טאניס

טאניס
Τάνις
מידות
גובה מעל פני הים	5 מ'
היסטוריה
תרבויות	מצרים העתיקה
מיקום
מדינה	מצרים
קואורדינטות	30°58′37″N 31°52′48″E / 30.976944444444°N 31.88°E
	(למפת מצרים רגילה) קהיר אלכסנדריה אל-עריש אסואן אסמאעיליה לוקסור שארם; א-שייח'; סואץ סיווה ישראל ירדן סודאן ערב; הסעודית; ל; ו; ב; הים התיכון הים האדום טאניס

המונח "דג'נט" מפנה לכאן. לערך העוסק בסגנון מוזיקלי, ראו דג'נט (סגנון מוזיקלי).

טאניס (מיוונית עתיקה – Τάνις ופירושו גומא,^[1] בערבית קרוי המקום סאן אל-חג'ר (בתעתיק מדויק – צאן אל-חג'ר, صان الحجر)) הוא שמה של העיר המצרית העתיקה דג'אנט שהייתה בירת מצרים מהמאה ה-11 לפנה"ס ועד המאה השמינית לפנה"ס. העיר נמצאת בצפון מזרח הדלתה של הנילוס, במקום בו הייתה זרוע של הנילוס שנקראה "הזרוע הטאניתית", שמזה שנים רבות אינה זורמת עוד. יש המזהים את העיר עם "צוען" המופיעה במקרא.^[2]

היסטוריה

טאניס נוסדה בסוף תקופת השושלת העשרים של פרעוני מצרים, בסוף תקופת הממלכה החדשה (המאה ה-11 לפנה"ס) והפכה לבירתה של צפון מצרים במהלך שלטון השושלת העשרים ואחד, באמצע המאה ה-11 לפני הספירה. הייתה זו עירו של הפרעה סמנדס מייסד השושלת ה-21. במהלך תקופת שלטון השושלת ה-22 נותרה טאניס כבירתה הפוליטית של מצרים, אם כי לעיתים היו נוסדות שושלות יריבות ששלטו מערים אחרות במצרים העליונה. העיר נותרה כמרכז מסחרי ואסטרטגי חשוב עד למאה השישית לספירה, בה עמדה בסכנת הצפה ממימי אגם מנזלה. בתקופה זו ניטשה העיר, ותושביה ייסדו בסמוך לה את העיר טניס.

ממצאים ארכאולוגיים בעיר

העיר מוזכרת לראשונה בימי השושלת ה-19 אך בשטח לא נמצאו ממצאים ארכאולוגיים הקודמים לתקופת השושלת ה-20 בעיר נמצאים שרידיהם של מספר מקדשים, לרבות מקדש מרכזי המוקדש לאמון, בו התגלה ספינקס עשוי מגרניט המוצג כיום במוזיאון הלובר בפריז, ועיר מתים חשובה מתקופת הביניים השלישית. רבות מהאבנים ששימשו לבניית העיר טאניס באו מהעיר הקדומה פר-רעמסס, עובדה שיצרה בתחילה בלבול אצל הארכאולוגים.^[3] בעיר נמצאו קבריהם של שלושה פרעונים מהשושלות ה-21 וה-22 ששרדו דורות של שודדי קברים, ונתגלו בשנים 1939 ו-1940 על ידי הארכאולוג הצרפתי פייר מונטה (אנ'), וכללו ממצאים מרשימים מזהב, ולאפיס לאזולי, לרבות מסכות הקבורה המוזהבות של פרעונים אלו.

האתר מופה לראשונה ב-1799 בידי צוותו של פייר ז'אקוטן. ב-1825 נמצאו בטאניס שני ספינקסים מאבן גרניט ורודה שהועברו למוזיאון הלובר בפריז. האתר נחפר בין השנים 1860–1880 על ידי אוגוסט מארייט. בשנת 1866 ביקר במקום האגיפטולוג הגרמני קארל ריכרד לפסיוס במסגרת משלחת. הוא מצא בעיר את צו קנופוס, כתובת מתקופת תלמי השלישי, דו-לשונית הכתובה בשלושה סוגי כתב. חפירה נוספת נערכה ב־1884 על ידי הארכאולוג האנגלי פלינדרס פיטרי. האתר נחקר מאז 1965 על ידי המשלחת הצרפתית לחפירות טאניס (MFFT).^[4]

האלים העיקריים להם סגדו בני העיר היו אמון, רעייתו מות וילדם ח'ונסו. מערכת אמונה זהה התקיימה גם בתבאי ולכן יש ארכאולוגים המכנים את העיר "תבי הצפונית".

זיהוי מקראי

יש המזהים את העיר עם העיר "צֹעַן", המוזכרת מספר פעמים במקרא כבירת מצרים, בין היתר בפסוק "אך אולים שרי צען חכמי יועצי פרעה" (ישעיה י"ט), בתרגום השבעים ובתרגום אונקלוס מתורגם השם לטאניס והשם השתמר גם בשמה הערבי של העיר "צאן" (صان), פלינדרס פיטרי שחפר בה היה הראשון שהציע לקשר את התל לצאן וטאניס.^[5]

כעיר מרכזית בעולם הקדום שימש יסוד העיר כנקודת יחוס לאירועים שונים ובניהם יסוד העיר חברון ""וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם." (במדבר, יג, כב). גם אסטלה מימי רעמסס הראשון שנתגלתה בצאן אל חגר מציינת "ארבע מאות שנה לבנין צוען", וכנראה הכוונה לאותו תאריך.^[6]

בתרבות הפופולרית

העיר הוצגה בסרט "שודדי התיבה האבודה" כמקום בו, כביכול, הוסתר ארון הברית. התיאור של העיר בסרט היה שגוי, במיוחד בטענה כי זו, כביכול, הושמדה בסופת חול לאחר שובו של פרעה שישק ועמו ארון הברית, ולא נתגלתה שוב, אלא על ידי משלחתם של הנאצים שחפרה במקום בשנת 1936 בחיפוש אחר ארון הברית. למעשה החפירות במקום החלו כבר בתחילת המאה ה-19, והעיר הייתה מיושבת עוד מאות שנים לאחר זמנו של שישק.