שייח'
| ערך מחפש מקורות | |
שייח' (شيخ, תעתיק מדויק: שַיח') הוא תואר שניתן למנהיג בשבטים ערביים שהם בדואיים ופלאחיים. משמעות השם בערבית היא זקן, אף שהשייח' אינו בהכרח כזה.
הכינוי מתייחס לעיתים קרובות לאחד מזקני השבט, לאדם משכיל או לאיש דת (עולמא). אף על פי שהכינוי מתייחס בעיקר לגברים, קיימות בהיסטוריה מספר דוגמאות שבהן היו גם נשים שנשאו תואר זה. בקרב הסופים שייח' הוא כינויו של מנהיג המסדר (טריקה).
השייח' אחראי להתנהלותו הכללית של השבט, והוא הסמכות העליונה בנושאים כמו נישואין, סחר, נדידות, טיפול, משפט, טיפוח העדרים וכיוצא בזה.
כיום, בעיקר בחברה הבדואית, מעמד השייח' הולך ונכחד ואין לו השפעה כפי שהייתה בעבר בהיותו חורץ גורלות ומיישב סכסוכים.
תפקיד או מעמד השייח' עובר בדרך כלל לאדם בירושה, מאביו או סבו ועבודתו היא בהתנדבות מלאה.
אטימולוגיה ומשמעות
עריכההמילה בערבית נובעת משורש שלישוני הקשור לגיל ולזקנה: ش-ي-خ. מבחינה מילולית, פירוש המילה הוא אדם אצילי בעל עוצמה אדירה, והוא משמש אך ורק למשפחות המלוכה של המזרח התיכון. המונח מתאר את המנהיג המשמעותי, הבכור או האצילי, במיוחד באזור חצי האי ערב, שם הפך השייח' לתואר מסורתי של מנהיג שבטי בדואי במהלך המאות האחרונות. בשל ההשפעה התרבותית של הציוויליזציה הערבית, ובמיוחד בזכות התפשטות האסלאם, המילה נטבעה כמונח דתי או ככבוד כללי בחלקים רבים אחרים של העולם, ובמיוחד בתרבויות המוסלמיות באפריקה ובאסיה.[דרוש מקור]
בעוד שהמוסלמים משתמשים בתואר בהקשר דתי כדי לתאר אדם מלומד, בתור מילה ערבית כשלעצמה היא למעשה נפרדת מהדת.
שימוש לפי אזורים
עריכהלבנון
עריכהבהר הלבנון, בקרב המשפחות הפיאודליות הדרוזיות והנוצריות לתואר שייח' היה את אותה המשמעות כמו בחצי האי ערב, עד לפלישה העות'מאנית בשנת 1516, משום שהיא ייצגה שליט יליד אוטונומי או מנהיג שבטי אוטונומי (בלטינית: "Sui iuris", בזכות עצמו).
דוגמאות למשפחות עתיקות בעלות התואר "Sui iuris":
- שבט אל-חמור ששלטה משנת 1211 בקורה ובזע'רתא עד שנת 1747.
- משפחת אבו הרמוש ששלטה בנפת שוף עד "קרב עין דרה" בשנת 1711.
- משפחת שייח'-מוסא ששלטה בביירות.
לאחר השתלטות האימפריה העות'מאנית והטמעת שיטת ה"אילטיזאם" (בערבית:التزام, מס חוות שהונהג בימי האימפריה במאה ה-15) התואר קושר עם "מעמד האצולה", בניגוד לקונוטציה המלכותית שהייתה לו, מאחר שהוענקה לו סמכות גבוהה יותר - על ידי אמיר במקרה זה.
משפחות אחרות, שכיום פונים אליהן או מוכרות בתואר "שייח'ים", לא היו בדרך כלל שליטי המחוזות, אלא היו פקידים בכירים בשירותו של האמיר באותה העת.
חצי האי ערב
עריכהבחצי האי ערב, התואר שימש את משפחת המלוכה, כגון מלכים, נסיכים ונסיכות. לדוגמה, כך התייחסו במערב למנהיגי שושלת א-סבאח שבכווית, וכן ליתר מדינות המפרץ. המונח משמש כמעט כל זכר ונקבה (שייח'ה) החברים בבתי המלוכה במפרץ הפרסי.
המגרב
עריכהבמגרב, בתקופת שושלת אל-מוואחידון, הח'ליף נבחר גם הוא על ידי מועצת השייח'ים. הם ייצגו את כל השבטים השונים באזור תחת שליטתם, כולל ערבים, בדואים, אנדלוסים וברברים. בנוסף, הם היו האחראים לגיוס קרוביהם במקרה של מלחמה.[1]
אפריקה
עריכהקרן אפריקה
עריכהבאזורים המוסלמיים של קרן אפריקה, שייח' משמש לעיתים קרובות כתואר אצילי.
בחברה הסומלית, התואר שמור ככבוד למנהיגים ואנשי דת מוסלמים בכירים. להלן מספר שייח'ים שזכו לתואר:
- עבד א-רחמאן בן אסמאעיל אל-ג'אברטי, מנהיג מוסלמי קדום בצפון סומליה.
- עבד עומר א-רידה, הפטרון הקדוש של הרר.
- עבד א-רחמאן אל-ג'אברטי, שיח' בקהיר, אשר תיעד את פלישת נפוליאון למצרים.
- עבד א-רחמאן בן אחמד א-זאילאי, מלומד אשר מילא תפקיד מכריע בהפצת תנועת הקאדריה בסומליה ובמזרח אפריקה.
- "השיח' סופי" (עבד א-רחמאן בן עבדאללה א-שאשי), מלומד מהמאה ה-19, משורר, רפורמיסט ואסטרולוג.
- עבדאללה אל-קוטבי, תאולוג ופילוסוף הידוע בעיקר בחמשת האלמנטים שלו, "האוסף המבורך".
- מוחמד א-סומלי, מורה במסגד אל-חראם במכה שהשפיע על רבים מחכמי האסלאם הבולטים כיום.
מערב אפריקה
עריכהבמערב אפריקה, התואר משמש כשם משותף לחוקרים ולמנהיגים מוסלמים. בקרב הקהילות המוסלמיות בסנגל, ניז'ר וגמביה, המונח מבוטא בדרך כלל כ"צ'ייח'" (Cheikh).
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- שייח', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Djibril Tamsir Niane, Africa from the Twelfth to the Sixteenth Century, . International Scientific Committee for the Drafting of a General History of Africa, 1984
