האישה השונמית
הָאִשָּׁה הַשּׁוּנַמִּית היא דמות מקראית המופיע מספר פעמים במעשי הנביא אלישע בספר מלכים.
הסיפור המקראי
עריכההסיפור המקראי מציג לראשונה את האישה השונמית בתיאור של אלישע הנביא שהיה עובר ליד ביתה של האישה השונמית והיה עוצר שם לאכול. האישה השונמית מכונה במקרא "האישה הגדולה", אנחנו רואים שהאישה השונמית כדברי הפסוקים "החזיקה" באלישע שיאכל אצלה והיא פנתה אליו שיבוא לסעוד אצלה והוא נענה לבקשתה של האישה השונמית.
בהמשך הפרק האישה השונמית מכינה חדר עבור אלישע בעליית הגג. ושם היא שמה לו מיטה, שולחן, כיסא, ומנורה. היא עושה את זה בשביל שכאשר הנביא יבוא לביתה הוא יוכל לשהות בחדר זה.[1]
לידת הבן
עריכה
ספר מלכים ב', פרק ד', פסוק כ"ד (רמברנדט, 1640)וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם, לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת, וַתֹּאמֶר שָׁלוֹם. וַתַּחֲבֹשׁ הָאָתוֹן, וַתֹּאמֶר אֶל נַעֲרָהּ נְהַג וָלֵךְ, אַל תַּעֲצָר לִי לִרְכֹּב כִּי אִם אָמַרְתִּי לָךְ.
אלישע מעוניין להחזיר טובה לאישה השונמית והוא קורא לה אליו על ידי גיחזי נערו.
הוא פונה אל האישה השונמית ושואל אותה האם היא זקוקה שהוא יפעל בשבילה אצל שר צבא או מלך למלא עבורה איזה דבר אליו היא צריכה והיא עונה לו בביטוי שבתוך עמה היא יושבת והכוונה שהיא איננה זקוקה שהנביא יפעל בעבורה כפי שהציע לה.
הנביא שואל את נערו גיחזי כיצד להחזיר לשונמית טובה עונה לו גיחזי שהשונמית אין בן, הנביא שולח את גיחזי נערו לקרוא לשונמית, האישה השונמית מגיעה לאלישע, והוא אומר לה שהיא הולכת לחבוק בן, האישה השונמית מבקשת מאלישע שלא יכזב בה (הכוונה שלא יגרום לה לצפיות שווא ודבר לא יתרחש). בהמשך רואים שהאישה הרה ויולדת בן כאשר דיבר אליה אלישע.
מות הבן
עריכההילד אשר נולד לאישה השונמית גדל והוא יוצא לעבודה ביחד עם אביו בשדה, והוא אומר לאביו במהלך היותם בשדה "ראשי ראשי", אבי הילד שולח אותו הביתה ושם הילד נפטר על ברכי אמו.
האישה השונמית חבשה את האתון שלה והיא יצאה אל הכרמל לכיוון הנביא אלישע, בעלה שואל אותה לאן הולכת והיא אינה מפרטת אלא הולכת אל הנביא, שהיא מגיעה לכיוון הנביא הנביא מזהה אותה ואומר לנערו שילך אליה וידרוש בשלומה, בשלום בעלה ובשלום בנה. גיחזי עושה זאת והאישה השונמית משיבה לו תשובה ששלומה ושלום משפחתה בטוב, והיא ניגשת אל הנביא אלישע ומחזיקה ברגליו, נער אלישע מגיע על מנת להדוף אותה מהנביא והנביא מצווה אותו לעזוב אותה כי היא מרת נפש וה' העלים ממנו מדוע היא מרת נפש, האישה השונמית אומרת לנביא שהיא בקשה ממנו ילד והיא הייתה בטוחה בכך שלא ישלה אותה.
הקמת הבן לתחייה
עריכהאלישע מבין מדבריה אף שלא אמרה זאת במפורש שהילד מת ומצווה את נערו גיחזי שיטול את משענתו וישים אותה על פני בנה של השונמית, האישה השונמית אומרת לנביא בלשון שבועה שחי ה' וחי נפשו של אלישע אם היא תעזוב אותו.
גיחזי שם פעמיו אל ביתה של האישה השונמית ובידו משענתו של הנביא אלישע. גיחזי שם את המשענת על פני הנער אבל הילד אינו קם לתחיה. גיחזי שב אל הנביא אלישע ומבשר לו כי לא הקיץ הנער. אלישע יוצא הוא אל בית השונמית, כאשר הוא נכנס הוא רואה את הנער מושכב על המיטה ללא רוח חיים, הנביא סוגר את דלת החדר בו נמצא הנער והוא מתפלל אל ה'. אחר הדברים האלה הוא מבצע הנשמה של הנער מפיו והנער מראה סימני חיים וחוזר לו חום לגופו אך עדיין לא חוזר לתחייה. אלישע מבצע את פעולת ההנשמה הזו כ-7 פעמים והנער פוקח את עיניו ושב לחיים.
אלישע קורא את נערו שיקרא אל השונמית שתבוא לפניו, גיחזי קורא לה, והנביא אומר לה לשאת את בנה, השונמית נופלת לרגלי הנביא - משתחוות לפניו, נוטלת את בנה והולכת.
השבת נחלתה של השונמית
עריכההאישה השונמית עוד מוזכרת בפרק ח' במלכים ב' כאשר אלישע מנחה אותה לעזוב את נחלתה בגלל רעב שעתיד להמשך 7 שנים בארץ. האישה אכן עוזבת את נחלתה והולכת להתגורר בארץ פלשתים 7 שנים.
בחלוף 7 שנות הרעב השונמית מבקשת לחזור לנחלתה אך מסיבות שאינן ידועות לנו אינה יכולה לחזור לשם - ייתכן ומישהו אחר השתלט על נחלתה. השונמית בעקבות זאת הולכת להלין בפני המלך על עניין זה. לבינתיים בזמן זה המלך מדבר עם גיחזי ומספר לו זה שאלישע החיה את המת ובמהלך השיחה הזו, השונמית צועקת אל המלך על הבית שלה והשדה שלה, ומיד גיחזי מזהה אותה ואומר למלך שזו האישה וזה הבן שלה שאלישע החייה. עם היוודע הדבר למלך הוא מייד מצווה לתת לה סריס אחד שידאג להחזיר לה את כל אשר לה, והוא גם מצווה את הסריס שידאג שיחזירו לה את כל התבואה מיום שהיא עזבה עד עכשו.
פקידת העקרה
עריכה
(גרברנד ון דן איקהאוט, 1649)וַתָּבֹא אֶל אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הָהָר וַתַּחֲזֵק בְּרַגְלָיו וַיִּגַּשׁ גֵּיחֲזִי לְהָדְפָהּ וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים הַרְפֵּה לָהּ כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ...
סיפור האישה השונמית, המציג את נס החייאת בנה על ידי אלישע, מציג קווי דמיון בולטים לסיפורים מקראיים אחרים.
ישנם קשרים בין סיפור השונמית לנס אסוך השמן, וכן בין סיפור אליהו והאישה מצרפת וסיפור לידת יצחק. הדמיון בולט במיוחד הוא הבטחה לילד ובנס הלידה כנגד הטבע.
קשר זה הוא הסיבה לכך שקריאת התורה בפרשת וירא (המספרת על לידת יצחק) משלימה בהפטרה בסיפור האישה השונמית.
דמותה של השונמית
עריכההאישה השונמית היא אנונימית והיא מכונה על שם מקום מגוריה. השונמית מוצגת כאישה הגדולה -מה פירושו של ביטוי זה? רובם המוחלט של הפרשנים רואים את צמד המילים הזה "האישה הגדולה" כדבר שמייצג מעמד חברתי גבוה או שזה מראה שהייתה אישה עשירה.
אלישע ואליהו: השוואה בין נסי החייאה של רב ותלמידו
עריכהניתן לזהות קווי דמיון ברורים בין מעשה החייאת בנה של האישה השונמית על ידי אלישע לבין מעשה החייאת בנה של האישה מצרפת על ידי רבו, אליהו הנביא. בשני המקרים מדובר בהקמת בן לתחייה עבור אישה שגמלה טובה עם הנביאים ואירחה אותם בביתה. יש כאן עדות למכנה משותף בין הרב לתלמידו – היכולת לחולל ניסים ולשנות את חוקי הטבע, ובפרט להחיות מתים. כמו כן, ניתן לראות כיצד אלישע, כתלמיד, יורש את דרכו של רבו לא רק מבחינת התפקיד, אלא גם מבחינת היכולת לחולל ניסים.
במעשי ההחייאה עצמם קיימים קווי דמיון בולטים: בשני המקרים הנביא נשכב על הנער בניסיון להחיותו, ושניהם ביצעו את ההחייאה בחדר שהוקצה להם, על מיטתם שבעליית הבית. בנוסף, לפני תחילת פעולת ההחייאה, שניהם פונים בתפילה לה’ כדי לבקש את הצלחתם.
עם זאת, יש גם הבדלים מהותיים בין הסיפורים. האישה מצרפת מאשימה את אליהו במות בנה ומטילה ספק בכוחו ובשליחותו, ורק לאחר שהוא מחזיר את בנה לחיים היא מכירה בו כאיש אלוקים. לעומתה, האישה השונמית מראה אמון מלא בנביא. היא פונה לאלישע בבקשה שיסייע לה, וכאשר הוא מחזיר את בנה לחיים, היא אינה אומרת דבר, אלא קדה בפניו ומשתחווה מתוך כבוד והכרת תודה, נוטלת את בנה והולכת. הבדל זה מדגיש את היחס השונה של כל אחת מהנשים לנביא ולכוחו.
בשירה העברית
עריכהסיפור אלישע והאישה השונמית זכה לההתייחסות רבות בשירה העברית, בין היתר בשירים הבאים:
- המשורר ש. שלום בשיר "הנביא והנער" בספר שירים (חלק א, 1949)
- המשורר יצחק שלו במחזור השירים "משירת אלישע" בספר "אוחזת ענף שקד" (1951)
- המשוררת אסתר אטינגר בשיר "אלישע" בספר "לפני המוזיקה" (1986)
- המשורר עמיחי חסון בשיר "בוקר יום ראשון" בספר "שירים על סף" (2022)
בתרבות
עריכההעיר המקראית שונם, המוכרת גם כמקום מגוריה של האישה השונמית, מזוהה עם הכפר סולם שבעמק יזרעאל, במרכז הכפר נמצא קיר אבן שמזוהה כביתה של האישה וידוע גם כמקום סגולה לעידוד הפריון. מעבר לקיר נמצאת מערה, ועליו מוצב לוח המתאר את עיקרי סיפורה של האישה השונמית.[2]
ביבליוגרפיה
עריכה- רופא, אלכסנדר, סיפורי הנביאים: הסיפורת הנבואית במקרא - סוגיה ותולדותיה, ירושלים: מאגנס, תשמ"ג
- Alter, Robert, "How Convention Helps us Read: The Case of the Bible's Annunciation Type-Scene", Prooftexts 3 (1983), pp. 115-130 (Available at JSTOR
- Shields, Mary E., "Subverting a Man of God, Elevating a Woman: Role and Power Reversals in 2 Kings 4", Journal for the Study of the Old Testament 18 (1993), pp. 59-69, doi:10.1177/030908929301805805
לקריאה נוספת
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- תיאור שלוש הדמויות המתוארות במלכים ב' פרק ד: האישה השונמית, אלישע הנביא ונערו גיחזי
- פרשת וירא והקשר להפטרה על השונמית
- רשימת מאמרים על האישה השונמית באתר רמב"י
- דר גילי סיון, הרצאה בבית אביחי, במסגרת התוכנית סדר בוקר
- מערת האישה השונמית בעפולה
הערות שוליים
עריכה