דוד קאופמן

רב ומלומד יהודי יליד מוראביה, שהתפרסם כחוקר מדעי היהדות, כמרצה וכאספן (1852–1899)

דוד קאופמן (קויפמן; בתעתיק שנהג בזמנו: קויפמאנן; בגרמנית: David Kaufmann;‏ 7 ביוני 1852, קויטין, מוראביה6 ביולי 1899, קרלסבאד) היה מלומד יהודי יליד מוראביה, שהתפרסם כחוקר מדעי היהדות, כמרצה וכאספן. התיישב בהונגריה.

הרב דוד קאופמן
David Kaufmann
צילום מ-1899
צילום מ-1899
לידה 7 ביוני 1852
קוייטין, חבל מורביה, ארצות כתר בוהמיה (צ'כיה), האימפריה האוסטרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 6 ביולי 1899 (בגיל 47)
קרלובי וארי, מערב בוהמיה (צ'כיה), ארצות כתר בוהמיה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ציסלייטניה (ארצות אוסטריה) עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת לייפציג עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק בית המדרש לרבנים בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תולדות חייו

עריכה

נולד בעיירה קויטין שבמוראביה, אז תחת שלטון האימפריה האוסטרו-הונגרית (כיום בצ'כיה). משנת 1861 עד 1867 התחנך בגימנסיה בקרמזיר[1] שבמזרח מוראביה, שבה למד תנ"ך וגמרא עם רבה של קויטין, יעקב בריל (Jakob Brüll), ועם בנו נחמיה. ב-1867 החל ללמוד בבית המדרש לרבנים בברסלאו, ובמקביל למד באוניברסיטת העיר. כעבור כעשר שנים קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת לייפציג. ב-29 בינואר 1877 נסמך לרבנות. בטקס ההכתרה בבית המדרש לרבנים הוא הקריא מחיבורו על תולדות חייו של רבי יהודה הלוי[2]. בשנה שלאחר מכן דחה הזמנה לשמש כמרצה בבית המדרש לרבנים בסינסינטי, ותחת זאת החליט ללמד היסטוריה, פילוסופיה של הדת ואמנות הדרשה (הומילטיקה) (אנ') בבית המדרש לרבנים בבודפשט, שהוקם זמן קצר לפני כן (בשנת 1877). קאופמן כיהן כמרצה בסמינר בבודפשט עד מותו ב-1899. עד מהרה למד את השפה ההונגרית, ולימד במקביל גם יוונית וגרמנית במכינה של הסמינר.

דוד קאופמן נפטר ב-6 ביולי 1899 בעיר קרלסבד שבבוהמיה.

לזכרו יצא לאור הספר "תהלה לדוד".

אוספיו

עריכה

בספרייתו העשירה היו כתבי יד רבים וספרי אינקונבולה וכן כ-700 קטעי גניזה. כיום היא ברובה ברשות האקדמיה ההונגרית למדעים. מבין החומר שנתפרסם מתוכה נודע בעיקר כתב יד קאופמן למשנה שחוקרים רואים בו כתב יד חשוב (הניקוד בכתב היד לא יצא מתחת ידיו של הסופר אלא נוסף בידי סופר מאוחר). האוסף של קאופמן כלל גם עותק פקסימילי של הגדת סרייבו, שפורסם בשנת 1957 בבודפשט בליווי מסה, על ידי ד"ר אלכסנדר שייבר, מנהל בית המדרש הרבני של בודפשט. קטלוג של ספרייתו של קאופמן יצא לאור בשנת 1906 על ידי מ' וייס.

פרסומיו

עריכה
  • Die Memoiren der Glückel von Hameln, J. Kauffmann, Frankfort am Main 1896
  • במה נרים רוח הדת בקרב נשינו ובנותינו? / תרגום: מ' קאמינסקי, ז'יטומיר: חורוזנסקי, 1909.
  • מחקרים בספרות העברית של ימי הביניים (תרגם מגרמנית: ישראל אלדד) (כולל ביוגרפיה של המחבר מאת שמואל קרויס), ירושלים: מוסד הרב קוק, תשכ"ב. (הדפסה ב': תשכ"ה.)

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא דוד קאופמן בוויקישיתוף
  • Moshe Nahum Zobel. "Kaufmann, David". Encyclopaedia Judaica (באנגלית).
  • Jeannette Strauss Almstad & Matthias Wolfes, "David Kaufmann", in: Biographisch-Bibliographisches Kirchenlexikon (BBKL), Band 18, Herzberg 2001, ISBN 3-88309-086-7, pp. 785–790. (בגרמנית)

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ כיום Kroměříž (קרומייז'יש או קרומריז').
  2. ^ בית מדרש הרבנים בברעסלוי, המגיד, 2 במאי 1877