גן אור
גן אור הייתה התנחלות ומושב עובדים דתי במרכז גוש קטיף אשר השתייכה למועצה אזורית חוף עזה.
 | |
| בית הכנסת ביישוב | |
| מדינה |
 ישראל |
|---|---|
| שפה רשמית | עברית |
| תאריך ייסוד | 1983 |
| סיבת נטישה | תוכנית ההתנתקות |
| תאריך נטישה | 18 באוגוסט 2005 |
| דת | יהודים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 300 (2004) |
| קואורדינטות | 31°20′12″N 34°15′34″E / 31.336666666667°N 34.259444444444°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
היסטוריה
עריכהבמרץ 1979 הוקמה היאחזות נח"ל גן אור[1]. בחודש יולי 1980 הגיעו חברי גרעין גן אור ליישוב נצרים, ששימש אז מחנה מעבר לגרעיני התיישבות, ונשארו במקום במשך שלוש שנים עד שעברו ליישוב הקבע בשנת 1983[2].
היישוב הוקם בשנת 1983 על ידי חברי בני עקיבא ותלמידי ישיבות ההסדר, והיה מושב עובדים חקלאי שנמנה עם מושבי "הפועל המזרחי" בעל צביון דתי לאומי[3].
ביישוב התגוררו לפני פינויו למעלה מ-50 משפחות. רוב תושבי גן אור התפרנסו מגידולי ירקות ועלים בחממות[4], מקצתם היו בעלי מקצועות חופשיים.
ביישוב פעלו גני ילדים ומעונות יום. ילדי בית הספר למדו בנווה דקלים בבית הספר האזורי "נאות קטיף".
ב-8 במרץ 1993 נרצח תושב היישוב אורי מגידיש בדקירות סכין על ידי שניים מן הפועלים הפלסטינים שהעסיק בחממה[5]. במחאה על הרצח, יצאו לאחר ההלוויה רבים מתושבי גן אור וחסמו את הכביש בקרבת מחסום ארז. בעקבות כך פרץ עימות קשה עם פלסטינים רבים שלא יכלו להמשיך בדרכם הביתה ובמהלכו נורה למוות נעים מחמוד אלמדהון, תושב מחנה הפליטים ג'באליה[6].
בשנת 2000 הוקמה בגן אור מדרשת טהר לבנות כחלק מישיבת תורת החיים. המדרשה שילבה לימודי קודש, שבהם לימדו רבנים מגוש קטיף, עם לימודים אקדמאים, שנערכו בשלוחת אשקלון של אוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטה העברית. לאחר שלוש שנים עברה המדרשה לנווה דקלים. מאוחר יותר נבנו ביישוב גם בית כנסת מפואר ואולם אירועים.
בעקבות תוכנית ההתנתקות מ-2004, הקימו מתיישבים מגן אור, גדיד ובדולח בתחילת שנת 2005 את "הפורום החקלאי" במטרה להגיע להדברות על הפינוי. נציגי הפורום אף נפגשו עם ראש הממשלה שרון באפריל אותה שנה[7].
ימים ספורים לפני הפינוי נערכו התושבים לחסום את הדרך של כוחות צה"ל ובכך למנוע את הפינוי. לתושבים הוותיקים הצטרפו אנשי ימין שהסתננו ליישוב.[8].
גן אור פונה ב-18 באוגוסט 2005 כחלק מתוכנית ההתנתקות. 20 משפחות עזבו מרצון עוד לפני יום הפינוי, לאחר שקיבלו פיצויים[9]. במהלך הפינוי כ-200 איש הסתגרו בבית הכנסת ביישוב ופונו בכוח על ידי כוחות הביטחון[10].
לאחר הפינוי פוזרו המשפחות בבתי מלון שונים[11], ומאוחר יותר פוצלו בין אתרי הקרווילות בניצן ויד בנימין[12]. מרבית תושבי גן אור מתגוררים מ-2012 ביישוב באר גנים, בו הוקם מחדש בית הכנסת של היישוב[13].
קישורים חיצוניים
עריכה
- גן אור, באתר קטיף.נט
- אורי גליקמן, כאן ביתי: גן-אור, באתר nrg, 5 ביולי 2005
גן אור (רצועת עזה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ גן-אור - היאחזות נח"ל חדשה בדרום הרצועה, דבר, 21 במרץ 1979
- ^ עזרא ינוב, "אם לא יקומו יישובים נוספים בקטיף, - אין קיום ל־3 המושבים הקיימים", מעריב, 8 ביוני 1980
- ^ איגוד מושבי הפועל המזרחי, מעריב, 7 באוגוסט 1987
- ^ ידיעות אחרונות, רמאות אורגנית בגוש קטיף, באתר גלובס, 7 ביולי 1997
- ^ אפרת וייס, סגירת המעגל של משפחת מגידיש, באתר ynet, 29 ביולי 2004
- ^ ISRAELI AND ARAB DIE IN GAZA STRIFE באתר הניו יורק טיימס, 9 במרץ 1993
- ^ נדב שרגאי, יובל יועז, ניר חסון, "אופטימיות זהירה" של נציגי מתנחלי גוש קטיף בתום הפגישה עם רה"מ שרון, באתר הארץ, 4 באפריל 2005
- ^ אסף כרמל, גם הוא במתנגדים: הרוצח שקולניק הסתנן לגן אור, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2005
- ^ גדי גולן, הפינוי בכח מגוש קטיף מתחיל כבר הלילה; ניסנית, דוגית ואלי סיני - פונו, באתר גלובס, 16 באוגוסט 2005
ניר חסון, תושבים: אין חדוות פיצויים, לפחות לא נהיה פראיירים, באתר הארץ, 11 ביוני 2004 - ^ יואב בורוביץ, תפילת "שמע ישראל" לא הבריחה משום מה את החיילים, באתר הארץ, 19 באוגוסט 2005
- ^ דליה טל, הממשלה תשכור עוד 1,000 חדרי מלון מפונים, באתר גלובס, 16 באוגוסט 2005
- ^ אסף מרדכי, יד בנימין, דרם-מזרחית לגדרה, באתר גלובס, 10 בספטמבר 2006
דליה טל, הופקדה תוכנית לקליטת 150 מפוני גוש קטיף ביד בנימין, באתר גלובס, 21 במאי 2006 - ^ מיכאל יעקובסון, עשור אחרי ההתנתקות, המפונים חיים יחד ומעדיפים להתפלל בנפרד, באתר Xnet, 9 באוקטובר 2016