גוש האירו
גוש האירו (באנגלית: Euro area או Eurozone) הוא כינוי לאיגוד כלכלי ומוניטרי של 20 מדינות אירופאיות החברות האיחוד האירופי בהן האירו מהווה את ההילך החוקי. הבנק המרכזי האירופי הוא הסמכות המוניטרית העליונה של גוש האירו, ובראשו עומדת כריסטין לגארד.
 |
ראו גם – אמנת שנגן |
בגוש האירו חברות בשלב זה, המדינות: אוסטריה, בלגיה, קפריסין, אסטוניה, פינלנד, צרפת, גרמניה, יוון, אירלנד, איטליה, לוקסמבורג, מלטה, הולנד, פורטוגל, סלובניה, סלובקיה, ספרד, לטביה, ליטא וקרואטיה.
מתוך 7 מדינות הנוספות החברות באיחוד האירופי, 6 מחויבות על פי אמנת מאסטריכט להצטרף לגוש האירו, כאשר יעמדו בדרישות הכניסה. דנמרק אינה מחויבת להצטרף על אף חברותה באיחוד. 4 מדינות זעירות – אנדורה, מונקו, סן-מרינו וקריית הוותיקן הגיעו להסכם עם האיחוד האירופי המאפשר להן להשתמש באירו כמטבע הרשמי במדינה. הסכם זה אינו מקנה להן את הזכות להיות חלק מגוש האירו ואין להן ייצוג בהנהלת הבנק המרכזי האירופי.
בעוד המדיניות המוניטרית נקבעת על ידי הבנק המרכזי האירופי, למדינות החברות בגוש האירו אין ממשלה מאוחדת, משרד אוצר מאוחד או מדיניות פיסקלית מחייבת. אולם, משבר החוב האירופי הביא לפעולה מתואמת של המדינות העיקריות החברות בגוש האירו ויצירת מנגנון היציבות הפיננסית האירופית.
חברות
עריכהב-29 במרץ 1998 הודיעה הנציבות האירופית כי 11 מדינות יהיו הראשונות (מתוך 15 מדינות שהיו חברות באיחוד האירופי באותה עת) בהן יונהג האירו. לגבי מדינות אלה נקבע שהן עומדות בקריטריונים הכלכליים שהוגדרו באמנת מאסטריכט כתנאי סף להחלת המטבע האירופי האחיד[1]. אחד הקריטריונים המרכזיים להצטרפות היה ששיעור הגירעון התקציבי מתוך התוצר המקומי של המדינה יהיה פחות מ-3%[2]. ב-1 בינואר 1999 הפך האירו למטבע המרכזי במדינות אלה[3].
ארבע מדינות האיחוד האירופי שלא הצטרפו לגוש האירו בעת הקמתו היו הממלכה המאוחדת, שהתנגדה לאמנת מאסטריכט וקיבלה פטור מהצטרפות[4]; דנמרק, שלא אישרה את אמנת מאסטריכט תחילה במשאל עם, וקיבלה פטור מהצטרפות לאירו; שוודיה, שביקשה לא להצטרף באותה עת מסיבות כלכליות; ויוון שלא עמדה בקריטריונים להצטרפות[5]. הממלכה המאוחדת התנגדה בהמשך גם לצעדים כלכליים נוספים שביקש האיחוד לקדם, במקביל להשקת האירו, כולל מדיניות אחידה לגבי שיעורי מיסי היחידים והחברות, מאבק בהלבנת הון, ויישום תקנים אחידים בכלכלה האירופית[6]. לטענתה, צעדים אלו היו פוגעים במעמד של לונדון כמרכז פיננסי בין-לאומי[7]. לונדון באותה עת הפכה למרכז בין-לאומי להלבנת הון, בעיקר עבור אוליגרכים רוסים[8].
עם השנים הצטרפו לגוש האירו גם יוון, סלובניה, קפריסין, מלטה, סלובקיה, אסטוניה, לטביה ליטא וקרואטיה:
| מדינה | שנת הצטרפות | אוכלוסייה (במיליונים) | תמ"ג נומינלי (2009) (במיליוני דולר) |
|---|---|---|---|
 אוסטריה |
1999 | 8.3 | 384,908 |
 בלגיה |
1999 | 10.7 | 468,522 |
 קפריסין |
2008 | 0.8 | 24,910 |
 אסטוניה |
2011 | 1.3 | 19,120 |
 פינלנד |
1999 | 5.3 | 237,512 |
 צרפת |
1999 | 64.1 | 2,649,390 |
 גרמניה |
1999 | 82.1 | 3,330,032 |
 יוון |
2001 | 11.3 | 329,924 |
 אירלנד |
1999 | 4.5 | 227,193 |
 איטליה |
1999 | 60.1 | 2,112,780 |
 לוקסמבורג |
1999 | 0.5 | 52,449 |
 מלטה |
2008 | 0.4 | 7,449 |
 הולנד |
1999 | 16.5 | 792,128 |
 פורטוגל |
1999 | 10.6 | 227,676 |
 סלובקיה |
2009 | 5.4 | 87,642 |
 סלובניה |
2007 | 2.0 | 48,477 |
 ספרד |
1999 | 47.7 | 1,460,250 |
 לטביה |
2014 | 2.1 | 49,890 |
 ליטא |
2015 | 3.5 | 94,584 |
 קרואטיה |
2023 | 3.9 | 67,084 |
| הגוש האירופי | 329.94 | 12,475,099 |
נספחים
עריכהחלק מהטריטוריות הצרפתיות שמעבר לים אימצו את האירו כהילך החוקי:
ל-4 מדינות הסכם רשמי עם האיחוד האירופי בהקשר לשימוש באירו:
מדינות ואזורים בהם האירו משמש הילך חוקי דה פקטו ללא הסכם עם האיחוד האירופי:
התרחבות
עריכהכיום ישנן 7 מדינות שחברות באיחוד האירופי אך האירו לא משמש בהן כמטבע המרכזי. על מנת להצטרף לגוש האירו כל מדינה חייבת לעמוד במשך שנתיים במנגנון שער החליפין האירופי השני (ERM II) שכולל תיאום בין שער החליפין המקומי לשער האירו. נכון ל-2022, הבנקים המרכזיים של דנמרק ובולגריה פועלים בהתאם למנגנון שער החליפין האירופי.
משאל עם לא מחייב על אימוץ האירו נערך בשוודיה ב-14 בספטמבר 2003. הרוב (55%) הצביע נגד אימוץ האירו, ולפיכך החליטה שוודיה בשנת 2003 שלא לאמץ את האירו לעת עתה. אילו היה הרוב מצביע בעד, הייתה שוודיה מאמצת את האירו ב-1 בינואר 2006.[9] שוודיה מחויבת על פי אמנת מאסטריכט להיכנס לגוש האירו כשתעמוד בתנאים המקדימים לכך, אך היא טוענת שהצטרפות למנגנון שער החליפין האירופי, שהיא אחד הקריטריונים להצטרפות, היא וולונטרית, וכך נמנעת מלעמוד בקריטריונים.
ביולי 2022 אושר צירופה של קרואטיה בתור החברה ה-20 בגוש האירו, אשר נכנס לתוקף ב-1 בינואר 2023.[10]
אדמיניסטרציה וייצוג
עריכההמדיניות המוניטרית בכל מדינות הגוש האירופי, מנוהלת על ידי הבנק המרכזי האירופי (ECB) ונציגי המדינות בהן האירו משמש כמטבע המרכזי (Eurosystem). על מנת לתאם בין המדינות החברות באיחוד האירופי שאימצו את האירו לבין המדינות שלא אימצו, הוקם גוף המאחד בתוכו את כל 27 מדינות האיחוד האירופי (ESCB) ובו מתבצע התיאום בין הבנקים המרכזיים של המדינות החברות.
גוש האירו מיוצג פוליטית על ידי שרי האוצר של המדינות החברות (Eurogroup). יום לפני התכנסות המועצה הכלכלית–פיננסית האירופית (אקופין) נוהגים להיפגש שרי האוצר של גוש האירו. כאשר דנים במועצה בנושאים הקשורים לאירו בלבד, זכות ההצבעה נתונה לקבוצה זו בלבד.
באפריל 2008, בעת שעמד בראש קבוצת שרי האוצר של מדינות גוש האירו (Euro Group), הציע ראש ממשלת לוקסמבורג ז'אן-קלוד יונקר כי יהיה ייצוג יחיד עבור גוש האירו בקרן המטבע העולמית (IMF) ובכך, לשנות את המצב הנוכחי בו כל מדינה מייצגת את עצמה. יונקר טען כי פיצול זה יוצר חוסר תיאום ומבוכה בין החברות. הצעה רשמית להנהיג ייצוג מאוחד הועלתה ב-2015, עם תאריך יעד למימוש ההצעה ב-2025. עם זאת, חלק מהמדינות החברות אינן רוצות לוותר על דרך הייצוג הנוכחית, ועתיד התוכנית אינו ברור.[11]
מדיניות פיסקלית
עריכהכל מדינה מנהלת בעצמה את המדיניות הפיסקלית. ישנם קווים מנחים וקיים תיאום בין המדינות בגוש האירו. לטובת יציבות האירו, נדרשות חברות הגוש לכבד את האמנה ליציבות וצמיחה (SGP) המגבילה את החוב הלאומי לעד 3% מהתל"ג השנתי. מדינות רבות בגוש עברו על הנחיה זו במשך השנים. הניהול הפיסקלי העצמאי של כל מדינה עלה לדיון מחודש לאחר המשבר הכלכלי והיקלעותן של מספר מדינות בגוש האירו, ובראשן – משבר החוב של יוון – שהגיעה למצב של כמעט "חדלות פרעון". האינטרס של גוש האירו הוא לשמור על יציבות המדינות החברות בה, על מנת לשמור על יציבותו הכללית שלו.
ניהול מדיניות פיסקלית לא-אחראית מצד אחת מהמדינות החברות בה – עלולה להשפיע על מדינות אחרות בגוש האירו.
היסטוריה של התהליך – לוח הזמנים
עריכה- 1946 – וינסטון צ'רצ'יל נואם באוניברסיטת ציריך בזכות הקמת "ארצות הברית של אירופה" אשר תביא תקווה לשיפור ברמת חייהם של מאות מיליונים.
- 1951 – יסוד קהילת הפחם והפלדה האירופית (ECSC); בהשתתפותן של בלגיה, צרפת, גרמניה, הולנד, לוקסמבורג ואיטליה.
- 1957 – חתימת אמנת רומא ליצירת הקהילה הכלכלית האירופית (EEC).
- 1992 – 7 בפברואר, חתימת אמנת מאסטריכט ליצירת האיחוד האירופי ומטבע אחיד[12],
- 1993 – 1 בינואר, השקת השוק האירופי האחיד[12]
- 1995 – 16 בדצמבר, נקבע שמו הרשמי של המטבע האירופי (תחילית של המילה אירופה בשפות השונות: יורו, אירו, אוירו, וכדומה)[12]
- 1996 – 13 בדצמבר, במהלך פסגת דבלין אושרה "אמנת היציבות" המטילה עונשים כלכליים על מדינות שיעברו את מגבלות הגירעון לאחר החלת היורו. מגובשות תוכניות למנגנון חליפין חדש, שהיורו במרכזו. מכון המטבע האירופי חושף את עיצוב שטרות היורו[12].
- 1999 – 1 בינואר, השקת המטבע האירופי ב-11 מדינות במקביל למטבעות הלאומיים, ליצירת האיחוד המוניטרי הגדול בהיסטוריה[3].
- 2000 – דנמרק עורכת משאל עם בנוגע להצטרפות לגוש היורו, המסתיים בהחלטה שלילית של 53% מהמצביעים[13].
- 2001 – יוון מצטרפת למרחב האירו ומאמצת את המטבע החדש לאחר 2600 שנה של שימוש במטבע הלאומי שלה, הדרכמה[14].
- 2002 – 1 בינואר, היורו מחליף באופן רשמי את המטבעות הלאומיים.
- 2003 – שוודיה עורכת משאל עם בנוגע להצטרפות לגוש היורו, המסתיים בהחלטה שלילית[15].
- 2007 – סלובניה מצטרפת לגוש היורו[16].
- 2008 – מלטה וקפריסין מצטרפות לגוש היורו[17].
- 2009 – סלובקיה מצטרפת לגוש היורו. המטבע נמצא בשימוש ישיר של 332 מיליון בני אדם, ושל 175 מיליון נוספים אשר מטבעותיהם מוצמדים ליורו. כשליש מעתודות המט"ח בעולם נקובות ביורו. 17 כלכלות גוש היורו מהוות את הכלכלה השנייה בגודלה בעולם. משבר החובות האירופי מתחיל רשמית בחודש נובמבר כתוצאה ממשבר החובות של דובאי. ראש ממשלת יוון מודיע בדצמבר כי כלכלת ארצו נמצאת במצב חמור.
- 2010 – 2 במאי. יוון הופכת למדינה הראשונה בגוש היורו הנזקקת לחילוץ פיננסי. חבילות חילוץ נוספות מוענקות לאירלנד ולפורטוגל.
- 2011 – אסטוניה מצטרפת לגוש האירו[18]
- 2014 – 1 בינואר. לטביה מצטרפת לגוש האירו[19].
- 2015 – 1 בינואר. ליטא מצטרפת לגוש האירו[20].
- 2019 – 27 בינואר הופסקה הנפקת שטרות בערך של 500 אירו, עקב החשש שהם משמשים בעיקר סוחרי סמים ומלביני כספים, בשל ערכם הגבוה[21], חשש שעלה עוד בזמן השקת המטבע[22].
- 2021 – 14 ביולי. הבנק המרכזי האירופי מודיע על התחלת התהליך להפקת מטבע אירו דיגיטלי אשר ישמש בעתיד כהילך חוקי נוסף במדינות גוש האירו במקביל להמשך שימושו של מטבע האירו הפיזי כרגיל[23].
- 2023 – 1 בינואר. קרואטיה מצטרפת לגוש האירו[24].
אפשרות הצטרפות ישראל
עריכהעם השקת המטבע וביטולם של אחד-עשר מטבעות אירופיים, היה חשש שהשקל יעמוד מול מיתקפות ספקולטיביות של סוחרי מט"ח בין-לאומיים, שאפשרויות המסחר שלהם פחתו, ושהדבר עלול לפגוע קשות ביציבות השקל והמחירים בישראל. עקב כך עלו רעיונות בישראל להחליף את מטבע השקל חדש בדולר אמריקאי, או באירו[25]. בנק ישראל אמד בצורה כמותית את היתרונות והחסרונות הגלומים במהלך אפשרי של ויתור על השקל הישראלי, הצטרפות לגוש האירופי ואימוץ האירו[26]. מסקנתם של עורכי המחקר היא כי החיסכון כתוצאה מהצטרפות לגוש האירו זניח. בנק ישראל מחזיק ברזרבות של מט"ח כאשר כ-65% מהרזרבות מוחזקים בדולרים וכ-30% באירו[27].
בנובמבר 2004, בכנס שערך בנק ישראל לכבוד שנת היובל שלו, נערך דיון בין כלכלנים ישראלים, והדעה הרווחת בדיון הייתה שהצטרפות ישראל לגוש האירו או הדולר אינה ריאלית[28].
ראו גם
עריכה
מדינות אירופה המיישמות את הסכם שנגן
מדינות שחתמו על ההסכם, אך טרם יישמו אותו
הממלכה המאוחדת ואירלנד המיישמות את ההסכם באופן חלקי
|
קישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של גוש האירו (באנגלית)- איחוד המטבע באירופה: הגרמנים יפסידו, באתר גלובס, 14 ביולי 1997
- בלומברג, בריסל, הדרכמה היוונית תצורף מחר ל"סל" האירופי ותפוחת ב-13.8%; הפונט האירי ייוסף ב-3%, באתר גלובס, 16 במרץ 1998
- עו"ד גדעון פישר, היורו והמשפט הישראלי, באתר גלובס, 26 באוקטובר 1998
- סמי כאהן, הלסינקי, בפינלנד, ההצטרפות לגוש היורו היא גם תעודת ביטוח נגד רוסיה, באתר גלובס, 20 בדצמבר 1998
- שירות בלומברג ופייננשל טיימס, האירו על סף שוויון עם הדולר - בעקבות פיחות של 16% מאז השקתו. הרקע: נתונים מאכזבים בגרמניה, באתר גלובס, 14 ביולי 1999
- אשר שכטר, האכזבות, המפלות והאבטלה בשנה הרעה של גוש היורו, באתר TheMarker, 21 בספטמבר 2012
עמי גינזבורג, גוש האירו, באתר TheMarker, 30 באפריל 2017- דפנה מאור, היורו, החטא, העשירים והבטלנים - בסוף זה נגמר בסיפור הצלחה, באתר TheMarker, 1 בינואר 2019
- בלומברג, המרוויחות והמפסידות הגדולות של 20 שנות יורו, באתר TheMarker, 1 בינואר 2019
הערות שוליים
עריכה- ^ רויטרס, בריסל, נבחרו 11 המדינות הראשונות באיחוד האירופי שינהיגו את היורו, באתר גלובס, 29 במרץ 1998
- ^ בלומברג, בריסל, נציבות אירופה פירסמה תחזית אופטימית: כמעט כל המדינות יעמדו ביעד כינון היורו, באתר גלובס, 19 באוקטובר 1997
- ^ 1 2 בלומברג, בריסל, היורו יצא לדרך: בבריסל פורסמו שערי ההמרה של 11 המטבעות, באתר גלובס, 3 בינואר 1999
- ^ בלומברג, לונדון, בכיר בריטי מבהיר: הצטרפות לאיחוד המוניטרי האירופי - לא בשלב ראשון, באתר גלובס, 20 באוקטובר 1997
- ^ רויטרס ובלומברג, בריסל, קרע באיחוד האירופי: בריטניה, שבדיה ודנמרק נגד מועצת התיאום "יורו-אקס", באתר גלובס, 3 בדצמבר 1997
- ^ רויטרס, בריסל, שרי הכלכלה של האיחוד האירופי דנים בתיאום המדיניות הכלכלית, באתר גלובס, 18 בנובמבר 1997
שירות פייננשל טיימס, באיחוד האירופי התחדשה המחלוקת על התכנסות שיעורי מיסי היחידים והחברות, באתר גלובס, 4 בינואר 1999 - ^ הגארדיאן, לא מוכנים ליורו, באתר גלובס, 3 באוגוסט 1998
דיוויד בג, מדוע על בריטניה להצטרף לגוש האירו?, באתר גלובס, 8 במאי 2003 - ^ אקונומיסט, לונדונגרד נסגרה - הרומן הגדול הגיע אל סופו, באתר TheMarker, 10 במרץ 2022 בלומברג, צד אפל: בבריטניה נפער פתח לכסף השחור - והוא זורם פנימה, באתר TheMarker, 24 בינואר 2022
אסף אוני, לונדון נגד האוליגרכים: הכלכלה הבריטית התמכרה להון רוסי. כך היא הולכת להיגמל, באתר גלובס, 7 במרץ 2022 - ^ אורית זרובבל, לא מוותרים על הכתר, באתר גלובס, 15 בספטמבר 2003
- ^ Croatia set to join the euro area on 1 January 2023: Council adopts final required legal acts, Council of the EU, 12 ביולי 2022
- ^ European Parliament Briefing, "Towards unified representation for the euro area within the IMF", July 2019
- ^ 1 2 3 4 ממסטריכט עד אתמול: תאריכים בדרך ליורו, באתר גלובס, 4 במאי 1998
- ^ הארץ, משאל עם בדנמרק על היורו - ב-2004, באתר TheMarker, 3 בינואר 2003
- ^ שירות רויטרס, יוון מצטרפת למרחב האירו ב-1 בינואר: הריבית הופחתה ב-1%, באתר גלובס, 27 בדצמבר 2000
- ^ הארץ, אזרחי שוודיה הצביעו נגד הצטרפותם ליורו, באתר TheMarker, 15 בספטמבר 2003
- ^ סוכנויות הידיעות, סלובניה אימצה את מטבע היורו כמטבע הלאומי - יחליף את מטבע הטולאר, באתר TheMarker, 1 בינואר 2007
- ^ סוכנויות הידיעות, קפריסין ומלטה מאמצות את היורו החל מהיום; גוש היורו כולל כעת 15 מדינות עם 320 מיליון אזרחים, באתר TheMarker, 1 בינואר 2008
- ^ עומר רבין, חברה חדשה: אסטוניה אושרה כמדינה ה-17 בגוש האירו, באתר גלובס, 13 ביולי 2010
- ^ בלומברג, לטביה תיהפך מחר למדינה ה-18 בגוש היורו - התושבים במדינה לא מרוצים, באתר TheMarker, 31 בדצמבר 2013
- ^ סוכנויות הידיעות, ליטא תיהפך השבוע לחברה בגוש היורו - התושבים חוששים מהתייקרות מחירים, באתר TheMarker, 29 בדצמבר 2014
- ^ אסף אוני, סוף עידן: שטרות 500 אירו לא יסופקו יותר ע"י הבנקים בגוש האירו, באתר גלובס, 24 באפריל 2019
- ^ פייננשל טיימס, חששות באירופה: השקת האירו תוביל לגל פשיעה, באתר גלובס, 5 ביוני 2001
- ^ ג'ון בן-זקן, אירופה בדרך ליורו דיגיטלי: אושר התהליך להנפקת המטבע, באתר "אנשים ומחשבים"
- ^ תמר טוניק, קרואטיה מצטרפת לגוש היורו בתקופת שפל של המטבע האחיד, באתר כלכליסט, 26 בדצמבר 2022
- ^ לוי מורב, אנחנו והיורו, ואולי בעצם הדולר, באתר גלובס, 5 בינואר 1999
- ^ יואב סופר – להצטרף או לא להצטרף לגוש מטבע? המקרה הישראלי – אתר בנק ישראל
- ^ דו"ח השקעת יתרת מטבע חוץ לשנת 2014 באתר בנק ישראל
- ^ זאב קליין, הדיעה הרווחת בכנס בנק ישראל: הצטרפות לגוש האירו או הדולר - אינה ריאלית, באתר גלובס, 29 בנובמבר 2004
זאב קליין, מרבית הכלכלנים מסכימים: הצטרפות ישראל לגוש מטבע - עיסוק בביצה שטרם נולדה, באתר גלובס, 29 בנובמבר 2004