גיא רז (צלם, 1964)
גיא רז (נולד ב-13 ביולי 1964) הוא צלם ישראלי, חוקר ואוצר לצילום מקומי.
לידה | 1964 (בן 60 בערך) |
---|---|
מקום לימודים | |
תחום יצירה | צילום |
ביוגרפיה
עריכהלמד בקמרה אובסקורה (1993), בצלאל (BFA) והאוניברסיטה העברית בירושלים (MA).
כצלם עוסק רז בשאלות של זיכרון ושיכחה בחברה הישראלית דרך פרספקטיבות פוליטיות של זמן ומקום. רז מציג החל משנת 1993; בין עבודותיו: שבע שנים (1994), ואדי סידר (1995), כיכר העיר (1996), עמק דותן (1999), בדרך לאפרת (2000), סוכת מציל (2002), מזמור (2005), 2 שניות (2007), ליגה טרזין (2009), נפילים (2014). לצד כל אלה עוסק רז בפרויקט מתמשך של התפתחות המחסום בארץ ישראל ממלחמת העולם השנייה ועד היום. צילומיו נמצאים באוספים ציבוריים ופרטיים בארץ ובעולם.
כחוקר ואוצר לצילום מקומי החל לאצור תערוכות היסטוריות משנת 1995. זכה בפרס האוצר לשנת 2012 מטעם משרד התרבות והספורט[1]. החל בספטמבר 2018 משרת כאוצר לצילום במוזיאון ארץ ישראל, תל אביב.
ערך שני גיליונות של המגזין "סטודיו" בשנים 2000 ו-2001 בנושא היסטוריה של צילום מקומי. בשנת 2003 ערך את הספר צלמי הארץ - מראשית ימי הצילום ועד היום בהוצאה לאור של מפה והקיבוץ המאוחד. הספר הניח מסד נתונים ראשון להיסטוריה של הצילום המקומי. בין הצלמים שאת תערוכותיהם אצר: אליהו כהן - אני מצלם היסטוריה (1995), מיכאל רורברגר: פולארויד (2001), אברהם סוסקין - רטרוספקטיבה (2003), ניסן בן-נועם: צלם המושבה (2003), שי אלוני - לוחמים (2005), צדוק בסן - יתומות (2005), סוניה קולודני - פוטו סוניה (2006), מקסים סלומון - רפורטאז'ות (2007), זולטן קלוגר - צלם ראשי (2008), רחל פישר - פוטו רחל (2010), נפתלי אופנהיים - אנשי הכנרת (2014), טוביה ריבנר - פרשת הדרכים (2015), ציפורה דוד - צלמת חלוצה (2016), דני ברנע - הדרך (2016), עליזה אורבך - חיים (2016), עמאר יונס - ים האש (2017), רינה ניקובה - בלרינה תנכית (2018), דוד רובינגר - אמת צילמתי (2018), מיכה בר-עם קיבוץ (2019), ראאד בואיה- השחור הוא החיים / הלבן הוא האמנות (2023).
בין תערוכות הנושא אותן אצר:
- תבנית נוף (2004)
- המכביות (2005)
- זיכרון המקום - ואדי עארה (2008)
- שירת האגם (2010)
- צלמי במה (2011)
- דיוקן תימני (2012)
- ימי הגימנסיה (2012)
- צללי הזמן - זקני ואדי עארה (2013)
- לחצות את ים האש (2014)
- אלנבי ומוגרבי (2015)
- מצפה רמון - הר החלומות (2017)
- דיין: אלבום משפחה (2017)
- קיבוץ: פני אדם (2018)
- הים של תל אביב (2019)
- דיוקן עצמה - כרוניקה של צלמות 1850–1978, פסטיבל הצילום ה-7, תל אביב (2019)
- פוטומנטה מס' 1 - מוזיאון ארץ ישראל (2021)
- ימי זעם, 1990-1982 (2023)
בראיון למגזין פורטפוליו בשעת כניסתו כאוצר הצילום במוז"א בשנת 2018, הצהיר רז כי חזונו הוא הקמת אתר "הבית לצילום" אשר "ירכז את ההיסטוריה והתיאוריה של הצלמים והצילום המקומי, ישמר את אוספי עבודות הצלמים והצלמות שהלכו לעולמם ו״ישרטט את תולדות הצילום המקומי־ישראלי לדורותיו״.[2] בחודש יוני 2024, הושק אתר הבית לצילום במוזיאון ארץ ישראל, בתמיכת מפעל הפיס. עורך ואוצר האתר הוא רז.[3]
- צלמי הארץ-מראשית ימי הצילום ועד היום.
- היסטוריה קצרה של צילום מקומי.
- אברהם סוסקין רטרוספקטיבה - צילומים 1905 - 1945.
- אנשי הכנרת, נפתלי אופנהיים -רטרוספקטיבה.
- ימי הגימנסיה.
קישורים חיצוניים
עריכה- גיא רז, ברשת החברתית LinkedIn
- גיא רז, דף שער בספרייה הלאומית
- רותי דירקטור, פאתוס וארכיבאות בתערוכות שואה, באתר nrg, 4 במאי 2009
- גלעד מלצר, "דיוקן תימני": דוגמני הבית הציוני, באתר הארץ, 28 במרץ 2012
- בארי דייוויס, ג'רוזלם פוסט, דיוקן תימני
- צללי הזמן - זקני ואדי עארה, 2007-2012, הגלריה לאמנות באום אל פחם / https://issuu.com/orientationproductions/docs/zlalihavadiscreen
- kibbutz-Audiovisualstory, China, 2018. https://www.youtube.com/watch?v=TbzDAsoROMs
- RINA NIKOVA BIBLICAL BALLERINA 2019 https://www.youtube.com/watch?v=fo264mKpIpA
הערות שוליים
עריכה- ^ פרסים לדרורית גור אריה וגיא רז, באתר ערב רב, 16 במאי 2012
- ^ Hagit Peleg Rotem, גיא רז מונה לאוצר הצילום במוזיאון ארץ ישראל, באתר מגזין פורטפוליו, 2018-10-03
- ^ השקת אתר הבית לצילום ופרס לצילום ע"ש ורנר וענת בראון, באתר מוזיאון ארץ ישראל
- ^ אתר סימניה, הסופר גיא רז, באתר סימניה