גריגורי לבנפיש

שחמטאי יהודי-רוסי

גריגורי לֶבֶנפִישרוסית: Григорий Яковлевич Левенфиш;‏ 9 במרץ 18899 בפברואר 1961) היה שחמטאי יהודי-רוסי בדרגת רב אמן, אחד משחקני השחמט הטובים ביותר ברוסיה בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים. היה פעמיים אלוף ברית המועצות לשחמט (בשנים 1934 ו-1937) וסיים בתיקו דו-קרב עם אלוף העולם לעתיד מיכאל בוטביניק. סופר שחמט מוערך.

גריגורי לבנפיש
Левенфиш, Григорий Яковлевич
מיכאל בוטביניק (מימין) וגריגורי לבנפיש (בכלים הלבנים) משנת 1937
מיכאל בוטביניק (מימין) וגריגורי לבנפיש (בכלים הלבנים) משנת 1937
מיכאל בוטביניק (מימין) וגריגורי לבנפיש (בכלים הלבנים) משנת 1937
לידה 9 במרץ 1889
פיוטרקוב טריבונלסקי, פולין הקונגרסאית, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 בפברואר 1961 (בגיל 71)
מוסקבה, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
הישג בולט היה מס' 9 בעולם בשנת 1938
הדרגה הגבוהה ביותר רב אמן משנת 1950
מד כושר מרבי 2677 (בפברואר 1939)
השכלה אוניברסיטת סנקט פטרבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע נוסף סופר שחמט
מדינה רוסיה
פרסים והוקרה מאסטר מוסמך לספורט של ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
הערות יהודי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים

עריכה

לבנפיש נולד ב-1889 בפולין הרוסית. מרבית שנותיו הראשונות בילה בבירת רוסיה, סנקט פטרבורג, שם למד באוניברסיטה הנדסה כימית. לראשונה הוכר כשחמטאי מוביל כאשר ניצח באליפות השחמט של סנקט פטרבורג בשנת 1909, בשנת 2010 הוא סיים בתיקו דו-קרב עם פאול ליסט ולאחר מכן שיחק בתחרות החזקה בקרלסבד (כיום קרלובי וארי) בשנת 1911 (ניצח: ריצ'רד טייכמן). רמת משחקו בעת ההיא הוערכה כשקולה לאמן מיכאל צ'יגורין. בעשור של שנות העשרים המשיך לבנפיש להצליח היטב בתחרות מקומיות ובפרט זכה באליפות לנינגרד בשנים 1922, 1924 ו-1925. ברמה הארצית היו לו תוצאות מצוינות באליפות השחמט הסובייטית: מקום שלישי בשנת 1920, שני ב-1923, חלק מקום ראשון בשנת 1934 עם איליה רבינוביץ ומקום ראשון באליפות 1937 עם 12.5/19.

בתחרות חזקה מאוד שהתקיימה במוסקבה בשנת 1935 חלק לבנפיש מקום 6-7 עם 10.5/19 ניצחו: מיכאל בוטביניק וסאלו פלור. באליפות סובייטית בעיר לנינגרד בשנת 1936 הגיע למקום השלישי עם 8.5/14. בתחרות ההכנה של לנינגרד-מוסקבה בשנת 1939 חלק לבנפיש מקום 3-6 עם 10/17, אחרי המנצחים סאלו פלור ושמואל רשבסקי. לבנפיש ניצח פעמיים באליפות ברית המועצות בשחמט.

לבנפיש סיים בתיקו דו-קרב עם מיכאל בוטביניק בשנת 1937 6.5:6.5 וניצח את ולדימיר אלאטורצב בשנת 1940.

למרות הצלחותיו התעלמו שלטונות השחמט הסובייטיים מלבנפיש. הם תמכו בעקביות ביריבו הגדול בוטביניק, ולא עודדו מתחרים שלו. לבנפיש היה שייך לדור הישן של האמנים, מבוגר ב-22 שנים מבוטביניק. כתוצאה מהתעלמות זו היו חייו טרגיים במידה מסוימת, שכן היה האמן החזק היחיד שלא קיבל מלגת קיום. משמעות הדבר הייתה בין היתר שהוא גר בחדר קר ברובע גרוע, הממשלה סרבה לתת לו אשרת יציאה שתאפשר לו להתחרות בתחרויות כגון AVRO 1938 הגם שהיה אלוף ברית המועצות באותה עת. סירוב זה ערער את מעמדו עוד יותר והשפיע גם על מצב רוחו, שלא לדבר על האפשרות להתפתח כשחמטאי. שחקנים אחרים שנולדו לפני המהפכה כגון אלכסנדר אלכין, יפים בוגוליובוב, עקיבא רובינשטיין ואהרון נימצוביץ' הורשו כולם לנסוע וכולם גם השתקעו במערב. נטול אפשרויות אלו לבנפיש שיחק אך ורק בתוך גבולות ברית המועצות והשלים את הכנסתו בעבודה כמהנדס בתעשיית הזכוכית. לבסוף נאלץ לפרוש משחמט לחלוטין.

בסבב הראשון של חלוקת תארים בינלאומיים על ידי פיד"ה, בשנת 1950, קיבל לבנפיש תואר רב אמן.

מורשתו

עריכה

גנאדי סוסונקו בספרו "צלליות רוסיות"[1] משמיע הד של מחשבותיהם של רבי אמנים שהכירו את לבנפיש. הם דברו על אדם עם יושרה ועצמאות, שמעולם לא התלונן על תנאי חייו הקשים. בוריס ספסקי פגש אותו בתחנת רכבת תחתית במוסקבה, ימים אחדים לפני מותו. לבנפיש נראה גרוע מאוד, החזיק מטפחת צמודה לפיו וסיפר שזה עתה עקרו לו שש שיניים. וסילי סמיסלוב מספר על הביקור של לבנפיש בביתו, כארבע שנים לפני מותו, כאשר הגיע עם ערימה גדולה של ניירות. התברר שזה כתב יד שמפרט מחקר של סיומי צריחים שבו השקיע עשרות שנים. לבנפיש ביקש מסמיסלוב להגיה את הניירות, ולאחר מספר תיקונים מינוריים פורסם הספר "תאוריה של סיומי צריחים" בשנת 1957 עם שמות שני המחברים. סמיסלוב מודה שכל העבודה הקשה נעשתה על ידי לבנפיש.[2]

לבנפיש כתב גם מספר ספרים למתחילים וערך ספרי פתיחות בשחמט בשם "פתיחות מודרניות". לאחר מותו, בשנת 1967, פורסמה אוטוביוגרפיה שלו הכוללת 79 משחקים מנותחים על ידו.

עיון במשחקים הנבחרים ממחיש כי לבנפיש ניצח למעשה את כל גדולי השחמט ברוסיה ובברית המועצות משנות העשרה של המאה העשרים ועד לשנות החמישים המוקדמות, כולל ניצחונות על אלופי העולם אלכסנדר אלכין ועמנואל לסקר. לפאול קרס ולדוד ברונשטיין היה יתרון עליו, אך הם היו צעירים בהרבה והמפגשים נגדו היו כאשר לבנפיש לא היה בשיאו. לבנפיש שיחק בעוצמה את ההגנה הצרפתית ואת ההגנה הסלאבית בשחור, ובדרך כלל שיחק פתיחות קלסיות, למרות שלעיתים שיחק גם את הגנת גרינפלד ההיפרמודרנית ואת ההגנה הנימצו-הודית.

באשר ליכולת משחקו, סוסונקו מצביע על הבנתו העמוקה במשחק ועל יכולתו לזהות מסעים מבריקים ורבי דמיון. כטקטיקן לבנפיש הצטיין, ובמשחקיו ישנן תחבולות אלגנטיות ומכות טקטיות לא צפויות, שרבים חשבו שהן שאפתניות במידה בלתי אפשרית. לבנפיש היה גם תיאורתיקן של פתיחות, פיתח את התקפת לבנפיש, הסתעפות חריפה בהגנה הסיציליאנית שנועדה להילחם במבנה הדרקון הפופולרי. עד היום נותרה הסתעפות זו בשימוש המודרני.

8                
7                
6                
5                
4                
3                
2                
1                
א ב ג ד ה ו ז ח

התקפת לבנפיש בהגנה הסיציליאנית.

משחקים מפורסמים

עריכה

לבן: עקיבא רובינשטיין שחור: גריגורי לבנפיש קרלסבד 1911[3]

עריכה

כדי לראות את המשחקים, יש לאפשר בדפדפן שלכם ג'אווהסקריפט.

[Event "Karlsbad"] [Site "Karlsbad (Karlovy Vary) AUH"] [Date "1911.09.12"] [Round "17"] [White "Akiba Rubinstein"] [Black "Grigory Levenfish"] [Result "1-0"] [ECO "C14"] [PlyCount "57"] [EventDate "1911.08.21"]

1. d4 e6 2. e4 d5 3. Nc3 Nf6 4. Bg5 Be7 5. e5 Nfd7 6. Bxe7 Qxe7 7. Qd2 O-O 8. f4 c5 9. Nf3 f6 {נכון יותר 9...פג6 או 9...א6. נימצוביץ' בניתוחו למשחק ממליץ על 9...ג:ד4} 10. exf6 Qxf6 11. g3 Nc6 12. O-O-O a6 13. Bg2 Nb6 14. Rhe1 {ללבן המשך חזק עוד יותר אך מחייב חישובים רבים. ייתכן שהעדיף מסע שמפתח את הצריח ומבטיח לו יתרון יציב על פני ההרפתקאה הבאה: 14. ד:ג5 פג4 15. מהד3 פב4 16. מהד4 מהו5 17. מהו2 פה3 18. צד2 וללבן יתרון מכריע}

Nc4

15. Qf2 b5 16. dxc5 Nxb2 17. Kxb2 b4 18. Nd4 bxc3+ 19. Ka1 Nxd4 20. Qxd4 Rb8 21. Re3 g5 22. Rxc3 gxf4 23. gxf4 Bd7 24. c6 Qxd4 25. Rxd4 Be8 26. Bh3 Rf6 27. c7 Rc8 28. Rxd5 Rxc7 29. Bxe6+ 1-0


משחקים נבחרים

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא גריגורי לבנפיש בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Genna Sosonko, Russian Silhouette, New In Chess 2005. ISBN 90-5691-078-7.
  2. ^ Grigory Levenfish and Vasily Smyslov, Rook Endings, Batsford 1971. ISBN 0-7134-0449-3.
  3. ^ Akiba Rubinstein vs Grigory Levenfish (1911) Shining Ruby, www.chessgames.com