דוד ציון לניאדו
הרב דוד (בן) ציון לניאדו (28 בנובמבר 1899 – 21 באוקטובר 1969) היה רבה של שכונת כפר שלם, חוקר יהדות סוריה ומחבר הספר "לקדושים אשר באר"ץ".
 | |
| לידה |
28 בנובמבר 1899 חלב, סוריה |
|---|---|
| פטירה |
21 באוקטובר 1969 (בגיל 69) ירושלים |
| כינוי | מלכי שובה |
| מקום קבורה | הר המנוחות, ירושלים |
| מדינה |
ישראל  |
| מקום פעילות | חלב בסוריה, חברון, ירושלים וכפר שלם |
| תקופת הפעילות |
? – 21 באוקטובר 1969 |
| תחומי עיסוק | רבנות |
| תפקידים נוספים | ההדרת ספרי קודש |
| רבותיו | הרב חיים כהן, הרב שלמה (סלים) זעפרני והרב רפאל שלמה לניאדו |
| חיבוריו | לקדושים אשר בארץ |
  | |
ביוגרפיה
עריכהנולד בחלב שבסוריה ב-28 בנובמבר 1899 (כ"ו בכסלו ה'תר"ס) לשרה ולרב שלמה אליהו לניאדו, בן למשפחת רבנים ותלמידי חכמים שמוצאם מספרד, שאחד מהם היה הרב שלמה לניאדו, מחבר הפיוט "מלכי שובה"[1], שם הפיוט התווסף לשם המשפחה של צאצאיו. בילדותו התחנך אצל הרב חיים כהן בתלמוד תורה המקומי, ובהמשך למד בישיבתו של הרב שלמה (סלים) זעפרני.[2] בחודש יוני 1919 (סיוון ה'תרע"ט) עלה לישראל והשתכן בירושלים, שם למד במשך תקופה בישיבת פורת יוסף אצל הרב רפאל שלמה לניאדו, לצד הרב אפרים הכהן והרב עזרא חוצני הלוי.
בתקופה שלאחר לימודיו בפורת יוסף, שימש כמנהיג קהילה יהודית של יוצאי חלב בארצות הברית, אולם לאחר תקופה קצרה חזר ארצה.
בשנת 1925 (ה'תרפ"ה), נישא למזל זבדה (זבידיה). הרב אברהם ענתבי סקה, אב בית הדין של העדה החלבית בירושלים, לקח אותו תחת חסותו וחיתנו, לאור העובדה שהוריו נשארו בסוריה, והורי כלתו נפטרו במלחמת העולם הראשונה. יחד עבר הזוג להתגורר בדירת הקדש של סניור אהרון סילוירה בשכונת מחנה יהודה בירושלים. בשנת 1929 (ה'תרפ"ט) עבר להתגורר בחברון למשך מספר חודשים עם משפחתו. בתקופה זו נהג לרדת מדי יום להתפלל במערת המכפלה. עם פרוץ מאורעות תרפ"ט, ביום שישי 23 באוגוסט 1929, ירד למערת המכפלה כהרגלו, ונתקל בקבוצת פורעים ערבים שניסו לפגוע בו. הוא ניצל בזכות שייח' מקומי שעבר במקום והורה להם לעזוב אותו. הוא מיהר לביתו, ושכנו הערבי הזהיר אותו כי עליו לעזוב את הבית יחד עם משפחתו מחשש לפרעות. הוא נמלט והסתתר בצד הדרך, וחולץ לאחר מספר שעות בידי שוטרים בריטים.[3]
לאחר הפרעות חזר לירושלים והחל לשמש כרב ושמש בית הכנסת "זכות אהרון" על שמו של סניור אהרון סילוירה בשכונת מחנה יהודה. הוא התגורר עם משפחתו בת ה-14 ילדים בדירת שני חדרים שהוקמו בחצר בית הכנסת שברחוב חיים ולירו. כשהוצע לו לעבור לדירה גדולה יותר, סירב.[4] במסגרת תפקידו כרב בית הכנסת, קיבל לידיו ספרי תורה מידי עולים מארצות המזרח, והיה מחלק אותם לבתי כנסת שלא היה בהם ספר תורה. במשך חייו היה מקורב לרב שלמה אליעזר אלפנדרי, והיה משמשו עד יומו האחרון. כן היה ידידו של הרב יצחק אלפייה, שיחד היו עורכים תיקונים ונוסעים לדרוש בפני תלמידים ברחבי הארץ, בעיקר בתקופת השובבי"ם, וכאות הודיה על הצלתו מהפרעות בחברון, היה קורא איתו מדי יום את ספר התהילים שלוש פעמים. בין היתר, השתתף בלימודים ותפילות בישיבת המקובלים בית אל.
בסוף ימיו, שימש במשך תקופה מסוימת כרבה של שכונת כפר שלם. לאחר שנוכח לדעת כי לשכונה אין רב, היה נוסע לשהות בשכונה במשך כל השבוע, והיה חוזר לביתו שבירושלים מדי סוף שבוע, ולעיתים אף נשאר לשהות שם בשבתות.
ייסד שיעורי תורה בבית הכנסת של העדה האורפלית בשכונת נחלאות, וכן מסר שיעורי תורה בערבית בבית הכנסת של העדה הג'רמוקלית.
ספרייתו הפרטית ששכנה בביתו הכילה ספרים רבים ונדירים, אותם נהג להשאיל לכל דורש. כחלק מפעילותו באיסוף והדפסת ספרים, נסע מספר פעמים לחלב כדי לבקר את הוריו, ובתקופות שהותו שם ביצע עבודת מחקר מעמיקה אודות הקהילה היהודית ורבניה. את תוצאות מחקרו ועבודתו קיבץ לספר "לקדושים אשר בארץ". כן יצא מספר פעמים לשליחות תמיכה בקהילות היהודיות בארצות הברית ואירופה.
בשנים האחרונות לחייו סבל משיתוק חלקי של גופו, והיה מרותק למיטה. הלך לעולמו ב-21 באוקטובר 1969 (ט' בחשוון ה'תש"ל) לאחר מחלה, ונקבר בחלקת הרבנים שבהר המנוחות. כדי לא להטריח אף אדם עבורו, לפני שנפטר דאג לרכוש חלקת קבר, מצבה, תכריכים וטלית. לפי בקשתו, לא הספידוהו.
בנו הוא הרב אפרים לניאדו, רבה של קהילת 'בית יעקב' בסאו פאולו שבברזיל. בתו אסתר נישאה לרב סעדיה לופס (נפטר ב-1974), מייסד בית הכנסת "מעשה נסים" בקרית משה, וסמנכ"ל משרד הדתות. בנו יעקב לניאדו היה סגן-אלוף במילואים, ממייסדי משמר הגבול, סוכן מוסד ומושל רפיח.
הנהגתו
עריכהבמשך חייו סירב לקבל משרה רשמית כלשהי. דאג לחלק צדקה למרות הדוחק שבו חי עם משפחתו, ונודע כסגפן. במלחמת השחרור יצא להתפלל ברחובות ירושלים עם תיבת בית הכנסת "זכות אהרון", כבמנהג הוותיק. גם במלחמת העולם השנייה יצא עם ידידו הרב מנחם מנשה ומקובלי ירושלים להר הזיתים עם ספרי תורה, כדי להתפלל על סיום המלחמה. נודע בדרשות המוסר שלו במסגרת תעניות הדיבור, ובחיבתו לספרים. כשהיה מרותק למיטה בעקבות מחלתו, הצטער רק על הטרחה שהסב לבני משפחתו.
חיבוריו
עריכהחיבר בחייו מספר ספרים אישיים, והוציא לאור עוד מספר ספרים של חכמי חלב בעיקר, בסיוע הרב יוסף עבאדי שעיו. ברוב הספרים לא ציין את שמו המלא, וחתם ב"המשתדל", כשהאותיות האחרונות מרמזות על שמו.
חיבוריו האישיים
עריכה- לקדושים אשר באר"ץ - אנציקלופדיה המשלבת עבודת מחקר יסודית על תולדות הקהילה היהודית בחלב, רבניה וחכמיה, ירושלים ה'תרצ"ד (הודפס במספר חלקים בעקבות חוסר תקציב, ובשנת ה'תשי"ב הודפס בכרך אחד. מהדורה מורחבת נוספת, הכוללת את רבני חלב ותולדותיהם הודפסה בידי בניו בשנת ה'תש"מ בעריכת הרב אליהו עטיה)
- מליץ טוב - ליקוט של תפילות ובקשות, ה'תרפ"ו. הוהדר מחדש בתחילת המאה ה-21 בהוצאת חברת אהבת שלום, ירושלים
- ליקוטי דוד - פרי מחשבתו של הרב, כולל תולדות רבני טבריה, "מעשה ניסים" של הרב יעקב אבוחצירא, "טוב רא"י" של הרב יוסף חיים ילוז, וכן ליקוטי מעשיות של רבנים נוספים, בהוצאת בניו, ה'תשל"ז
ספרים שהגיה והוציא לאור (בעיקר של חכמי חלב)
עריכה- תרועת מלך - פירוש על הרב שמואל לניאדו בעל "הכלים", ה'תרצ"א
- לשון חכמים, מהדורה שנייה, חלק א' ה'תרפ"ו (שלוש מהדורות)
- לשון חכמים, מהדורה שנייה, חלק ב', ה'תש"ז (שלוש מהדורות)
- שבחי האר"י, ה'תרפ"ח
- באור החיים - ביאורים ודרושים על התורה, מאת הרב חיים כפוסי
- אביר יעקב - מאת הרב יעקב ענתבי
- הולך תמים ופועל צדק - מאמרי מוסר על סדר א"ב ושו"ת, מאת הרב אברהם דיין (מהדורה שלישית)
- מחלב הארץ
- תוכחה ומוסר
- מעיין גנים
- נעים זמירות
- פני אוהל מועד
- בית שמחה
- מחנה יהודה
- מי מעיין
- יושב אוהלים
לקריאה נוספת
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- חכם דוד ציון לניאדו, באתר החכם היומי
- הרב אפרים לוי, רבי דוד בן ציון לניאדו, באתר המרכז העולמי למורשת יהדות ארם צובא
- דוד ציון לניאדו, באתר "החכם היומי"
דוד בנציון בן שלמה לניאדו (1899-1969), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^
הפיוט מלכי שובה, באתר הפיוט והתפילה.
- ^ אפרים לוי, מתולדות הצדיק רבי דוד בן ציון לניאדו (עמ' 13) (ארכיון)
- ^ אפרים לוי, מתולדות הצדיק רבי דוד בן ציון לניאדו (עמ' 14) (ארכיון)
- ^ אפרים לוי, מתולדות הצדיק רבי דוד בן ציון לניאדו (עמ' 14 ו-17) (ארכיון)
