דוד הלבני

הרב דוד וייס הלבני (ד' בתשרי תרפ"ח, 27 בספטמבר 1927 – ל' בסיון תשפ"ב, 28 ביוני 2022) היה חוקר תלמוד ישראלי-אמריקאי יליד צ'כוסלובקיה. שימש פרופסור מן המניין בבית המדרש לרבנים באמריקה ואחר כך באוניברסיטת קולומביה, ופרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת בר-אילן. היה חבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים משנת 1993 וחתן פרס ישראל לחקר התלמוד לשנת תשס"ח (2008). ממייסדי האיחוד ליהדות מסורתית .

דוד הלבני

לידה	27 בספטמבר 1927 קובילצקה-פוליאנה, אוקראינה
פטירה	28 ביוני 2022 (בגיל 94) ל' בסיון תשפ"ב ירושלים
ענף מדעי	חקר התלמוד
מקום לימודים	בית המדרש לרבנים באמריקה (1958) ברוקלין קולג' אוניברסיטת ניו יורק ישיבת רבי חיים ברלין
מוסדות	אוניברסיטת קולומביה
פרסים והוקרה	פרס ישראל (2008) מלגת גוגנהיים פרס הספר היהודי הלאומי (1997) פרס ביאליק (1985)

ביוגרפיה

דוד הלבני נולד ב-1927 (תרפ"ח) בקובילצקה פוליאנה , ברוסיה הקרפאטית, אז חלק מצ'כוסלובקיה. בהיותו בן ארבע התגרשו הוריו, והוא עבר לחזקת סבו שהתגורר בעיר סיגט במרמורש ברומניה. למד אצל סבו גמרא כבר מגיל 5 והתגלה כעילוי. למד לאחר מכן בישיבת סיגט, וקיבל את הסמכתו לרבנות בגיל 15. עם הכיבוש הנאצי נשלח לאושוויץ, ומשם למחנה העבודה וולפסברג (כיום ליד ולודש (גר'), בדרום פולין) ולמחנה ההשמדה מאוטהאוזן. הוא היה היחיד ממשפחתו ששרד את השואה.

שמו המקורי של הלבני היה "דוד וייס", אך לאחר מלחמת העולם השנייה הוא ביקש לשנות את שם משפחתו מפני ש"וייס" היה שמו של קאפו במחנה ריכוז שבו נכלא. בתחילה התכוון לקרוא לעצמו "דוד הלבני", משום שפירוש המילה וייס ביידיש הוא "לבן", אולם לא רצה לוותר על השם "וייס" לחלוטין מפאת כבודו של סבו ומורו, ישעיהו וייס, ולכן לבסוף בחר ב"דוד וייס-הלבני". בהקשרים ישראליים, ובפרט מאז עלייתו לישראל, הוא הקפיד לעשות שימוש רק בשם "הלבני".

בשנת 1947 היגר לארצות הברית, ולמד בישיבת רבי חיים ברלין אצל הרב יצחק הוטנר. לאחר מכן למד לתואר ראשון בפילוסופיה כללית בברוקלין קולג' ותואר שני באוניברסיטת ניו יורק בשנת 1955. את עבודת הדוקטור שלו כתב בשנת 1957 בבית המדרש לרבנים באמריקה, בנושא "שרידים מפירוש הר"א על תענית".

בשנת 1953 החל ללמד בבית המדרש לרבנים באמריקה, ובשנת 1969 הופקד על הקתדרה לספרות רבנית על שם מוריס אדלר. בשנת 1984 נתמנה לפרופסור מן המניין במחלקה לדתות באוניברסיטת קולומביה, והופקד על הקתדרה על שם ליטאואר, לאחר שלימד בה מספר שנים כמורה מן החוץ. החל מסוף שנות השבעים שהה מדי קיץ בישראל והורה באוניברסיטת בר-אילן. כיהן כחבר המועצה של הקונגרס העולמי למדעי היהדות.

היה תלמיד של שאול ליברמן, ולמד איתו יחד במשך שנים רבות בבית המדרש לרבנים. הלבני עזב את בית המדרש בשנת 1983 בעת הסערה סביב הכשרה ומינוי של נשים כרבניות. הוא הרגיש כי ייתכנו דרכים הלכתיות להכשיר נשים רבניות, אך סבר שדרוש זמן רב יותר לפני מתן לגיטימציה למהלך שכזה. המחלוקת שלו עם הנהגת בית המדרש סביב נושא זה גרמה לו לבסוף לפרוש ולהקים את האיחוד ליהדות קונסרבטיבית מסורתית (UTCJ). בתחילה פעל האיחוד כקבוצת שתדלנות בתוך התנועה, אך נפרד ממנה כליל ב-1990, תוך שהוא מסיר את השם "קונסרבטיבי" ופותח סמינר רבני קטן משלו. הגוף פרסם הצהרת עקרונות שכללה אמונה מפורשת בתורה מן השמים, אך נסיונותיו להתמזג עם האגף הליברלי יותר של האורתודוקסים נכשלו. על אף שהתנועה הקטנה - שנשענה על בסיס של בין 5,000 ל-10,000 איש מהאליטה הקונסרבטיבית - הייתה נוקשה הלכתית יחסית להללו, ארגונים מתונים כמו "עדה" דחו את הלבני בטיעון שהוא ותומכיו לא הביעו התנגדות לנושאים כמו אפשור נהיגה בשבת או ביטול למעשה של רבים מדיני האישות, אך פרשו דווקא בעניין גבולי כמו סמיכת נשים.

הלבני היה מנהיגה הרוחני של קהילת "אורח אליעזר", בצפון-מערב מנהטן. הוא החזיק בתפקיד מאז ייסוד הקהילה בשנת 1992. ב-2002 התעוררה בקהילה מחלוקת סביב מתן הזכות לנשים לעלות לתורה. אף על פי שהיו רבנים שנתנו הצדקה הלכתית למהלך, הרוב התנגדו לו הן מטעמים הלכתיים והן מטעמים סוציולוגיים. הלבני לא התלהב מהרעיון ואמר לקהילתו כי יתיר זאת בתנאי שהעליות יינתנו רק מספר פעמים בשנה ובחדר נפרד מהאולם המרכזי. גם פשרה זו לא התקבלה באהדה הן מצד החברים בקהילה שרצו במניין שוויוני לגמרי והן מצד אלו שלמרות ההגבלות ראו במהלך פריצה של המסגרת. בשנת 2005 עבר הלבני לגור בירושלים, ומאז ועד למותו הוא לימד תלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים ובאוניברסיטת בר-אילן.

דוד הלבני היה נשוי לצפורה הגר-הלבני (נפטרה בתשס"ח), בתו של רבי ברוך האגר מווישיווא, ניצולת שואה אף היא, ופרופסור לספרות השואה בסיטי קולג' שבניו יורק. לזוג שלושה ילדים: ברוך, עורך דין; הרב ד"ר אפרים הלבני, שעובד באקדמיה ללשון העברית; וישעיהו הלבני, שגם הוא עורך דין.

תוארי כבוד

• 1965 – דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת לונד, שוודיה
• 1979 – דוקטור לשם כבוד מטעם האוניברסיטה העברית בבולטימור שבמרילנד
• 1982-1980 – נשיא האקדמיה האמריקאית לחקר היהדות
• 1985 – דוקטור לשם כבוד מטעם בית המדרש לרבנים באמריקה
• 1985 – פרס ביאליק במחשבת ישראל
• 1993 - מונה כחבר האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים
• 1993 – דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה
• 1994 – דוקטור לשם כבוד מטעם מכללת גראץ בפנסילבניה
• 1998 – דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת תל אביב
• 2003 - דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בר-אילן
• 2005 - דוקטור לשם כבוד מטעם היברו יוניון קולג' בניו יורק
• 2008 - חתן פרס ישראל בתלמוד

כתביו ושיטתו

הלבני היה המחבר של סדרת הספרים "מקורות ומסורות", ממנה ראו אור שמונה כרכים, הנותנת פרשנות מדעית שיטתית על התלמוד הבבלי. הוא גם היה המחבר של ספרים באנגלית בשם "פשט ודרש", "Revelation Restored", ספר זכרונות אישיים בשם "עלה לא נידף" וספר תאולוגי על השואה בשם Breaking the Tablets, שבירת הלוחות, שראה אור גם בעברית.

מקורות ומסורות – פרשנות התלמוד

את מסקנותיו אודות התפתחות התלמוד ושלבי כתיבתו הציג הלבני במבואות לכרכי סדרת "מקורות ומסורות" שלו. בפרטים שונים חזר בו או עדכן את טענותיו לאורך השנים. במבוא לכרך על "בבא בתרא", שפורסם בתשס"ח (2008), פרס בהרחבה את עיקרי שיטתו כפי שהתפתחה בעשרות השנים של מחקריו.

הלבני טען שאת התלמוד הבבלי כפי שהוא לפנינו ערכו הסתמאים, והם החכמים שחיו בבבל במאתיים השנה לערך שאחר תום תקופת האמוראים, כלומר למן אמצע המאה השישית ועד אמצע המאה השמינית (הלבני דחה את תאריך סיום העריכה לימי רב יהודאי גאון ב-750). האמוראים עצמם מסרו לדורות רק הלכות פסוקות (אפודיקטיות), ורוב השקלא והטריא שלהם לא השתמרו. הסתמאים עסקו בשחזור הסוגיות האמוראיות, אך כיוון שחיו בריחוק זמן מן האמוראים, לא תמיד ידעו לשחזר במדויק את הדיונים האמוראיים, ולפיכך נוצרו פירושים דחוקים וסוגיות שאין בהן עקיבות פנימית כפי שהן בתלמוד לפנינו. בתקופת הסתמאים פעלו גם הסבוראים. בתום תקופת הסתמאים, באותו זמן שפעלו ראשוני הגאונים שפרסמו חיבורים עצמאיים (שאילתות דרב אחאי גאון, הלכות גדולות וכדומה), הייתה חתימת התלמוד. הלבני טען שהתלמוד הבבלי נחתם אבל לא נערך, רוצה לומר, הסתמאים סיימו לשחזר לפי הבנתם את השקלא והטריא האמוראיים, אבל לא פעל עורך שיפעל לאחידות ולהסרת הסתירות בין הסוגיות ובתוך עצמן; וכך נותרו בתלמוד סוגיות מוקשות וסותרות. האחרונים שפעלו בתלמוד (מלבד מגיהי נוסח שהמשיכו לפעול עד העת החדשה) היו "המאספים", שליקטו את כל המימרות והדיונים לכדי סוגיות סדורות, ו"המעבירים", שהעבירו חלקי סוגיות ממקום למקום בתלמוד לפי ההקשר והעניין.

הקושי הבולט בשיטתו של הלבני, שגם הוא עצמו היה מודע לו, היה הניגוד בין שיטתו לדעה המקובלת אודות עריכת התלמוד, למן רב שרירא גאון באיגרתו המפורסמת, דרך הראשונים והאחרונים ועד חוקרי התלמוד בעת החדשה. הדעה המקובלת מפרשת את מאמר התלמוד "רבינא ורב אשי סוף הוראה" במובן זה שהם (ובעיקר רב אשי) אלו שערכו את התלמוד במאה החמישית. הלבני טען שהוראה אינה גמרא וסוף אינו עריכה, אלא הוראה היא תמיד הלכה פסוקה (קיימת מסכת שלמה בשם "הוריות" העוסקת בהלכות פסוקות); לכן פירש הלבני "סוף הוראה" במובן של סוף מסירת הלכות פסוקות על ידי המסרנים (התנאים). הלבני חידש את קיומם של הסתמאים, שפעלו לאורך מאתים שנה, אף על פי שאינם ידועים בשמם ולא נזכרו במפורש בשום מקור היסטורי. את המימרה אודות רבינא ורב אשי הוא פירש כמימרה שעוסקת רק בפסיקת הלכה ומתבארת על רקע זמנה ומקומה.

ועדת פרס ישראל, בראשות פרופ' דניאל שפרבר, תיארה את חשיבות מחקריו: "הוא מגדולי חוקרי התלמוד בדורנו. הוא ממזג באישיותו, בלימודו, ובמחקרו את למדנות בית המדרש הישן עם שיטות המחקר המודרניות במדעי היהדות. (...) פרופ' הלבני סלל דרך חדשה בחקר התלמוד הבבלי ומחקריו בעשרות השנים האחרונות מסמנים תפנית חשובה, ואפילו דרמטית בתחום זה, בעיקר בזכות פירושו המדעי לתלמוד הבבלי 'מקורות ומסורות'. (...) פרופ' הלבני העמיד תלמידים הרבה, ומחקריו, ספריו ומאמריו הקנו לו מוניטין בינלאומיים יוצאים מן הכלל".

שבירת הלוחות – שיטתו התאולוגית על השואה

בספרו "שבירת הלוחות" (עברית: הוצאת טובי, 2010) שטח הלבני את משנתו הפילוסופית על השואה ובה שלושה מרכיבים עיקריים.

1. הוא דחה את אלו שטוענים שהשואה היא עונש על חטא.
2. הוא דחה את אלו שרואים בשואה רק הבדל כמותי ולא איכותי, כלומר ההסבר הטוען שהשואה דומה לגזרות ת"ח ות"ט, אלא שנרצחו כמותית יותר יהודים.
3. הוא דחה את ההסבר המטריאליסטי לשואה, המאפיינת חוקרי שואה ומנסה למצוא לה סיבות היסטוריות הנובעות מנסיבות התקופה.

הלבני, כיהודי דתי, ראה בשואה אסון מטפיזי-קוסמולוגי ולא ראה בשואה תוצאה של מעשי היהודים, אלא חלק מהאמונה בבחירה החופשית. הוא סבר שכל זמן שהיהודים היו קשורים לתורה שבכתב, כפי שהיה בתקופת התנ"ך, אלוהים התערב על מנת להציל את היהודים (למשל הוא הקשה את לב פרעה), אולם באותה תקופה לא הייתה בחירה חופשית. הלבני סבר כי בתקופת התושב"ע הייתה ליהודים בחירה חופשית משום שאז ניתנה התורה לבני האדם לפרשה ולהשלימה, בתקופת התושב"ע אין התגלות ובני האדם מחליטים בדבר ההלכה עד כדי כך שהם אפילו קבעו שהתורה "לא בשמים היא" ואפילו לא רצו לקבל הוראות מלמעלה, לכן הרשות ניתנה לנאצים לעשות מה שהם רוצים. עם זאת, בתורה נזכר פעמים מספר שהקב"ה מבטיח ליהודים לא לכלות אותם, שתמיד יהיה עם ישראל ואכן, אם כי בשואה נספתה 75% מיהדות אירופה, היהדות שרדה וקמה מדינת ישראל, שהיא הסמל של ההבטחה הזו.

חטאו ישראל – שיטתו בחקר המקרא

ב-"Revelation Restored" הציע דרך לפשר בין ביקורת המקרא לאמונה בתורה מן השמים, וטען כי משה אכן מסר את התורה על הר סיני, אך היא נשחתה ואבדה במהלך הדורות, ועזרא שחזר אותה בימיו. גישה זו היא הרחבה של התפישה הקונסרבטיבית הישנה שהתפתחה בשנות ה-30, כשחדלה התנועה להתנגד למחקר ביקורתי של התורה, לפיה הטקסט אמנם מכיל טעויות סופרים אך הוא הקרוב ביותר לדבר האל המקורי.

ספר יובל לכבודו

• נטיעות לדוד: ספר היובל לדוד הלבני, בעריכת יעקב אלמן, אפרים בצלאל הלבני, צבי אריה שטיינפלד, ירושלים: הוצאת אורחות, תשס"ה.

ספריו

מחקר תלמודי

• שרידים מפירוש הר"א על תענית / יוצאים לאור בפעם הראשונה ... בצירוף מבוא והערות עם שינוי נוסחאות לפירושי רבינו חננאל ורבינו גרשום, על ידי דוד הלבני <ויס>. ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"ט. יצא לאור בשלוש מהדורות

• Critical note : a note on [asher lo orasah] Philadelphia : M. Jacobs, [1962].

• סדרת מקורות ומסורות – ביאורים בתלמוד (לפי סדר התלמוד ולא סדר הוצאה):
  • מסכת שבת; ירושלים: בית המדרש לרבנים באמריקה, תשמ"ב (הספר בקטלוג ULI)
  • מסכתות עירובין ופסחים; ירושלים: בית המדרש לרבנים באמריקה, תשמ"ב (הספר בקטלוג ULI)
  • מסכתות יומא–חגיגה; ירושלים: בית המדרש לרבנים באמריקה, תשל"ה (הספר בקטלוג ULI)
  • סדר נשים; תל אביב (דביר) תשכ"ט, מהדורה שנייה טורונטו: אוצרנו, תשנ"ד (הספר בקטלוג ULI)
  • מסכת בבא קמא; ירושלים: מאגנס, תשנ"ג (הספר בקטלוג ULI)
  • מסכת בבא מציעא; ירושלים: מאגנס, תשס"ג (הספר בקטלוג ULI)
  • מסכת בבא בתרא; ירושלים: מאגנס, תשס"ח (הספר בקטלוג ULI)
  • מסכתות סנהדרין, שבועות, מכות, עבודה זרה, הוריות; ירושלים: מאגנס, תשע"ב (הספר בקטלוג ULI)
  • מסכתות זבחים, מנחות וחולין; ירושלים: מאגנס, תשפ"ג – הספר ראה אור לאחר פטירת המחבר (הספר בקטלוג ULI)
  • מבואות למקורות ומסורות – עיונים בהתהוות התלמוד, ירושלים: מאגנס, תשס"ט (הספר בקטלוג ULI)

מחשבת חז"ל וכתבים תאולוגיים

• Midrash, Mishnah, and Gemara : the Jewish Predilection for Justified Law, Cambridge, Mass. : Harvard University Press, 1986
• Peshat and derash : plain and applied meaning in Rabbinic exegesis The wings of the dove : Jewish values, science, and halachah Washington, D.C. : B’nai B’rith Books, 1987
• Peshat and derash : plain and applied meaning in Rabbinic exegesis New York : Oxford University Press, 1991.
• The book and the sword : a life of learning in the shadow of destruction New York : Farrar, Strauss and Giroux, 1996.

בעברית: עלה לא נדף: חיים של לימוד בצל המוות / תרגם אבריאל בר-לבב ; תל אביב : הקיבוץ המאוחד, 1999.

[הזכרונות תורגמו גם לגרמנית ולצרפתית]

• Revelation restored : divine writ and critical responses Boulder, Colo. : Westview Press, 1997.

[הספר תורגם גם לאיטלקית]

• "השואה ותפילתה", בתוך: מחזור וולפסברג, תש"ה: מחנה לעבודת כפייה, גרמניה, 1944 / עורכות - בלה גוטרמן ונעמי מורגנשטרן. ירושלים : יד ושם - רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, תשס"א 2000.

• Restaurare la rivelazione : la Scrittura divina e le risposte della critica biblica / David Weiss Halivni ; prefazioni di Peter Ochs e Stanley M. Hauerwas ; traduzione di Milka Ventura. Firenze : Giuntina, 2000.
• Breaking the Tablets: Jewish Theology After the Shoah ,Rowman & Littlefield Publishers, Inc. (August 28, 2007)

בעברית: שבירת הלוחות: תאולוגיה יהודית לאחר השואה / תרגם: דוד ענקי, ערך: עמיחי ברהולץ, הוצאת טובי, 2010

לקריאה נוספת

• דוד הלבני, עלה לא נדף: חיים של לימוד בצל המוות, תרגם אבריאל בר-לבב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999. (ביוגרפיה)
• דוד הלבני: קורות חייו, בתוך: נטיעות לדוד, עמ' ט-י.
• דוד הלבני: רשימת פרסומיו, בתוך: נטיעות לדוד, עמ' יא-יד.
• שמואל פאוסט וזאב שביידל, "אחרי אושוויץ יש לאחוז בפשט: פרופ' דוד הלבני מוצא קו ישיר בין מתודת לימוד התלמוד שפיתח לבין חוויית אושוויץ שעבר", מקור ראשון, כ' בניסן תשס"ח
  • שמואל פאוסט, ‏"ללמוד תלמוד כמו שלמדו לפני השואה, כאילו לא קרה דבר, אי אפשר", בעיתון מקור ראשון, 10 ביולי 2022
• יעקב הברמן, ‏דוד הליבני: חוקר ומבקר תלמודי דגול, מהות- כתב-עת ליצירה יהודית, כב (תשס"א) 2000, עמ' 7, באתר Academia.edu
• אלגעמיינער ז'ורנל גיליון י"ב בניסן תשס"ח

• Preface, the Editors, ibid, p. 7.
• Our Mara D'atra, Kehilat Orach Eliezer, ibid, p. 8.
• Biography of David Weiss Halivni, ibid. pp. 9–13.
• Weiss (Ha-Livni), David, Encyclopaedia Judaica, Vol. 16. Ur-Z, Supplementary entries, Encyclopedia Judaica Jerusalem, Jerusalem, Keter Publishing House, 1971, p. 412
• A life in the Talmud, The New York Times Magazine, September 19th, 1977.
• ספר על שיטתו: Irwin H. Haut, Talmud As Law or Literature: An Analysis of, David W. Halivni's Mekorot Umasorot, Sepher Hermon Pr (July 1982), New York : Bet Sha’ar Press, 1982

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דוד הלבני בוויקישיתוף

• דוד הלבני, באתר Academia.edu
• רשימת הפרסומים של דוד הלבני, בקטלוג הספרייה הלאומית
• רשימת המאמרים של דוד הלבני באתר רמב"י
• הספרים של דוד הלבני, באתר "סימניה"
• פרופ' דוד הלבני, באתר פרס ישראל
• זאב גלילי, מדוע אין רחוב על שם הסתמאים בשיכון בבלי, באתר "היגיון בשיגעון"
• זאב גלילי, מאש המשרפות אל המהפכה הגדולה בחקר התלמוד הבבלי, באתר "היגיון בשיגעון"
• יאיר שלג, אלוהים בגדר נעדר, באתר הארץ, 15 בפברואר 2008
• כרכים של הספר: מקורות ומסורות(הקישור אינו פעיל)
• קהילת אורח אליעזר
• מיכל קונפורטי, פרס ישראל בחקר התלמוד הוענק לפרופ' דוד הלבני, nfc ‏, 29/01/2008
• ערב דיון לכבוד פרופ' דוד הלבני 2008, רשימת השמעה, באתר יוטיוב‏ (2 חלקים)
• צופיה הירשפלד, השואה - ההתגלות השנייה של אלוהים, באתר ynet, 12 באפריל 2010
• ד"ר אריה קיזל על הספר "שבירת הלוחות - תאולוגיה יהודית לאחר השואה" מאת דוד הלבני
• מרדכי רוטנברג, שחרור השמים מאחריות, מקור ראשון, מוסף "שבת", 29 באפריל 2011, כ"ה בניסן תשע"א, 29 באפריל 2011
• אתר הבית של האיחוד ליהדות מסורתית
• יהושע ענבל, "מקורות ומסורות – לאור ההלכה והמסורת", ביקורת על ספרו של הלבני, באתר "רציו"
• פרופ' עוזיאל פוקס, סקירה על מקורות ומסורות, כרך המבואות, מוסף "שבת", מקור ראשון, תשס"ט
• דוד הלבני (1927-2022), דף שער בספרייה הלאומית