסים. הם התייחסו לתקופה מ-1917 ועד 1991 כתקופת כיבוש על ידי משטר סובייטי שהיה בינלאומי באופיו ואנטי נוצרי.

ניתן לאפיין אחוז משמעותי מבין גולים כמונרכיסטים, אם כי יש רבים ביניהם שאימצו את העמדה הנייטרלית ("נאפרדרשנטסי" – שאינם קובעים מראש), על פיה המבנה הפוליטי של רוסיה צריך להיקבע באמצעות משאל עם.

גולים לבנים רבים האמינו שמשימתם היא לשמר את התרבות ואורח החיים הרוסים מהתקופה שקדמה למהפכה בעודם מתגוררים בחו"ל, במטרה להשיבם לתרבות הרוסית לאחר נפילת ברית המועצות.

מיסיון דתי לעולם החיצון היה רעיון נוסף שקידמו אנשים כדוגמת הבישוף "יוחנן משאנגחאי וסן פרנסיסקו" (מיכאיל מקסימוביץ', קיבל מעמד של קדוש נוצרי בכנסייה האורתודוקסית הרוסית הגולה) שאמר ב-1938 במועצת הפזורה הכללית:

"הובטח לרוסים בחו"ל כי יזהרו בעולם כולו באור האורתודוקסיה, כך שעמים אחרים, הרואים את מעשיהם הטובים, יאדירו את אבינו שבשמיים, ובכך יביאו ישועה לעצמם."

גולים לבנים רבים האמינו גם כי חובתם להישאר פעילים בקרב כנגד הדיקטטורה הסובייטית, בתקווה לשחרר את רוסיה. אידאולוגיה זו קיבל השראה בעיקר מהגנרל פיוטר וראנגל, שאמר בעת תבוסת הצבא הלבן "הקרב למען רוסיה לא פסק, הוא רק לבש צורות חדשות".

הקפטיין ואסילי אורחוב, קצין צבא בדימוס והמוציא לאור של כתב העת "זקיף", פיתח את רעיון האחריות במילים הבאות:

"תגיע השעה, והיא - האמינו בכך - בוא תבוא, שבה רוסיה המשוחררת תשאל כל אחד מאיתנו: "מה עשית על מנת להאיץ את לידתי מחדש." הבה נרוויח את הזכות שלא להסמיק, כי אם להיות גאים בקיומנו בחו"ל. כמי שנגזלה ממנה זמנית מולדתו הבה נשמר בינינו לא רק את האמונה בה, אלא גם את השאיפה הבלתי מתפשרת לבצע מעשי גבורה, להקריב קורבנות ולייסד את משפחת הרעות המאוחדת של אלו שלא הניחו ידם במאבק לשחרורה".

ארגונים ופעילויות

הגולים יסדו ארגונים מגוונים למטרת המאבק במשטר הסובייטי כדוגמת "איחוד כלל צבאי רוסי", "אחוות האמת הרוסית", ו" הברית הלאומית של בני הברית הרוסים" (NTS). פעילות זו הפכה את הגולים הלבנים למטרה להסתננות לתוכם על ידי המשטרה החשאית הסובייטית (מבצע טראסט (операция "Трест") ו"הקו הפנימי" (Внутренняя Линия)). שבעים וחמישה קצינים בדימוס של הצבא הלבן שימשו כמתנדבים בצבאו של פרנסיסקו פרנקו במהלך מלחמת האזרחים בספרד.

כמה מהגולים הלבנים פיתחו אהדה למשטר הסובייטי וכונו "פטריוטים סובייטים". אנשים אלו הקימו ארגונים כדוגמת "המלאדרוסי" (Союз Младороссов), "אווראז'ייטסי" (Евразийцы), וה"סמנובחובטסי" (Сменовеховцы).

במהלך מלחמת העולם השנייה נטלו גולים לבנים רבים חלק ב"תנועת השחרור הרוסית" (Русское Освободительное Движение) שפעלה כבת ברית של הנאצים. מצד שני, מספר משמעותי השתתף בתנועות אנטי-נאציות, כדוגמת תנועת ההתנגדות הצרפתית. במהלך המלחמה באו גולים לבנים במגע עם אזרחים לשעבר של ברית המועצות מהשטחים הכבושים בידי הגרמנים שחלקם השתמש בנסיגה הרוסית כהזדמנות להימלט מברית המועצות או ששהו בגרמניה ובאוסטריה כשבויים וכעובדי כפייה והעדיפו להישאר במערב. לקבוצה זו נוהגים להתייחס כאל מהגרים "מהגל השני" (או גם פליטים). גל שני קטן יחסית זה החל להתבולל במהירות בתוך קהילת הגולים הלבנים.

לאחר המלחמה נותר הארגון NTS כיחיד שהמשיך במאבק אנטי סובייטי פעיל. ארגונים אחרים התפזרו, או שהחלו להתרכז בשימור-עצמי ו/או בחינוך הצעירים בלבד. תנועות נוער שונות כדוגמת "הצופים הרוסים בגלות" פעלו לגידול הילדים תוך כדי הקניית רקע בתרבות ובמורשת הרוסית שלפני המהפכה.

במטרה לשמר את הכנסייה שלהם מהשפעה סובייטית הקימו גולים לבנים את "הכנסייה הרוסית אורתודוקסית בחו"ל" ב-1924. הכנסייה מתקיימת גם בימינו, כשהיא פועלת כמרכז רוחני ותרבותי לקהילה הרוסית אורתודוקסית בחו"ל. ב-17 במאי 2007 נחתם "הסכם האיחוד הקנוני עם הפטריארכיה של מוסקבה" על ידי ראש הכנסייה הרוסית בחו"ל וראש הכנסייה הרוסית הפרבוסלבית וחידש בכך את הקשרים בין שתי הכנסיות לאחר נתק בן יותר משמונים שנים.

מהגרים בולטים מ"הגל הראשון"

דמויות פוליטיות וצבאיות:

• אנטון דניקין
• פיוטר וראנגל
• ניקולאי ניקולאייביץ' הבן
• אלכסנדר קוטפוב

היסטוריונים ופילוסופים:

• איבן איליין
• לב שסטוב

אמנים:

• יול ברינר
• איוון בונין
• סרגיי דיאגילב
• סרגיי רחמנינוב
• ולדימיר נבוקוב
• איין ראנד
• אנה פבלובה
• איגור סטרווינסקי
• אלכסנדר קופרין
• פיודור שאליאפין
• אלכסיי טולסטוי

מדענים וממציאים:

• איגור סיקורסקי

דמיות נוספות:

• אלכסנדר אלכין

ארגונים וישויות של גולים לבנים

שטחי שיפוט של הכנסייה האורתודוקסית:

• הכנסייה הרוסית האורתודוקסית מחוץ לרוסיה (РПЦЗ, Зарубежная Церковь)
• האקסארכיה הפטריארכאלית של הקהילות האורתודוקסיות של המסורת הרוסית במערב אירופה (Парижский Экзархат)
• הכנסייה האורתדוכסית באמריקה (АПЦ, Митрополия) – לא נוסדה בידי גולים לבנים אך כוללת אחוז משמעותי של קהילות של גולים לבנים.

ארגונים צבאיים וצבאיים למחצה:

• האיחוד הצבאי הכולל הרוסי (РОВС)
• קבוצת הקוזאקים של הדון
• קבוצת הקוזאקים של קובן
• קבוצת הקוזאקים של טרקן
• לוחמי הקורפוס הרוסי (Союз Чинов Русского Корпуса)
• אגודת הקדטים (Объединение Кадет Российских Корпусов за Рубежом)

ארגונים פוליטיים:

• הברית הלאומית של בני הברית הרוסים (НТ)
• הקונגרס של אמריקנים רוסים (The Congress of Russian Americans)
• מסדר האיחוד הקיסרי הרוסי (РИС-О)
• האיחוד המונרכיסטי הגבוה (Высший Монархический Совет)
• המלאדרוסי (Союз Младороссов,)
• תנועת המדינה העממית הכלל לאומית הרוסית (РОНДД))
• האיחוד למערכה למען שחרור עמי רוסיה (СБОНР) – נוסדה על ידי מהגרי "הגל השני", אך כללה גולים לבנים רבים.

תנועות נוער:

• ארגון הגששים הרוסים הצעירים (צופים בגלות) (ОРЮР)
• הארגון הלאומי של הצופים הרוסים (צופים בגלות) (НОРС)
• הארגון הלאומי של הסיירים (או "אבירים") (НОВ, Витязи)
• האגודה הלאומית של מגלי ארצות רוסים (НОРР)
• תנועת הסטודנטים הנוצרים רוסים (РСХД)
• הארגון האורתודוקסי של הגששים הרוסים (ПОР)
• הסוקול הרוסי (Русский Сокол)

ארגוני צדקה:

• קרן טולסטוי

לקריאה נוספת

• M.V. Nazarov, The Mission of the Russian Emigration, Moscow: Rodnik, 1994. ISBN 5-86231-172-6

קישורים חיצוניים

• רוסיה בחו"ל: מדריך מקיף להגירה רוסית אחרי 1917 מאגרי נתונים ביוגרפיים, ארכיון צילומים, תוצאות חיפוש המלוות במסמכים מקוריים, תקצירים