גיל גלד
אֵרֶיְנִיוֹן גִיל גַלַד היא דמות בארץ־התיכונה, מעולם ה"לגנדריום" של ג'ון רונלד רעואל טולקין.
גיל גלד היה המלך העליון האחרון של גולי הנולדור בארץ־התיכונה. גיל גלד היה עלף לבית פינגולפין) הוא הוכתר כמלך עליון של הנולדור הגולים בבלריאנד לאחר נפילת העיר גונדולין ומות המלך העליון הקודם, טורגון. אביו היה פינגון, בן פינגולפין).[1]
שמו
עריכהשמו הראשון בקווניה היה ארטנרו, אך הוא עבר סינדאריניזציה והפך לרונדור. עם זאת, המלך היה מוכר יותר בשם: גיל גלד ("כוכב הזוהר") והאפסה (תיאור כבוד): אריניון, משמע "חוטר המלכים", כי אף על פי שהמלכים העליונים מתו בזה אחר זה, עדיין נשמר נצר.
ביוגרפיה
עריכהעוד בעידן הראשון, במלחמות הגדולות של חבל בלריאנד בין העלפים ורעי-העלפים, האדין נגד מורגות' וצבאותיו, נהרג פינגולפין בדו-קרב כנגד מורגות' בעת שנשא את כתר מלכי הנולדור. לכן, פינגון בן פינגולפין, שמלך בהיתלום אשר בצפון בלריאנד, נטל לו את כתר אביו ונעשה מלך עליון על הנולדור; את כל בניו הותיר עמו על-מנת שיעזרו לו במלחמות הצפון, זולת את צעיר בניו, ארניון גיל גלד. כי אותו הוא שלח לנמלים שבמערב בלריאנד, לצד הספן קירדן ובני סיעתו, כי ידע שגיל גלד הוא התקווה האחרונה למלכי הנולדור. לאחר תקופה קצרה נהרגו פינגון ובניו הבכורים. בחורבן הנמלים הגדולים של קירדן חרש-הספינות, יצאו קירדן ובני סיעתו יחד עם גיל גלד ומעט נולדור לאי בלר ושם התיישבו במסתור מפני מורגות עד למלחמת החרון. לאחר מות טורגון, שהיה אחיו הצעיר של פינגון, וחורבן גונדולין, הפך גיל גלד למלך העליון על הנולדור הגולים (אף על פי שעכשיו כל העלפים בארץ התיכונה ראו בו מנהיג).[2]
אחר מלחמת החרון וסוף העידן הראשון, כאשר בלריאנד נחרבה, ייסד גיל גלד ממלכה באזור החופי של לינדון לגדות בלגיר, הים הגדול. בשיאה, ממלכתו הרחבה השתרעה מזרחה, מעבר להרי לינדון, עד לנהר לון, בשני מחוזות גדולים (פורלינדון והרלינדון); וגבלה עם מיתלונד, מקומם של הנמלים האפורים של הספן קירדן, ואזורים רבים עד להרי האובך היו תחת חסותו. לאורך העידן השני נהנה גיל גלד מידידותו עם בני נומנור (הדונאדין). כוח נומנורי אדיר סייע לו להדוף את הסתערות סאורון לאחר חישול הטבעת האחת, ולקח בשבי את סאורון לנומנור.
כאשר רק שלוש טבעות-כוח, מתוך כל ה-19 שיצרו העלפים, הצליחו להינצל מידי סאורון על ידי העלפים, החליטו אלה לשמור אותן בחשאי אצל חכמי העלפים. אז קיבל גיל גלד את האדירה מבין השלוש, שתשמר תחת חסותו: ויליה, טבעת האוויר בעלת אבן הספיר. סביר להניח שהוא השתמש בה מעט להענקת מרפא לזקוקים לכך, ולהדיפת פגעי הזמן בכל ממלכתו.
לאחר שקיעת נומנור והקמת ממלכות הדונדין בגלות (ארנור וגונדור), תקף סאורון את מינס יתיל ואוסגיליאת. לאחר התקפה זאת כרת גיל גלד את "הברית האחרונה" בין בני-האדם מזרע נומנור לבין העלפים (האלדר) כדי להאבק בסאורון וצבאותיו. צבאות הברית עשו חייל בקרב הדגורלד, והטילו מצור על צבאות סאורון בארץ מורדור. היה נדמה שהברית האחרונה עומדת לנצח ושמורדור האפלה עומדת להחרב, ולכן סאורון בעודו עונד את הטבעת האחת, יצא בעצמו לקרב. במו-ידיו קטל את אלנדיל, מלך בני-האדם; ואת גיל גלד. כי השניים היו גיבורי מלחמה, ואף אויב, מלבד סאורון, לא יכול היה לעמוד בפניהם אף שגם שר האופל נקטל מידיהם. עוד לפני יציאתו לקרבות הברית האחרונה הפקיד גיל גלד את טבעתו אצל אלרונד. חניתו נקראה איגלוס, משמע חוד־שלג או קוץ־שלג בלשון המערב, ואיתה הוא נלחם בברית האחרונה (ייתכן כי היא נשמרה בעמק ריוונדל על ידי אלרונד).
סיפורו של ארניון גיל גלד שרד לעידן השלישי, כחלק מן האגדות הרבות שהעלפים בארץ התיכונה מספרים ושרים על קורות ימי קדומים. בסרטי "שר הטבעות" של פיטר ג'קסון, הופיע גיל גלד לשנייה בודדת בפתיח של הסרט הראשון, אך כל שאר הופעתו ומותו נחתכו ואינם מופיעים אף בגרסת הבמאי.[3] לאחר מכן הוא אינו מופיע בשמו לאורך כל הטרילוגיה.
עץ משפחה
עריכה
קישורים חיצוניים
עריכה
- גיל גאלאד, באנציקלופדיה של ארדה
הערות שוליים
עריכה- ^ הסילמריליון אשר פורסם לאחר מות טולקין, ציין כי גיל גלד היה בנו של פינגון, אולם כריסטופר טולקין טען מאוחר יותר ב"עמי הארץ־התיכונה" כי הייתה זאת טעות, וגיל גלד היה למעשה בנו של אורודרת. שמו של גיל גלד בפרק "אלדאריון וארנדיס" ב"סיפורים הבלתי־גמורים" שונה על ידי כריסטופר טולקין כדי לשמור על אחידות.
- ^ נצר נוסף למשפחה הייתה הגבירה גלדריאל, דודתו הרחוקה של גיל־גאלאד והבכירה ממנו בשנים ובחוכמה, אומנם ייתכן ותואר המלכות העליונה הוענק לזכרים בלבד.
- ^ שנייה 6:26