גניזת אירופה

גניזת אירופה הוא כינוי לקטעים רבים של כתבי יד עבריים שהשתמרו בספריות ובארכיונים באירופה בשימוש משני, בעיקר ככריכות לספרים או כתיקיות מסמכים.

הכינוי "גניזת אירופה" נטבע על ידי יעקב זוסמן, כפראפרזה על גניזת קהיר, על אף שבניגוד לגניזת קהיר, גניזת אירופה איננה "גניזה" במובנה ההלכתי כגניזת קהיר, ואף לא מקום אחד שבו רוכזו כל הקטעים, כבגניזה הקהירית.

במהלך ימי הביניים ותחילת העת החדשה, כאשר הנייר היה עדיין מצרך יקר, היה מקובל מטעמי חסכון לתלוש דפי קלף או נייר מחיבורים שאין בהם צורך ולהשתמש בהם לצורך כריכת ספרים אחרים[1] או להכנת תיקיות לאגוד בהן מסמכים. הדבר היה נפוץ גם לכתבי יד שאינם עבריים. אלפי דפים כאלו נתלשו מכתבי יד עבריים (של ספרי קודש וכן של כתובות, גיטין ושטרות אחרים), לרוב לאחר שהספרים נבזזו או נשדדו מבעליהם היהודים[2] ונשמרו בארכיונים ציבוריים או פרטיים, ספריות ומנזרים. פעמים רבות, נחתכו הדפים כדי להתאימם לגודל הנצרך. לפעמים שרידים רבים מאותו עותק התגלו, ולעיתים דפים בודדים. במקרים נדירים, שימשו חלקי הקלף להכנת נעליים, עור לתופים, מחבט טניס ויצירות אומנות. תופעה זו רווחה בעיקר במדינות מרכז ומערב אירופה (גרמניה, אוסטריה, איטליה, שווייץ, ספרד, צ'כיה, צרפת, יוון והונגריה. תופעה דומה התקיימה גם בתימן).

איסוף הממצאים ומחקרם

עריכה

הידיעות על כתבי יד ששמורים בשימוש משני בספריות ובארכיונים במרכז אירופה החלו להגיע לידי חוקרי מדע היהדות בשלהי המאה ה-19. התייחסיות ראשונות אליהן מוצאים בשנת 1897 אצל מוריץ שטיינשניידר[3] ואחריו אצל הרב שמחה אסף[4].

בשנת 1912 ניסו החוקרים יעקב נחום אפשטיין וזכריה שוורץ לכנס את כל הקטעים מהספרייה הלאומית בווינה.

בשנות השבעים והשמונים נאספו קטעים רבים מאיטליה.

פרופ' יעקב זוסמן גילה אלפי פריטים. הממצאים החשובים ביותר שגילה היו קטעים מכתב יד של "ספר ירושלמי" - נוסח מעובד של הירושלמי שכולל הוספות ממקורות אחרים, שהביאו לאישוש ההשערה אודות קיומו[5].

פרסומים

עריכה
  • מגנזי אירופה שני חלקים מקיצי נרדמים תשע"ה.
  • גניזת איטליה

לקריאה נוספת

עריכה

Discoveries in Old Book Bindings: Studies in Jewish History and Culture, 42; ‘European Geniza’: Texts and Studies, 2), Leiden–Boston 2014,

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ראו שו"ת מהרשד"ם יורה דעה קפד; בית דוד יורה דעה קמה ושו"ת קול גדול סימן נה המתארים את הנוהג הנפוץ בעירם סלוניקי במאה ה-16. וראו גם בספר חסידים סימן קמב, "יוסף אומץ" לר' יוסף יוזפא האן נוירלינגן עמ' 275–276 ו"סדר ברכות" לרבי יחיאל ב"ר ידידיה מארפטשיק, דף ט עמוד ג.
  2. ^ לדעת קולט סירט, רבים מהדפים הללו נמכרו ביודעין לנוצרים, אך שמחה עמנואל מצמצם את חלקם של כתבי היד המכורים כדין. מקורות קדומים מזכירים כי כתבי היד נלקחו על ידי נוצרים במהלכן של פרעות.
  3. ^ במהדורה העברית: "הרצאות על כתבי יד עבריים", ירושלים ה'תשכ"ה, עמ' 18
  4. ^ באהלי יעקב, ירושלים ה'תש"ג, עמ' 23-21
  5. ^ יעקב זוסמן, שרידי ירושלמי - כת"י אשכנזי : לקראת פתרון חידת "ספר ירושלמי", קבץ על יד, יב (ה'תשנ"ד) עמ' 1–120.