על המשמר

על המשמר היה ביטאונה של תנועת "השומר הצעיר", שהופיע בשנים 1943–1995.

על המשמר
Al HaMishmar

סמליל "על המשמר" ומעליו הסיסמה: "לציונות – לסוציאליזם – לאחוַת עמים"
תדירות	עיתון יומי
סוגה	חדשות
פורמט	ברודשיט
מו"ל	תנועת השומר הצעיר
בעלים	השומר הצעיר
תאריכי הופעה	30 ביולי 1943 – מרץ 1995 (כ־51 שנים)
שפה	עברית
מדינה	פלשתינה (א"י)

היסטוריה

העשור הראשון

העיתון החל להופיע ב-30 ביולי 1943 בשם "משמר", כביטאונה של תנועת השומר הצעיר (קיים גם גיליון ראשון נוסף מ-6 ביוני של אותה השנה). ב-25 בינואר 1948 שונה שמו ל"על המשמר". בראש העמוד הראשון של כל גיליון התנוססה סיסמת התנועה: "לציונות, לסוציאליזם, לאחוות עמים". העיתון התבסס בעיקר על מאגר מנויים מקרב חברי קיבוצי תנועת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר ועירוניים אוהדי מפ"ם, ודגל בצדק סוציאלי, אקטיביזם, שלום ושוויון. כך למשל, מדורו הכלכלי נקרא "הכלכלה והאדם".

הופעת גיליון הראשון הייתה סיומו של תהליך ארוך, שרובו התרחש בזירה הפוליטית של היישוב. "משמר" היה הביטוי הפוליטי של הקיבוץ הארצי מיסודו של "השומר הצעיר". אומנם במשך תקופה ארוכה, מאז שלהי שנות העשרים, היו לתנועת "השומר הצעיר", ולאחר מכן לקיבוץ הארצי, ביטאונים, אך אלה היו כתבי עת שראו אור כירחונים או כשבועונים. החל בשנת 1925 מילא את תפקיד העיתון היומי "דבר", שהיה ביטאונה של ההסתדרות הכללית, ובזירה הפוליטית, של "הליגה למען ארץ ישראל העובדת", ארגון גג של השמאל הציוני. בפועל ביטא העיתון את עמדותיה של המפלגה ההגמונית בארץ, מפא"י. עד לקיץ 1939 רווחה בקיבוץ הארצי ההנחה כי "השומר הצעיר" יוכל להצטרף למפא"י ולשמור על מעמדו האוטונומי. בקיץ 1939 התברר כי להנחה הזאת אין תוחלת. במועצת הקיבוץ הארצי במשמר העמק, שנערכה בשנת 1942, הוחלט כי תקום מפלגה עצמאית מיסודו של הקיבוץ הארצי, וכצעד להקמתה ייסד הקיבוץ הארצי עיתון יומי משלו. הופעתו המיועדת של "משמר" עוררה חרדה והתנגדות בקרב המחנה הדתי והחרדי. מחנה זה ראה את עצמו מופלה לרעה ומוחלש בעקבות פרשת "ילדי טהראן" והעיתון החדש, לדברי העורכים של העיתון של הציונות הדתית, "הצופה", יהיה "עיתון יומי של המומרים להכעיס, המתקיף את הדת מבחינה עקרונית וטכסיסית... עם הופעת העיתון החדש... תוקם במה שתעמוד על 'משמר הכפירה ביסודות היהדות'."

כעבור שנה הופיע העיתון המנציח בכותרתו את שם התנועה ונושא ככותרת משנה את התמצית הרעיונית של התנועה: "לציונות, לסוציאליזם ולאחוות העמים". במקום דבר המערכת הופיע מאמרו של מנהיג הקיבוץ הארצי, מאיר יערי: "בקרב היישוב רווחת ההרגשה כי נפל דבר. לקראת הופעת "משמר" הולמים אלפי לבבות." את המערכת הראשונה הרכיבו אישים פוליטיים חברי הקיבוץ הארצי, מרדכי בנטוב, יעקב עמית ואליעזר פרי. העיצוב הגרפי של העיתון החדש נמסר לידי רות שלוס ויוחנן סימון, האחראי על מדור הספרות היה המשורר אברהם שלונסקי.

העיתון בראשיתו היה בן ארבעה עמודים בלבד בגלל המגבלה על השימוש בנייר בעתות המלחמה, אך במשך הזמן הוא פיתח מדורים ייחודיים ועיצוב גרפי, שאפשרו את זיהויו המיידי. המדור המיוחד לילדים שהופיע לרוב לקראת החגים, הפך משנת 1945 לעיתון הילדים "משמר לילדים" וגם הוא נערך על ידי צוות העיתון. ב-1943 בעקבות פרסום ההודעה המשותפת של כל עיתוני היישוב על אירועי רמת הכובש והתגובה של שלטונות המנדט, הפסיק "משמר" כאקט של הזדהות עם עיתונים שהופעתם נאסרה, את הופעתו למשך שבוע. עם סיום מלחמת העולם השנייה פעל תחת הצנזורה המנדטורית שאסרה על השימוש במילים המגדירות את עמדת היישוב מול הגבלות "הספר הלבן".

החל משנת 1946 היה "משמר" לביטאונה של "מפלגת השומר הצעיר". בינואר 1948 הוקמה "מפלגת הפועלים המאוחדת" (מפ"ם), שאיחדה את "מפלגת השומר הצעיר", את התנועה "לאחדות העבודה", שרוב מנהיגיה הגיעו מקיבוצי הקיבוץ המאוחד ותנועת פועלי ציון שמאל. בעקבות האיחוד שינה "משמר" את שמו ל"על המשמר" ולמערכת העיתון צורפו חברי הקיבוץ המאוחד. במקביל ל"על המשמר" הוציאה מפ"ם גם ביטאון לדור הצעיר של חבריה – "בשער". עם חיסולו של זה עברה ל"על המשמר" חבורה של סופרים צעירים שהוציאה לאור את "משא", המוסף הספרותי של "על המשמר". המוסף היה לאכסניית הבית של קבוצת הסופרים הידועה בשם "דור תש"ח". "משא" היה מוספו של "על המשמר" עד לפילוגה של מפ"ם בשנת 1954, ואז הוא הפך למוספו של העיתון "למרחב". אף על פי שמערכת העיתון הורכבה מנציגי כל מרכיבי המפלגה, היא נותרה נכס של הקיבוץ הארצי וגם אם לא ניתן היה ללמוד ממאמריו על המחלוקות שפילגו את המפלגה, הוא ביטא בעיקר את עמדות "השומר הצעיר".

במשך התקופה שבה היה העיתון ביטאונה של המפלגה המאוחדת, התמקדה המערכת בתמרונים פוליטיים מסובכים. כלפי חוץ שמר העיתון על הופעה מלוכדת שהסתירה את המחלוקות הפנימיות בין מרכיבי המפלגה. בשם האוריינטציה הפרו-סובייטית של המפלגה סירבה המערכת לפרסם מאמר הדן בחיסול סופרי היידיש בברית המועצות. העיתון אף לא פרסם את הוויכוח הפנימי בדבר הכניסה לממשלה, והמערכת נהגה לפרסם את המידע על חיי המפלגה, רק לאחר שזה אושר לפרסום על ידי מוסדות מפ"ם. המחלוקת במערכת בין חברי הקיבוץ המאוחד ובין חברי הקיבוץ הארצי הגיעה לשיא בשאלת המקום המוקדש לדברי מנהיגי שתי התנועות. מאיר יערי התלונן במכתב אישי למערכת על קיפוחו בהשוואה לראשי מפ"ם האחרים: "אני זכיתי לפחות מ-50 שורות... גלילי זכה ל-70 שורות". אנשי הקיבוץ המאוחד התלוננו באופן קבוע על התעלמות העיתון מהופעותיו הציבוריות של יצחק טבנקין. סירובה של המערכת לפרסם את מאמרו של טבנקין היה עילה להופעת העיתון "למרחב" ולפילוגה של מפ"ם.

מות סטלין ב"על המשמר". כותרת מאמר המערכת: "הקברניט והמצביא"

לאחר מות סטלין ב-8 במרץ 1953, סיקר העיתון את המאורע בהדגשה רבה ותוך הפגנת אבל כבד, בהתאם לקו המפלגתי של מפ"ם:

אבל כבד שורר בכל ארצות הסוציאליזם ובלב כל איש שוחר שלום בתבל כולה... שבק חיים המנהיג הגדול.

מודעת אבל של מפ"ם שפורסמה בעיתון הכתירה את סטלין, בין השאר, כ"קברניט תנועת השלום בעולם" ומותו תואר כ"אסון גדול". לימים, לאחר הדה-סטליניזציה, הביעו מנהיגי המפלגה חרטה על היחס המעריץ לסטלין. בישראל מוזכר עד היום בלעג הסיקור כפי שבא לידי ביטוי ב"על המשמר".

מגמות הסיקור בעיתון בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20

בעשורים אלו על המשמר היה שונה בפורמט בתוכן הכתבות ואף בציון ימים וחגים לאומיים לעומת עיתונים אחרים דוגמת מעריב המסחרי ודבר המפלגתי. באופן זה תרם העיתון להבניית המציאות עבור ציבור קוראי העיתון, תקופה בה הציבור היסתמך על המידע הנמסר לו מן העיתון, בהיעדר אמצעי תקשורת המונים נוספים. ניתן לראות ביטוי להבניית המציאות בעיתון בכך שהעיתון "על המשמר" התמקד בנושאי החוץ ומכירות נשק כאשר הכתבות בשאר הנושאים (כמו נושאי פנים) כמעט ולא קיבלו ביטוי כלל בעיתון.

על המשמר, מעריב ודבר סיקרו כולם את משפט הרופאים במסגרתו האשים השלטון הסובייטי בהאשמת שווא רופאים יהודיים בקשירת קשר לפגוע במנהיגות הסובייטית, אך העיתון סיקר זאת באופן שונה משני האחרים תוך שיקוף דעת הרוב במפלגת מפ"ם (מפלגת האם של עיתון על המשמר) שביקשה לתמוך במשטר הסובייטי. בניגוד לעיתונים אחרים, לא ביקר העיתון את ברית המועצות באופן חריף, והדגיש כי העולם הסובייטי אינו משנה את יחסו האוהד ליהודים בישראל.

לאחר פילוג מפ"ם

לאחר פילוגה של מפ"ם, חזר "על המשמר" לבטא את עמדות הנהגת הקיבוץ הארצי, אך תהליך ההתרחקות מהעמדות הפרו-סובייטיות של המפלגה אפשר גיוון עמדות והעיתון הפך לבית הספר לעיתונאות, בו רכשו עיתונאים צעירים רבים מיומנות שאפשרה להם לעבור אחר כך לעיתונים אחרים. למרות היותו עיתון מפלגתי היה "על המשמר" עיתון בו כתבו בעלי עמדות שונות לצד דבר המערכת שביטא את העמדות הרשמיות של המפלגה. שניות זו באה לביטוי מובהק בשלהי שנות השישים, כאשר לעל המשמר צורף מוסף חדש, המכוון לדור הצעיר במפלגה ומחוצה לה – "חותם". "חותם" הוקם במרץ 1964 כביטאון החטיבה הצעירה של המפלגה, ויצא בתחילה ככתב עת עצמאי, אך החל מינואר 1970 צורף ל"על המשמר" והיה למוספו השבועי.

לאחר הקמת ממשלת ליכוד-מערך בשנת 1984 פרשה מפ"ם מ"המערך" ועיתונה הפך לביטאון יומי של האופוזיציה. המתח בין מערכת "על המשמר" לבין הצנזורה, שהיה קיים תמיד, הגיע לשיאו. עקב פרסום ידיעות שלא אושרו על ידי הצנזורה נקנס העיתון בקנס חצי מיליון שקלים וקנס על תנאי בגובה של מיליון שקלים. כאקט של מחאה פרסם העיתון שורה של מאמרים עם כתמים לבנים. העיתון אף פנה ליו"ר מועצת העיתונות, יהושע רוטנשטרייך להגן עליו בפני הצנזורה, אך יחסיו הבעייתיים עמה נמשכו עד לסוף שנת 1985.

סופו של העיתון

ירידתה של העיתונות המפלגתית מחד גיסא ושל מפלגת מפ"ם מאידך גיסא, הביאה לירידה גדולה בתפוצת "על המשמר", בעיקר בקרב הדור הצעיר. החל ממחצית שנות השמונים נכנס הקיבוץ הארצי, בעליו של העיתון למשבר כלכלי חמור. כדי להיחלץ מחובותיו, סגר הקיבוץ הארצי מספר ארגונים ומסגרות שהקשו על תפקודו הכלכלי. למרות חובו הקטן יחסית של "על המשמר" לקופת הקיבוץ הארצי, הוחלט לסגור את העיתון. בנוסף, החל מ-1993 משקי הקיבוץ הארצי לא חויבו להיות מנויים על העיתון. למרות תהליכי התרעננות, הצטרפותם של כותבים צעירים והוספת מדור סטודנטים, העיתון בעריכתו של צבי טימור נסגר בסוף חודש מרץ 1995 בעת כהונתו של גיורא פורמן כמזכ"ל הקיבוץ הארצי. כך העיתון, ראשון העיתונים המפלגתיים בארץ, שהוקם מסיבות פוליטיות חוסל מסיבות כלכליות.

ארכיון העיתון בשלמותו, כולל ארכיון הצילומים הגדול, נמצא בארכיון "השומר הצעיר" ביד יערי, גבעת חביבה.

השם "על המשמר" נמצא עדיין בשימוש עבור חדשות התנועה העולמית של "השומר הצעיר".

כותבים בעיתון

בין חברי המערכת של העיתון היו אנשי-שם כמו המשוררים לאה גולדברג, אברהם שלונסקי, א.ב. יפה, מיכל סנונית, המחזאי יהושע סובול, הסופרים משה שמיר, יצחק אוורבוך-אורפז, איל מגד, אריה קרישק, יעל ישראל, לאה איני, חנה רוזנטל, יגאל גלאי, נתן שחם, אילן שיינפלד ועמוס לויתן, כמו גם העיתונאים אמנון קפליוק, דליה שחורי, תום שגב, בנימין (בנקו) אדר, חיים מרגלית, גיורא מנור, גבריאל שטרן, רפל ברקן-בנקלר, לוי מורב (שהיה גם אחד מהעורכים הכלכליים של העיתון), מארק גפן, יעל לוטן, דורית גפן, גבי זהר, אמנון אברמוביץ', שלי יחימוביץ', מרדכי גילת, אוריאל בן-עמי, חיים שור, סבר פלוצקר, אבי בניהו, חנה קים, יצחק שור, וולף בליצר, מוטי בסוק, בצלאל עמיקם, עמית אנטר, יואב אביב, שולה לוריא, ורד לוי, סמדר פרי, אלכס פישמן, רוביק רוזנטל, ארנון לפיד, יעקב לזר, פאר-לי שחר, אבשלום קווה, חיה יוסף, גלעד פדבה, הצייר והמאייר יעקב גוטרמן, המאייר והקריקטוריסט שמואל כץ, ההיסטוריון משה לוין ועיתונאי הספורט ישראל פז. צלמים: בועז לניר, מורדו אברהמוב.

מוספים

שער הגיליון הראשון של המוסף "חותם"

לעיתון היו מוספים שונים, בהם המוסף השבועי "חוֹתָם", שבין עורכיו בצלאל לב, נתן שחם, מרים עין-דור-ריפתין, בנקו אדר, רוביק רוזנטל ויוסי אמיתי; שבועון הקיבוצים "הדף הירוק" ושבועון המושבים וההתיישבות הכפרית "קו למושב" (שעם סגירת העיתון עברו ל"מעריב").

בנפרד פרסם העיתון שבועון לילדים שנקרא "משמר לילדים", שעם עורכיו נמנו בין השאר מרדכי אמיתי, בנימין טנא, שלמה ניצן, עטרה אופק, ובין כותביו נמנו הסופרים יפרח חביב, יהואש ביבר, יעקב רבי ועיתונאי הספורט אברי בן שלום. "משמר לילדים" התאחד ב-1985 עם "הארץ שלנו" ו"דבר לילדים" לשבועון "כולנו", שנסגר בשנת 2000.

אלמרצאד ואלפג'ר

החל מ-1952 הוציא "על המשמר" עיתון מקביל בערבית בשם (المرصاد, "אלמרצאד"), בעריכת המזרחן אליעזר בארי ובהשתתפות עיתונאים ערבים פעילי מפ"ם, בהם איברהים שבאט, מוחמד ותד, רוסתם בסתוני ומחמוד ביאדסה. בין 1958 ל-1962 ערך רוסתם בסתוני את הירחון הספרותי הנלווה "אלפג'ר" (الفجر, "השחר") שכתבו בו, בין היתר, ראשד חוסיין ופאוזי אל-אסמר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא על המשמר בוויקישיתוף

• על המשמר באתר עיתונות יהודית היסטורית - גרסה בת חיפוש בכל טקסט העיתון (בטווח השנים 1943–1955)
• רשימת מאמרים על על המשמר באתר רמב"י
• על המשמר, באתר תנועת העבודה הישראלית
• עשור ל"על המשמר", יולי 1953:
  • יעקב חזן: העתון ליבה ומחנכה של התנועה, על המשמר, 24 ביולי 1953
  • מרדכי בנטוב, דרוכים תמיד, על המשמר, 31 ביולי 1953
  • יעקב עמית, במערכות ולפניהן, על המשמר, 31 ביולי 1953
  • יעקב חזן, ברכת המפלגה לעתונה, על המשמר, 31 ביולי 1953 (דבריו במסיבת העשור)
  • א. תרשיש, תמורות בחיים ובעתונות, על המשמר, 31 ביולי 1953, המשך
  • אלעזר פרי, תאריך מהפכני, על המשמר, 31 ביולי 1953
  • יצחק רונקין, עקרונות קבועים ועומדים, על המשמר, 31 ביולי 1953
  • משה צפור, אספקלריה וכלי-נשק, על המשמר, 31 ביולי 1953, המשך
  • יצחק גרינבוים, ההישגים ומחירם, על המשמר, 31 ביולי 1953
  • אברהם בנשלום, בליל הולדת "משמר", על המשמר, 31 ביולי 1953
  • יצחק אבינרי, הרהורים ביום חג, על המשמר, 31 ביולי 1953 (פינת הלשון)
  • ישראל פז, עשר שנים במערכות הספורט, על המשמר, 31 ביולי 1953, המשך
  • ל. טרנופולר, עתונות של "ביזנס" ועתונות מחנכת, על המשמר, 31 ביולי 1953, המשך
  • ב. ש. זמיר, שלוחתו הצעירה של העתון: "משמר לילדים" – מגמתו והישגיו, על המשמר, 31 ביולי 1953, המשך
  • א. ב. יפה, לדרכו של ה"דף לספרות", על המשמר, 31 ביולי 1953, המשך (על המדור הספרותי)
  • צבי אמתי, "על המשמר" בימי מלחמת-השיחרור, על המשמר, 31 ביולי 1953
  • משה זילברטל, דרך רבת תחנות וחובות, על המשמר, 2 באוגוסט 1953, המשך
  • דב שובל, ... שהיום קוראים בו ומחר אורזים בו, על המשמר, 2 באוגוסט 1953
  • ה. בולשן, אגדת הפנתיאון: כמעט סיפור-בלשים ליובל העשור של "על המשמר", על המשמר, 14 באוגוסט 1953, המשך
• יהודה ליטני, מדוע נגזלה ממני הזכות לזעוק מעל דפי עיתוני?, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2007
• יגאל וילפנד,על המשמר, באתר "עינהשופטופדיה"
• חיים ביאור, 21 שנה לסגירת על המשמר - עם סבר פלוצקר, אבשלום קווה ואודי נחשון., באתר עיתונות של אגודת העיתונאים בתל אביב, 23 במרץ 2016