גשר בנות יעקב
גשר בנות יעקב הוא אחד הגשרים המובילים מהגולן אל הגליל. הגשר מוצב מעל נהר הירדן כחמישה עשר קילומטרים צפונית לכנרת וכעשרה קילומטרים מזרחית לראש פינה על כביש 91, בגובה של כשבעים מטר מעל פני הים.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
גשר, אתר ארכאולוגי, גשר בין-לאומי  |
| על שם |
בנות יעקב |
| מיקום |
מחוז הצפון |
| מדינה |
ישראל |
| קואורדינטות | 33°00′37″N 35°37′42″E / 33.01028333°N 35.62828611°E |
|
(למפת אצבע הגליל רגילה)   גשר בנות יעקב | |
  | |
_-_1920_-_Libarary_of_Congress.jpg)
ניכר התיקון שבוצע בקשת השנייה ממערב לאחר שפוצצה על ידי הטורקים בנסיגתם. הקשת שתוקנה שונה משאר הקשתות. עמדת גבול ממערב לגשר
(מתוך אוסף מטסון – ספריית הקונגרס)
תולדותיו
עריכה
ערכים מורחבים – גשר בנות יעקב (אתר ארכאולוגי), קרב גשר בנות יעקב
באתר הארכאולוגי גשר בנות יעקב נמצאו ממצאים פרהיסטוריים חשובים שגילם 780,000 שנים, השייכים לתרבות האשלית של התקופה הפלאוליתית התחתונה. נתגלו שם שרידיו של פיל ישר-חט שנטבח בידי האדם הקדמון וריכוזים מובחנים של חומרים שרופים המוכיחים כי כבר אז ידע האדם לשלוט באש. האתר נחקר על ידי נעמה גורן-ענבר מהאוניברסיטה העברית[1].
במקום הייתה מעברה ששימשה באלף הראשון לפני הספירה כחלק מ"דרך הים" שחיברה בין מצרים וסוריה[2].
המקום שימש זירה לקרבות בין הצלבנים למוסלמים בתקופת מסעי הצלב. ב-1178 הקימו הטמפלרים את מבצר "שַסְטֶלֶה" כקילומטר דרומית לגשר. ב-1179 כבש צלאח א דין את המבצר והרג את כל יושביו. הגשר הראשון הידוע לנו נבנה בתקופה הממלוכית, כחלק מהרחבת דרך הדואר שהקים הסולטן ביברס, והמשיך לתפקד לאורך כל התקופה העות'מאנית. לגשר הייתה מיסעה דו-שיפועית האופיינית לגשרים הממלוכים (ראו לדוגמה גשר יבנה) וחאן בצידו המערבי. באפריל 1799 הגיעו למקום חייליו של נפוליאון אשר ביקשו למנוע חדירת חילות טורקיים מאזור סוריה במהלך מסע נפוליאון בארץ ישראל.
ב-1918 הגיעו אל הגשר הכוחות המזוינים של בריטניה בדרכם צפונה, לקראת כיבוש ארץ ישראל במהלך מלחמת העולם הראשונה. ב-25 בספטמבר פוצץ הגשר על ידי כוחות האימפריה העות'מאנית הנסוגים, אך נבנה מחדש. בשנת 1933 נבנה הגשר מחדש על ידי החוכרים של אגם החולה במסגרת העבודות לייבוש הביצות סביב החולה[3][4].
הגשר היווה את אחד מ-12 נקודות הכניסה הרשמיות לארץ ישראל בימי המנדט הבריטי[5] ושלטונות המנדט הקימו תחנת משטרה ליד הגשר[6]. עם זאת, עיקר הבקורת על הנכנסים הייתה בראש פינה, דבר שהקל על המבריחים[7]. במהלך המרד הערבי הגדול נסגרה תחנת הגבול בלילה מטעמי ביטחון[8]. בנובמבר 1938 נסגרה תחנת הגבול כליל[9] ונפתחה מחדש בשנת 1940[10].
ב"ליל הגשרים" שבין 16 ביוני ו-17 ביוני 1946 פוצץ הגשר בידי לוחמי הגדוד השלישי של הפלמ"ח[11]. תוך יומיים הקימו חיילי חיל המהנדסים גשר ביילי במקום[12] והמעבר במקום חודש[13].
ב-11 בינואר 1948, למחרת ההתקפה על כפר סאלד, שבוצעה על ידי ערבים שעברו את גשר בנות יעקב מכיוון סוריה, פוצץ גשר הביילי[14] על ידי ההגנה וניזוק[15]. בעקבות זאת הרס חיל המהנדסים של הצבא הבריטי את הגשר[16] והקים במקומו גשר חלופי[17][18], שפורק לאחר מספר ימים[19].
במהלך מלחמת העצמאות נערכו קרבות קשים באזור הגשר. הסורים הצליחו לכבוש את הגשר ולהשתלט עליו, ואף לכבוש את המושבה משמר הירדן הסמוכה לגשר, ב-11 ביוני 1948, והחזיקו בשטח עד מבצע ברוש שנועד להשמיד את ראש הגשר הסורי באזור משמר הירדן.
במלחמת ששת הימים הגיע אל הגשר גדוד 32, מחטיבה מרחבית 3, בפיקוד משה בן דרור (מוריס) אשר יצא מראש פינה מזרחה, חצה בגשר בנות יעקב ופעל באזור דרום רמת הגולן. לאחר המלחמה, הקים שם חיל ההנדסה הישראלי גשר ביילי, המצוי במקום עד היום ומשמש כגשר חירום חלופי.
במלחמת יום הכיפורים הגיעו כוחות סוריים בודדים עד לבית המכס העליון, סמוך לגשר. ביום ראשון, 7 באוקטובר 1973, בשעת בוקר מוקדמת, ניתנה הוראה להכין את גשרי הירדן לפיצוץ במקרה שהצבא הסורי ינסה לחצותם. גשר בנות יעקב היה מוכן לפיצוץ כבר בשמונה בבוקר. לאחר כמה שעות ניתנה הוראה לפרק את חומרי הנפץ.
עד 2007 היו קיימים שני גשרי ביילי במקום, האחד נועד לתנועת רכב ממזרח למערב והשני לתנועה ממערב למזרח. בשנה זו נפתח במקום גשר קבע מבטון לשני הכיוונים, ואחד משני גשרי הביילי נותר על מקומו לשעת חירום.
ביוני 2009 נחסם גשר הביילי הישן משני צידיו עקב סכנה בטיחותית, לאחר מכן שופץ הגשר, ונותר על כנו חסום. הגשר מיועד לשמש את צורכי צה"ל בזמן חירום.
מקור השם
עריכהלפי י. סטפנסקי מקור השם אינו ברור וככל הנראה מדובר במסורות מקומיות ומוקדמות לתקופה הצלבנית שקישרו את האזור לפועלו של יעקב אבינו. לפי צבי אילן בספרו ארץ חמדה[20]: נזירות מנזר יעקב הקדוש בצפת, שנקרא על שם הבישוף של ירושלים באותה התקופה, נתמכו במאה ה-12 בכספי המעבר בגשר, ששמו בלטינית: Pontus Jacobis Filiarum.
הצלבנים הם שהחלו לקרוא למקום בשם הלטיני Vadum Jacob (ואדום יעקב – "מעבר יעקב"). שם זה מקורו בטעות גאוגרפית, אחת מני רבות שטעו הצלבנים. הצלבנים סברו שזהו מעבר יבוק, המקום בו חצה יעקב את הירדן, בדרכו למפגש עם אחיו עשו. גם המסורת המוסלמית מקשרת בין מקום זה לבין חייו של יעקב, אם כי לחלק אחר מהם. שמו הערבי של המקום מחדת אל אחזן ("מעבר הצער") נגזר מהאמונה כי במקום זה נודע ליעקב על מכירת בנו האהוב יוסף.
במאה ה-12 התקיים בצפת מנזר נוצרי בשם מנזר יעקב הקדוש. הנזירות במקום חיו מכספי תרומות ונדבה ועיקר הכנסתן באה להן מכספים שגבו האבירים הטמפלרים מהעוברים במעבר הירדן. על שם נוהג זה כונה המקום על שם הנזירות של יעקב הקדוש, שהיה הבישוף של ירושלים באותה התקופה. תרגום השם לעברית הוא יעקב הקדוש. על שם הבנות (או האחיות) של יעקב (הקדוש) נקרא המקום עד ימינו – בלטינית – Pontus Jacobis Filiarum.
זאב וילנאי מציג מספר מסורות על הקשר בין בנות יעקב לבין הגשר:
- אגדה ראשונה מספרת כי עליו עברו בנות יעקב בדרכן אל הארץ ולפיכך נקרא על שמן. בסביבות המושבה משמר הירדן השכנה מראים הערבים את קבריהן של בנות יעקב, בצל עצים קדומים וקדושים, לזכר הצער שבא על יעקב ובנותיו בעוברם את הירדן לשמע גורלו של יוסף. הערבים קראו למעבר בשם הערבי, מח'אצ'ת (קרי: מח'אדת) אלחיזן – מעבר הצער.
- בימי הביניים קראו לגשר על שם יעקב אבינו. משה באסולה שעבר על הגשר הזה בשנת רפ"ב (1522) מספר: "עוברים הירדן גשר אבנים קורים אותו: גשר יעקב, אומרים ששם עבר יעקב אבינו, עליו השלום, בשובו מחרן".
- עולה רגל אחר, משה בן אליהו, מספר בשנת תנ"ו (1655) על "גשר יעקב עליו השלום... והיו הערביים אשר עימנו... אלה מקומות בני ישראל מקדנא דנא. ועשינו שבת בגשר יעקב.. ואומרים הישמעאלים: זה הגשר שבו יאגופ (יעקב) עבר וכן בנה חאן (אכסניה לאורחים). הם הראו לו בית שנהרס ואמרו לו כי יאגופ גר בו בחורף ואילו בקיץ הוא היה עולה לצפת.
- עוד קשר לבנות יעקב, אלו אבני הבזלת השחורות המפוזרות בגליל. זאב וילנאי מספר כי "לאחר שבנות יעקב שמעו כי אחיהן יוסף נטרף על ידי חיה רעה, הן שוטטו בהרים ובעמקים וחיפשו את עקבותיו של אחיהן המסכן. הן בכו בכי מר והתיפחו הרבה מאוד ועיניהן זלגו דמעות." האגדה מספרת כי כל הדמעות הפכו לאבנים שחורות.[21]
קישורים חיצוניים
עריכה
- פרופ' נעמה גורן-ענבר, היציאה מאפריקה וביטוייה בעמק הירדן העליון (וידאו). בהרצאה מציגה פרופ' גורן-ענבר ממצאים ארכאולוגיים חשובים מאזור גשר בנות יעקב.
- שלמה מן, מלחמות על הגשר, הבלוג "נעמוש", 15 באפריל 2020
- אלי ס"ט, גשר בנות יעקב - המטען ההיסטורי, 27 בספטמבר 2018
- קרבות חטיבה 80 בששת הימים מתוך אתר מורשת הצנחנים
- תיאור של פיצוץ הגשר בליל הגשרים
- על הממצאים הפרהיסטוריים שנמצאו באזור הגשר
- אלי ס"ט, מי הרס את גשר בנות יעקב העתיק?, בתוך: על הצפון - עיתון מועצה אזורית הגליל העליון, גיליון מספר 238, 29 ביולי 2020, עמ' 27-26.
הערות שוליים
עריכה- ^ נעמה גורן SCIENCE VOL 304 30 APRIL 2004
- ^ ראו צבי אילן, הרס המצודה הצלבנית שסטלה, דבר, 1 בספטמבר 1975, הטוען שקודם לכן עבר דרך הים דרך לבנון ולא באזור זה.
- ^ כיצד נמסרה הקונצסיה על אדמת החולה, דואר היום, 11 ביוני 1935
- ^ הממשלה מספרת את תולדות זכיון החולה, דבר, 13 ביוני 1935
- ^ פתחיה של ארץ ישראל, דואר היום, 6 בספטמבר 1934
- ^ נסיון לשדוד את העדר של משמר הירדן, דואר היום, 3 בדצמבר 1929
- ^ גמאל חוסיני שומר, דבר, 13 בדצמבר 1935
- ^ נסגרו תחנות הגבול בצפון, הצופה, 26 ביוני 1938
- ^ בוטלה תחנת המכס בגשר בנות יעקב, דבר, 2 בנובמבר 1938
- ^ גשר בנות יעקב ייפתח, דבר, 19 בפברואר 1940
תחנות המכס של ראש פינה ומתולה, דבר, 24 במרץ 1940
מן העתון הרשמי, המשקיף, 26 בספטמבר 1940 - ^ איך פוצץ גשר בנות יעקב, דבר, 18 ביוני 1946
- ^ שני יהודים נהרגו, דבר, 20 ביוני 1946
- ^ גשר בנות יעקב פתוח לתנועה, הצופה, 20 ביוני 1946
- ^ פוצץ גשר בנות יעקב, המשקיף, 12 בינואר 1948
- ^ הגשר פוצץ על ידי ההגנה, דבר, 13 בינואר 1948
- ^ כך פוצץ גשר בנות יעקב, המשקיף, 13 בינואר 1948
- ^ מתקנים את הגשר, דבר, 14 בינואר 1948
- ^ גשר בנות יעקב תוקן, דבר, 18 בינואר 1948
- ^ גשר בנות יעקב, על המשמר, 21 בינואר 1948
- ^ צבי אילן, ארץ חמדה, תל אביב: הוצאת עם עובד, 1978, עמ' 36.
- ^ זאב וילנאי, אגדות ארץ ישראל - השפלה, החוף, הנגב, הגליל, עבר הירדן וסיני , ירושלים: הוצאת קריית ספר, 1970, מהדורה שביעית, עמ' 470 -471.