גיחזי

גֵּיחֲזִי הוא דמות מקראית, גיחזי היה נערו של אלישע הנביא ומופיע בכמה מסיפורי אלישע אשר היה עד להם בספר מלכים-ב'. גיחזי מבוקר מאוד על ידי חז"ל והוא בין היהודים הבודדים שאין להם חלק לעולם הבא.

גיחזי במקרא

גיחזי והשונמית (ספר מלכים ב', פרק ד')

"גיחזי" מאת יחיאל שמי

כאשר אלישע מחפש דרכים לגמול טובה לאישה השונמית שהטיבה עמו, גיחזי מייעץ לו שיברך אותה בבן, ואלישע אכן מברכה בבן וכעבור שנה הבן נולד

לאחר מספר שנים, הבן נפטר. הדבר קורה שהוא הצטרף אל אביו שעסק מלאכת הקציר. במהלך הקציר הילד מתלונן על כאבי ראש, הילד נלקח אל אמו ואמו מושיבה אותו על ברכיה עד שעת הצהורים והילד נפטר. בעקבות מאורע מצער זה, האישה משכיבה את הנער על המיטה של אלישע ויוצאת לשלוח לבעלה שישלח לה מיד אחד מן הנערים ואחד מן האתונות והיא תרוץ מיד לנביא, בתגובה בעלה שואל אותה מדוע היא נחפזת ללכת אל איש האלוהים (אלישע) בטענה שלא חודש ולא שבת והיא אינה מתעכבת להסביר לו מדוע אלא נחפזת ללכת עם הנער אל איש האלוהים הלוא הוא אלישע הנביא.

במהלך מסעה לשם עם הנער היא מנחה אותו שלא יעצור לשנייה את מהלכה של האתון אלא אם היא תבקש ממנו לעצור, הם מגיעים להר הכרמל שם שוכן הנביא אלישע, כראות הנביא את האישה השונמית הוא מצווה את גיחזי נערו לבדוק את שלומה היא עונה לו ששלום לה ושלום לילד שלה.

,השונמית ניגשת אל איש האלוהים אלישע ונופלת לרגליו, גיחזי ניגש להדפה ובתגובה אומר לו איש האלוהים שיניח לה כי היא מרת נפש, האשה השונמית אומרת "הֲשָׁאַלְתִּי בֵן מֵאֵת אֲדֹנִי; הֲלֹא אָמַרְתִּי, לֹא תַשְׁלֶה אֹתִי" אלישע מבין שאירע משהו.

מיד אלישע שולח את גיחזי עם משענתו כדי להחיות את הילד ונותן הנחיה מפורשת לגיחזי " כִּי-תִמְצָא אִישׁ לֹא תְבָרְכֶנּוּ, וְכִי-יְבָרֶכְךָ אִישׁ לֹא תַעֲנֶנּוּ; וְשַׂמְתָּ מִשְׁעַנְתִּי, עַל-פְּנֵי הַנָּעַר", אם הילד נרגשת מכך ואומרת לאלישע "חַי-יְהוָה וְחֵי-נַפְשְׁךָ אִם-אֶעֶזְבֶךָּ" ומיד הולכת עם גיחזי.

גיחזי שם את המשענת על פני הילד כפי שהונחה על ידי אלישע הנביא אך הילד איננו מקיץ לתחיה.

מיד לאחר מכן גיחזי חוזר אל איש האלוהים ובשורה בפיו "לֹא הֵקִיץ הַנָּעַר", אלישע יוצא בגפו לעבר ביתה של השונמית והוא רואה שם את הנער שוכב על מיטתו והוא מיד החל בביצוע מספר פעולות "וַיָּבֹא, וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת בְּעַד שְׁנֵיהֶם; וַיִּתְפַּלֵּל, אֶל-יְהוָה. לד וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל-הַיֶּלֶד, וַיָּשֶׂם פִּיו עַל-פִּיו וְעֵינָיו עַל-עֵינָיו וְכַפָּיו עַל-כַּפָּו, וַיִּגְהַר, עָלָיו; וַיָּחָם, בְּשַׂר הַיָּלֶד. לה וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת, אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, וַיַּעַל, וַיִּגְהַר עָלָיו; וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד-שֶׁבַע פְּעָמִים, וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת-עֵינָיו"- הילד קם לתחיה. אלישע מיד מצווה את נערו לקרוא לאישה השונמית, השונמית מגיעה אליו והוא אומר לה "שְׂאִי בְנֵךְ", השונמית נרגשת מאוד והיא נופלת לרגליו ומשתחוות ארצה נוטלת את בנה והולכת.

גיחזי, נעמן והצרעת (ספר מלכים ב', פרק ה')

ערך מורחב – חטא גיחזי

לאחר שאלישע ריפא את נעמן שר צבא ארם מצרעת, מציע נעמן לאלישע מתנות בתמורה, אך אלישע מסרב לקבלן, ונעמן הולך לדרכו.

לאחר שנעמן עוזב, רץ גיחזי אחרי נעמן בלא ידיעת אלישע, ומבקש ממנו בשם אלישע ככר כסף ושתי חליפות בגדים. נעמן נותן לגיחזי כסף ובגדים לאחר שהלה גם נשבע בפניו שאלישע שלחו, וכשאלישע מגלה זאת, הוא מקלל את גיחזי וזרעו בצרעת ומיד הוא יוצא מלפני אלישע מצורע כשלג.

גיחזי, סיפור נפלאותיו של אלישע בפני המלך (ספר מלכים ב', פרק ה')

במלכים ב פרק ח, ד-ה עומד גיחזי לפני מלך שזהותו אינה מפורשת בכתוב ומספר לו הגדולות אשר עשה אשר עשה אלישע: "וְהַמֶּלֶךְ, מְדַבֵּר אֶל-גֵּחֲזִי, נַעַר אִישׁ-הָאֱלֹהִים, לֵאמֹר: סַפְּרָה-נָּא לִי, אֵת כָּל-הַגְּדֹלוֹת אֲשֶׁר-עָשָׂה אֱלִישָׁע. {ס}

ה וַיְהִי הוּא מְסַפֵּר לַמֶּלֶךְ, אֵת אֲשֶׁר-הֶחֱיָה אֶת-הַמֵּת, וְהִנֵּה הָאִשָּׁה אֲשֶׁר-הֶחֱיָה אֶת-בְּנָהּ צֹעֶקֶת אֶל-הַמֶּלֶךְ, עַל-בֵּיתָהּ וְעַל-שָׂדָהּ; וַיֹּאמֶר גֵּחֲזִי, אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ--זֹאת הָאִשָּׁה, וְזֶה-בְּנָהּ אֲשֶׁר-הֶחֱיָה אֱלִישָׁע. ו וַיִּשְׁאַל הַמֶּלֶךְ לָאִשָּׁה, וַתְּסַפֶּר-לוֹ; וַיִּתֶּן-לָהּ הַמֶּלֶךְ סָרִיס אֶחָד לֵאמֹר, הָשֵׁיב אֶת-כָּל-אֲשֶׁר-לָהּ וְאֵת כָּל-תְּבוּאֹת הַשָּׂדֶה, מִיּוֹם עָזְבָה אֶת-הָאָרֶץ, וְעַד-עָתָּה. {פ}"

הוא אף מזהה את האישה אשר אלישע החיה את בנה. למעשה אין זה סיפור נפרד אלא הפעימה היותר מאוחרת של הסיפור הראשון. הופעתו של גיחזי מתקיימת ככל הנראה לאחר מותו של אלישע (אף כי היא מסופרת לפני כן). גיחזי נמצא בחצר המלך ולא בשירות אלישע. המלך מבקש לשמוע את מה שכבר לא יוכל לראות במו עיניו, האישה צועקת כי מיטיבה כבר איננו בין החיים, הסיפור כך נראה אינו מכיר בקללה שקולל גיחזי בצרעת עולם בו ובזרעו כמו שראינו לפני, מאחר שסביר להניח כי אדם מצורע אינו יכול להופיע בפני מלך, מכאן ואילך ניתן לראות כי גיחזי יותר לא ניזכר במקרא.

גיחזי במדרש

בתקופה בה היה גיחזי נערו של אלישע, הוא היה דוחה את התלמידים החדשים כפי שמובא במסכת סנהדרין: "גיחזי אדם גיבור בתורה היה... בשעה שהיה אלישע יושב בלימודו היה גיחזי יושב לו על הפתח והתלמידים רואים אותו ואומרים: גיחזי לא נכנס ואנו ניכנס?! והיה לימודו [של אלישע] נאמר ואיש לא נהנה כלום. כיוון שנתרחק [גיחזי] מה כתוב? 'ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה נא המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו' (מלכים-ב ו, א), לא הכיל המקום את התלמידים הרבים שהיו שם.

על פי הגמרא^[1] כאשר האישה השונמית באה לפני אלישע להגיד לו על מות בנה, גיחזי הטריד אותה מינית ואחז בדדיה.

על פי המדרש בדרכו אל הנער גיחזי מנסה את המשענת על חיה מתה שמצא בדרך וזו קמה לתחייה (ישנו דיון האם חיה זו הייתה כלב או אריה) . במעשה זה עבר גיחזי על דברי אלישע שהורה לו לא לעצור בדרכו אל הילד, ולכן לא הצליח גיחזי להקים את הילד

על פי דברי רבי יוחנן בתלמוד, ארבעת המצורעים היושבים בשער שומרון (ספר מלכים ב', פרק ז') הם גיחזי ושלושת בניו. חז"ל אף לומדים הלכה ממעשי ארבעת המצורעים בהסתמך על כך שגיחזי (למרות שסרח) היה תלמיד חכם.

בגמרא מסופר כי אלישע הלך לדמשק להחזיר את גיחזי בתשובה אך ללא הצלחה.

על פי חז"ל, גיחזי הוא בין האנשים המועטים שאין להם חלק בעולם הבא, מכיוון שחטא והחטיא את הרבים^[2] וכך אומרת המשנה: "שלושה מלכים וארבעה הדיוטות אין להם חלק לעולם הבא....וארבעה הדיוטיות בלעם, ודואג, אחיתופל, וגיחזי".

בספר מלכים ב', פרק ח', פסוק ה', כשמספר גיחזי למלך ישראל ממעשי אלישע, הוא קורא לאלישע בשמו, וחז"ל סברו שזאת הסיבה שנענש ואין לו חלק לעולם הבא^[3] "...דאמר ר' יוחנן מפני מה נענש גיחזי? מפני שקרא לרבו בשמו שנאמר "ויאמר גיחזי אדוני המלך זאת האישה זה בנה אשר החיה אלישע".

אזכור נוסף מובא במכילתא דר"י בשלח מסכתא דעמלק: "..וכך אתה מוצא בגיחזי בשעה שאמר לו אלישע חגור מותניך בידך ולך כי תמצא איש לא תבריכנו וכי יברכך איש לא תעננו ושמתה את משענתי על פני הנער, התחיל מסתמך על מקלו והולך לו אמרו לו להיכן אתה הולך גיחזי? אמר להם להחיות את המת, אמרו לו וכי אתה יכול להחיות מת? והלוא הקב"ה ממית ומחיה שנאמר" ה' מוריד ומחיה מוריד שאול ויעל" אמר להם ואף רבי ממית ומחיה.

גיחזי בתרבות

גיחזי מוזכר בפיוט של רבי שלמה אלסנג'רי שנכתב בין המאה התשעית למאה העשירית וכך כתב: "לא תשא שם המכובד על ידי חוזי המהודר בשבע ועשרים אותיות חרוזי, הזהר בני בדיבור זה ובפנים יפות תחזה מחזי, ואל תמעל לעשות כאשר עשה גיחזי, גיחזי עזב ציווי נאמן בעת אשר נתן לו סימן, ולקח משענת בידו להתימן, ודבקה בגופו צרעת נעמן".

בפיוט זו הדמות של גיחזי מובאת כדוגמה של דמות מקראית שעברה על האיסור לשאת את שם ה' לשווא כאשר נשבע בצורה כוזבת כאשר אמר לנעמן שאלישע הנביא שלח אותו לגבות ממנו דמי ריפוי ונענש בכך שצרעת נעמן דבקה בו.

כפי הנראה ישנה התייחסות בפיוט לדברי התוספתא התירגומית שמבקשת לטעון כי משענת אלישע חקוקה הייתה בשמו המפורש של ה' שגיחזי חילל (שזה חלק מאיסור של "לא תישא") כאשר בדרכו לבנה של השונמית החיה עם זה כלב או אריה מאחר שלא האמין כי זה יעבוד על הנער ובכך עשה שימוש בזוי בשמו של השם על בעל חיים.

גיחזי בספרות

הסופר יצחק שנברג פרסם בכתב העת מעין סיפור על גיחזי בשנת 1947 בעמודים 277–283, ומיד לאחר פורסם ביחד עם קובץ הסיפורים של יצחק שנהר "מאז ומקדם".

בדבריו של שנהר הוא מתייחס בצורה סיפורית לדמותו של אלישע בין עמודים 277–283 דבריו מבוססים על סמך מה שכתוב לנו בתנך ונראה שיש שם קטעים פרי עטו של הסופר שהוא מוסיף מעבר למה שכתוב בתנ"ך אך למרות הכל ישנה שם התייחסות מעניינת למה שאמרו בחז"ל על המעשים שגרמו לו לאבד את חלקו לעולם הבא כגון שהוא דחף את השונמית "מהוד יופיה" ומובא שהיה לו עניין של חוסר התנהגות צנועה בעניינים המגדריים אז שנהר כותב כך " תזכור את השונמית הלזו אשר באה אליך על אתונה אל הר הכרמל התזכור? אתה, הנביא הגדול… ניגשתי אני אל האשה ואמרתי: אשחק עמה מעט, כי על כן עיסה נפשי מרוב צומות אתך ומשכן חררים במדבר". אך אתה גרשת אותי בחרי אף ומילאת פני קלון" - נראה ששנהר ידע על המדרשים אותם הזכרנו ולכן גם הביא את דבריו בספרו בצמוד לדברי המדרש.