גומאזים
הגומאזים הוא קבוצה אתנית החיה במדינה האתיופית בנישנגול-גומאז ובמחוז צפון גונדר שבמדינת אמהרה ובמחוז ההיסטורי שבסודאן פאזוגלי, הגומאזים מונים כ-200,000. בעבר, הם הוכללו יחד עם העמים היושבים על הגבול בין סודאן ואתיופיה תחת הכינוי האגאווי שנקלה (בגלל הדמיון הרב והמוצא של הקבוצות האלו שהם דוברי שפות נילו-סהריות). בתור "שנקלה", הם הוזכרו כבר על ידי החוקר הסקוטי ג'יימס ברוס בספרו "נסיעות לגילוי מקורות הנילוס", שפורסם ב-1790. הוא ציין שהם צדים בחץ וקשת, מנהג שקיים גם כיום.
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| כ-218,000 | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
 אתיופיה 151,000  סודאן 67,000 | |
| שפות | |
| גומאזית | |
| דת | |
|
אנימיזם מוסלמים סונים | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
|
קומאים אדאקאים אופאוים קאנאמים | |
  |
רוב הגומאזים חיים בסביבת עמק הסוואנה. לפי המסורות שלהם, הם התגוררו בעבר בחלקים המערביים של פרובינציית גוג'אם, אבל בהדרגה גורשו משם לתחום הלא פורה של פנים הנילוס הכחול על ידי שכניהם האמהרים והאגאווים, שגם שעבדו אותם. העבדות הייתה קיימת באתיופיה עד שנות ה-40 של המאה ה-20 ובוטלה על ידי הקיסר היילה סלאסי.
הגומאזים דוברים את השפה הגומאזית, השייכת למשפחת השפות הנילו-סהריות ומתחלקת לכמה ניבים.
הגומאזים צדים בעיקר חיות בר למאכל, ואוספים דבש, פירות, שורשים וזרעים. אלה שחיו בקרבת הגבול הסודאני הומרו לאסלאם וישנו גם מיעוט נוצרי קטן שהתנצר בהשפעת הממלכה הנוצרית, אך רובם עדיין מקיימים טקסים מסורתיים, ומאמינים ברוחות הנקראות מאס השוכנות בבתים, באסמים, בשדות, בעצים ובהרים.
באופן מסורתי נהגו הגומאזים לשרוף את גופות מתיהם בטקס הנקרא גאפה, אך מנהג זה הופסק בלחץ הממשלה. הגומאזים מחולקים לשבטים שונים. סכסוכי שבטים הם נפוצים ונפתרים על ידי מוסד הנקרא מאנגאמה או מיצ'א, תלוי באזור הסכסוך.
