גרד'

במיתולוגיה הנורדית, גרד' (נורדית עתיקה: Gerðr) היא אלה וענקית המתועדת באדה הפואטית ובאדה הפרוזאית כמושא אהבתו של האל פריי וכבתו של הענק גימיר והענקית אורבוד'ה. בנוסף למקורות הללו, גרד' מופיעה גם בהיימסקרינגלה.

עיקר התיעוד של גרד' באדה הפואטית הוא בשיר "הבלדה של סקירניר" (Skírnismál), שבו האל פריי מתאהב בגרד' ושולח את עבדו סקירניר ליוטונהיים כדי לבקש את ידה. תחילה, סקירניר מציע לגרד' מספר מתנות, אך היא מסרבת, והוא מאיים עליה עד שהיא נכנעת ומסכימה בכפייה לפגוש את פריי. באדה הפרוזאית, פריי מתאהב בגרד' וכמו ב"בלדה של סקירניר" הוא שולח את עבדו למצוא אותה, אך בפרוזה זו, הקצרה יותר, אין אזכור לאיומים של סקירניר.

אדה פואטית

באדה הפואטית, לקט שירים שנאסף במאה ה-13 באיסלנד, גרד' מוזכרת במפורשות בשני שירים, ב"בלדה של סקירניר" (Skírnismál) וב"שירת הינדלה" (Hyndluljóð).^[1] בנוסף, גרד' מוזכרת בעקיפין בשיר "ההתנצחות של לוקי" (Lokasenna).

הבלדה של סקירניר

גרד' היא אחת הדמויות הראשיות ב"בלדה של סקירניר", ביחד עם פריי וסקירניר שליחו. Skírnismál הוא שם השיר באחד מכתבי היד ששימרו את האדה הפואטית, בכתב יד אחר, הקודקס רגיוס, השם שניתן לשיר הוא "מסע סקירניר" (Fǫr Skírnis).^[2] השיר בנוי מכ-40 בתים, הקדמה בצורת פרוזה, ועוד קטע ביניים קצר במבנה פרוזה. חוקרים מודרניים רבים סבורים כי השיר נכתב במטרה להצגה כדרמה.^[3] קיימת מחלוקת לגבי תארוך השיר - בעבר היה קונצנזוס לגביו שהוא מהשירים העתיקים באדה הפואטית, והוא תוארך למאה ה-10, לעיתים אף לשנת 900, אך בשנים האחרונות חלק מהחוקרים משערים שהוא נכתב בתקופה מאוחרת יותר, במאה ה-12 או במאה ה-13. השיר כנראה מכיל מעט מאוד בתים שנוספו לו לאחר כתיבתו ביחס לשירים אחרים.^[4]^[5]

הקדמה ומסע סקירניר

בהקדמה של השיר, פריי מביט על כל העולמות, וביוטונהיים הוא רואה אישה יפהפייה שהולכת מחצר אביה למבנה חיצוני. ליבו של פריי נשבה ממנה. סקאדי מבקשת מסקירניר לברר מה הסיבה לעצבנותו של פריי. בשיחה בין פריי לסקירניר, פריי מתאר את האישה שראה: הולכת בחצר של גימיר, "ידיה זורחות ומהן כל השמיים והאוויר מוארים". פריי מתאר את אהבתו אליה כקשה יותר מכל האהבות האחרות לגרד'. סקירניר מתנדב לקיים מסע לארץ הענקים, לחצרות גימיר. בדרך, כשהוא שואל רועה איפה הוא יכול למצוא את האישה שהוא מחפש, הרועה עונה לו שהוא לעולם לא יוכל לדבר עם בתו של גימיר. גרד' שומעת את שיחת השניים, ואומרת שכל הארץ וחצרות גימיר רועדים מרעשם. משרתת עונה לה שיש בחוץ אדם שחנה עם סוס. גרד' פוקדת על המשרתת להזמין את האדם לחצרותיהם ולשתות את "התמד המפורסם". גרד' מוסיפה שהיא חוששת שהאדם הוא "רוצחו של אחיה". לא ברור מה הכוונה בכך - בתרגומה של השיר לאנגלית קרולינה לרינגטון כותבת שייתכן שבגרסה כלשהי של השיר, הרועה שסקירניר פגש היה אחיה של גרד', ושסקירניר היה צריך להרוג אותו כדי להיכנס לחצרות גימיר.^[3]

דיאלוג

בחלק זה של השיר מצוטט דיאלוג פיוטי בין סקירניר לגרד'. תחילה, לאחר שסקירניר מציג את עצמו, הוא מציע לה אחד עשר תפוחי זהב, כדי שתוכל לומר שפעבורה פריי הוא האדם "הנבזה הפחות מכולם". לרוב, תפוחים אלו מיוחסים לאלה אידון, שמעניקה אותם לאסיר כדי שיוכלו לשמור על צעירותם. גרד' דוחה את הצעתו, ואומרת שהיא לא תקבל תפוחים אלו עבור כל גבר, ושהיא ופריי לעולם לא יתשקעו יחד. לאחר זאת, סקירניר מציע לה טבעת שכל תשע לילות נופלות ממנה שמונה טבעות שמשקלן זהה לה. זו כנראה הטבעת דראופניר של אודין - טבעת מוכרת במיתולוגיה הנורדית. גרד' שוב דוחה את הצעת סקירניר - היא אומרת שהיא לא תקבל טבעת "גם אם היא נשרפה ביחד עם בנו הצעיר של אודין", ושבחצרות גימיר לא חסר לה זהב, כשבידה עושר אביה.^[3]

לאחר שגרד' דוחה את שתי המתנות שסקירניר מציע לה עבור אהבתה, הוא עובר לאיומים. סקירניר מציג בפני גרד' חרב, ומאיים עליה שיערוף את ראשה אלא אם הם שניהם ישלימו. גרד' משיבה לו שהיא לעולם לו תקבל אינוס של גבר, ומוסיפה שלדעתה אם סקירניר יתקל בגימיר, בוודאות יתרחש קרב. בתגובתו, סקירניר שוב מציג את חרבו, ואומר שבידיה הענק הזקן גימיר אביה יפול. סקירניר ממשיך במספר איומים - הוא יכה אותה בשרביט קסמים והיא תיעלם, היא תרכב על נשר כשפניה להלהיים, אוכל יהיה דוחה בפיהּ, היא תהפוך למחזה המוכר מכולם כשהיא מאחורי סורג ובריח, היא תחווה רגשות שליליים קיצוניים, היא תלך כל יום חסרת תקווה לארצם של ענקי הכפור, היא תחיה עם ת'ורס בעל שלושה ראשים או שלא יהיה לה גבר במשך שארית חייה, ונשמתה תהיה אחוזת דיבוק. סקירניר אומר לגרד' שאודין ות'ור כועסים על גרד', פריי ישנא אותה, ושהיא הביאה על עצמה את זעם האלים. סקירניר קורא לענקים ולענקי הכפור, לבניו של סוטונג ולאסיר, ומטיל על גרד' איסור שגברים יתענגו ממנה או שהיא תתענג מגברים. סקירניר מוסיף שענק בשם הרימינג יאחוז בה, ושהיא תשתה שתן עזים. סקירניר מטיל על גרד' כישוף בחריטת שלוש רונות.^[3]

לאחר כל האיומים והכשפים של סקירניר, גרד' משנה בפתאומיות את תשובתה. ישירות לאחר הבית האחרון המצטט את סקירניר, היא מזמינה אותו לשתות תמד עתיק מגביע, ומוסיפה שהיא מעולם לא חשבה שהיא תאהב אחד מהוואניר כל כך. בהערותיו לתרגום השיר, החוקר אדווארד פטיט כותב כי ייתכן שהגשת גביע התמד מהווה הצעת נישואין פורמלית.^[6] סקירניר משיב שהוא ימלא את חובת מסעו אם גרד' תארגן מפגש מיני עם "בנו הנמרץ של ניורד" (פריי). גרד' מעלה חורשה בשם בארי המוכרת לשניים, ואומרת שאחרי תשע לילות "גרד' תעניק את עונג האהבה" ל"בנו של ניורד".^[3]

שובו של סקירניר לפריי

לאחר הדיאלוג בין סקירניר לפריי מופיעים קטע פרוזה ושלושה בתים אחרונים לשיר המהווים את סוף הסיפור המוצג בו. בקטע הפרוזה, סקירניר רוכב הביתה, וכשחזר פריי עמד בחוץ וביקש חדשות. בשלושת הבתים פריי וסקירניר מצוטטים - פריי שואל את סקירניר אם השיג ביוטונהיים את שחפצו בו. הבית שבו תשובתו של סקירניר זהה מילה במילה לבית בו גרד' מצוטטת בסוף הדיאלוג בינה לבין סקירניר כאומרת שבחורשה בשם בארי "גרד' תעניק את עונג הרהבה". בבית האחרון של השיר, פריי אומר שלילה אחד או שניים ארוכים, ותוהה איך ייצליח לחכות שלושה לילות. הוא מוסיף שלעיתים חודש שלם עבר במהירות של חצי יום של המתנה לחתונתו.^[3]

ההתנצחות של לוקי

ב"התנצחות של לוקי", האל לוקי מזמין את עצמו, למורת רוחם של האלים האחרים, לסעודתם. בסעודה נוכחים אלים רבים מהמיתולוגיה הנורדית, ובמהלך השיר לוקי והאלים הנוכחים בסעודה מטיחים זה בזה העלבות. בבית ה-40 בשיר, האל פריי מתערב בשיחה, ומזהיר את לוקי לשתוק אלא אם הוא רוצה להיות עקוד ביחד עם פנריר. בתשובתו, לוקי אומר שפריי "קנה בזהב" את "בתו של גימיר" ונתנן במתנה את חרבו, כך שהוא יהיה חסר אונים כשיבואו בני מוספל ברגנרוק:^[7]

פְרֵיר
פֶנְרִיר שׁוֹכֵב / מוּל שֶׁפֶך הַנָּהָר
עַד שֶׁיְּכֻלּוּ הָאֵלִים;
גַּם אַתָּה תָּבוֹא בִּמְהֵרָה, / אִם לֹא תִּשְׁתּוֹק,
בִּכְבָלִים, הוֹי, נוֹגֵד-הָרָעוֹת.

לוֹקִי
בְּזָהָב קָנִיתָ / אֶת בִּתּוֹ שֶׁל גִּימִיר,
נָתַתָּ מַתָּנָה חַרְבֶּךָ,
אַךְ בִּרְכֹב בְּנֵי-מוּסְפֶּל / דֶּרֶךְ מִירְקְוִיד,
אַתָּה, הַמִּסְכֵּן, חָסַרְתָּ כָּל כְּלִי-זַיִן.^[8]

המקור בנורדית עתיקה

Freyr kvað:
‘Úlf sé ek liggja árósi fyrir,
unz rjúfask regin;
því mundu næst, nema þú nú þegir,
bundinn, bǫlvasmiðr!’

Loki kvað:
‘Gulli keypta léztu Gymis dóttur,
ok seldir þitt svá sverð;
en er Muspells synir ríða Myrkvið yfir,
veizta þú þá, vesall, hvé þú vegr!

שירת הינדלה

"שירת הינדלה" (Hyndluljóð) הוא שיר מהאדה הפואטית שהשתמר בכתב היד "ספר פלאטיי" (Flateyjarbók) מהמאה ה-14. חוקרים מודרניים רבים משערים כי בתים 29–44 בשיר נלקחו מהשיר "תקציר חזון הנביאה" (Völuspá in skamma). בשיר מובא מידע גנאלוגי אודות אוטר (Óttarr), בו מוזכרים דמויות וסיפורים רבים המוכרים ממקומות אחרים מהמיתולוגיה הנורדית. מידע גנאלוגי זה מוכנס לשיר בתור ציטוט דבריה של הינדלה לאלה פריה כחלק מעלילותיהן. גרד' מוזכרת בבית ה-30 של השיר, שבו הינדלה אומרת ש"פריי נישא לגרד', שהייתה בתו של גימיר, מקרב הענקים, ושל אורבוד'ה" ושת'יאצי "היה קרוב שלהם", ושבתו הייתה סקאדי.^[9]^[10]

היימסקרינגלה

בהיימסקרינגלה (Heimskringla), ספר מהמאה ה-13 שכתיבתו מיוחסת לסנורי סטורלוסון, גרד' מוזכרת בסאגה על בני אינגלינג (Ynglinga Saga). סאגה זו מציגה את המקורות המיתיים של שושלת אינגלינג השוודית. בתחילת הסאגה, מוצגים אלים רבים מהמיתולוגיה הנורדית בסיפור המוצג בצורה אוהמריסטית. האל פריי מוצג בתור מלך ששלט על שוודיה, לאחר שירש את נחלת אביו המת ניורד, שירש את נחלת אביו המת אודין. גרד' מוזכרת בפרק העשירי של הסאגה, המציג את פריי לראשונה, שבו כתוב שלאשתו של פריי קראו גרד' בת גימיר (Gerðr Gymisdóttir), ושלבנם קראו פיולניר (Fjǫlnir).^[11]^[12]

אדה פרוזאית

באדה הפרוזאית, ספר מהמאה ה-13 שנכתב על ידי סנורי סטורלוסון, גרד' מוזכרת בספרים "שפת השירה" (Skáldskaparmál) ו"ההטעיה של גילבי" (Gylfaginning).^[13]

ההטעיה של גילבי

ב"הטעיה של גילבי", גילבי, מלך שוודיה מיתי שמעמיד פנים כאדם בשם גנגלרי, שואל שלוש דמויות, ששמם "הנעלה", "הפחות קמעא במעלתו", ו"השלישי" שאלות אודות היקום המיתולוגי הנורדי. בדרך זו מציג הספר פרטים רבים אודות המיתולוגיה הנורדית.^[14] אחת השאלות שגנגלרי שואל את השלושה היא מי אלו אלות האסיר (אסיניור, נורדית עתיקה: Ásynjur). כחלק מתשובתו, הנעלה מספר על גרד':^[15]

היה אחד בשם גימיר, ואשתו אורבודה. היא הייתה מקרב ענקי ההרים. גרד' היא בתם, היפה מכל הנשים. יום אחד קרה שפריי הלך להלידסקיאלף והביט לעבר כל העולמות, וכשהסתכל לעבר הצפון הוא ראה באחוזה כלשהי מבנה גדול ויפה, ולכיוון המבנה הזה הלכה אישה, וכשהיא הרימה את ידיה ופתחה את הדלת לעצמה, אור יצא מידיה והאיר את השמיים ואת הים, וכל העולמות נהיו בהירים ממנה.

הסיפור ממשיך בכך שלאחר שסקירניר מצליח לדבר עם פריי הכעוס, זה עונה לו שהוא ראה אישה יפהפייה ושבגללה הוא "כל כך מלא יגון שהוא לא יחיה זמן רב אם לא יהיה לו אותה". פריי פוקד על משרתו ללכת אליה ולבקש את ידה ולהביא אותה "בין אם אביה מוכן או לא". סקירניר מסכים בתנאי שיוכל לשאת את החרב של פריי. סקירניר הולך ומבקש את ידה של האישה עבור פריי ומקבל את הבטחתה, ושלאחר תשעה לילות היא תלך למקום בשם באריי ותנשא לפריי. בסוף הסיפור, סנורי מצטט את הבית האחרון מהשיר "הבלדה של סקירניר" כתשובה של פריי לסקירניר לאחר שנודע לו שעליו לחכות תשעה לילות.^[15]

שפת השירה

בתחילת "שפת השירה" (Skáldskaparmál), אגיר מארח מספר אלים בסעודה באי הלסי (Hlesey). גרד' מוזכרת כאחת מהאסיניור (אלות האסיר) שמגיעות לסעודה. מאוחר יותר בספר גרד' מוזכרת שוב ברשימה המונה את האסיניור.^[16]

במקום אחר ב"שפת השירה", המפרט פריפרזות פואטיות אפשריות לאלה פריג, פריג מתוארת כיריבה של מספר ישויות, מביניהן גרד'. חוקרים מודרניים סבורים כי הכוונה של סנורי הייתה כנראה לענקית גריד', אמו של האל וידאר, בנו של אודין.^[17]^[18]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גרד' בוויקישיתוף

גרד', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ פטיט, עמ' 866
^ אורצ'רד, עמ' 149–150
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ לרינגטון, פרק SKIRNIR’S JOURNEY
^ פטיט, עמ' 207
^ Bjarne Ulvestad, “HOW OLD ARE THE MYTHOLOGICAL EDDIC POEMS?”, Scandanavian Studies 26, הוצאת אוניברסיטת אילינוי (אנ'), 1954
^ פטיט, עמ' 228
^ פטיט, עמ' 283, 285-286, 300
^ שאול טשרניחובסקי, מן האדה האיסלנדית, באתר פרויקט בן-יהודה
^ פטיט, עמ' 805–807, 817
^ לינדו, עמ' 194-196
^ פינליי ופולקס, עמ' IX, 11-14
^ אורצ'רד, עמ' 186
^ פולקס, עמ' 237
^ אורצ'רד, עמ' 70
^ ¹ ² פולקס, עמ' 29-32
^ פולקס, עמ' 57, 157
^ לינדו, עמ' 149
^ פולקס, עמ' 257, 86

לקריאה נוספת

אדווארד פטיט, The Poetic Edda, A Dual-Language Edition, קיימברידג': אופן בוק, 2023
אנדי אורצ'רד, Dictionary of Norse Myth and Legend, לונדון: קאסל, 1997
קרולינה לרינגטון, The Poetic Edda, אוקספורד: הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2014
ג'ון לינדו, Norse Mythology: A Guide to Gods, Heroes, Rituals, and Beliefs, אוקספורד: הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, 2002
אליסון פינליי ואנתוני פולקס, Heimskringla: Volume I, לונדון: החברה הוויקינגית למחקר צפוני, 2011
אנתוני פולקס, Edda, לונדון: אוורימאן, 1995

[1] פטיט, עמ' 866

[2] אורצ'רד, עמ' 149–150

[לרינגטון-3] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ לרינגטון, פרק SKIRNIR’S JOURNEY

[4] פטיט, עמ' 207

[5] Bjarne Ulvestad, “HOW OLD ARE THE MYTHOLOGICAL EDDIC POEMS?”, Scandanavian Studies 26, הוצאת אוניברסיטת אילינוי (אנ'), 1954

[6] פטיט, עמ' 228

[7] פטיט, עמ' 283, 285-286, 300

[8] שאול טשרניחובסקי, מן האדה האיסלנדית, באתר פרויקט בן-יהודה

[9] פטיט, עמ' 805–807, 817

[10] לינדו, עמ' 194-196

[11] פינליי ופולקס, עמ' IX, 11-14

[12] אורצ'רד, עמ' 186

[13] פולקס, עמ' 237

[14] אורצ'רד, עמ' 70

[פולקס_א'-15] ¹ ² פולקס, עמ' 29-32

[16] פולקס, עמ' 57, 157

[17] לינדו, עמ' 149

[18] פולקס, עמ' 257, 86

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]