דוכסות בראונשווייג
דוכסות בראונשווייג הייתה מדינה שהוקמה בקונגרס וינה בשנת 1815, על ידי שדרוג נסיכות בראונשווייג-וולפנביטל למעמד של דוכסות. הדוכסות התקיימה כמדינה עצמאית, ולאחר מכן כמדינה בקיסרות הגרמנית, עד לאחר התבוסה במלחמת העולם הראשונה.
| |||
.svg) | |||
| ממשל | |||
|---|---|---|---|
| משטר | מונרכיה חוקתית | ||
| שפה נפוצה | גרמנית | ||
| עיר בירה | בראונשווייג | ||
| גאוגרפיה | |||
| יבשת | אירופה | ||
| היסטוריה | |||
| הקמה | קונגרס וינה | ||
| תאריך | 1815 | ||
| פירוק | מלחמת העולם הראשונה | ||
| תאריך | 1918 | ||
| ישות קודמת |
 נסיכות בראונשווייג-וולפנביטל | ||
| ישות יורשת |
 המדינה החופשית בראונשווייג | ||
| שליטים בולטים |
פרידריך וילהלם, דוכס בראונשווייג-וולפנביטל ארנסט אוגוסט, דוכס בראונשווייג | ||
| דמוגרפיה | |||
| דת | נצרות פרוטסטנטית | ||
היסטוריה
עריכהנסיכות בראונשווייג-וולפנביטל הייתה נסיכות בצפון-מערב גרמניה, שהייתה חלק משטחי בראונשווייג, שנשלטו על ידי צאצאי אוטו הראשון, דוכס בראונשווייג-לינבורג, ועברו חלוקות ואיחודים שונים במהלך השנים.
בשנת 1806 נהרג קרל וילהלם פרדיננד, דוכס בראונשווייג-וולפנביטל במהלך קרב ינה, ובנו פרידריך וילהלם, דוכס בראונשווייג-וולפנביטל ירש את הנסיכות. בשנת 1807 קיבלה הנסיכות מעמד של דוכסות ונקראה בשם דוכסות בראונשווייג, והצטרפה לקונפדרציה של הריין, כחלק מממלכת וסטפאליה. במהלך שנת 1807 ברח פרידריך וילהלם לדוכסות הגדולה של באדן, בעקבות הכיבוש הצרפתי. בשנת 1813 חזר פרידריך וילהלם לבראונשווייג, ובשנת 1815 נהרג במהלך קרב קאטר ברה, ובנו קרל השני, דוכס בראונשווייג עלה לשלטון במקומו.
במהלך קונגרס וינה קיבלה הנסיכות מעמד של דוכסות, וכללה את כל שטחי בראונשווייג שלא היו תחת שליטת ממלכת הנובר. שלטונו של קרל השני היה אבסולוטי, ובעקבות כך פרצו מהפכות בדוכסות בשנת 1830, וקרל ברח מהמדינה, ואחיו וילהלם השמיני, דוכס בראונשווייג עלה לשלטון במקומו.
בשנת 1866 הצטרפה הדוכסות בראשות וילהלם השמיני, דוכס בראונשווייג לפרוסיה במלחמת אוסטריה–פרוסיה, ובשנת 1867 הצטרפה לקונפדרציה הצפון-גרמנית. בשנת 1870 לחמו כוחות הדוכסות לצד פרוסיה במלחמת צרפת–פרוסיה, ובשנת 1871 הצטרפה הדוכסות לאימפריה הגרמנית.
ארנסט אוגוסט, נסיך הכתר של הנובר היה הראשון בתור לרשת את תואר דוכס בראונשווייג לאחר בן דודו הרחוק, וילהלם השמיני, דוכס בראונשווייג. ב-1879, כאשר התברר כי וילהלם ילך לעולמו מבלי להותיר אחריו צאצאים, הקים הפרלמנט של בראונשווייג מועצת עוצרים שתנהל את הדוכסות עם מותו של וילהלם. המועצה הייתה אמורה למנות עוצר במקרה בו ארנסט אוגוסט, נסיך הכתר של הנובר לא יהיה מסוגל לקבל על עצמו את תואר הדוכס. לאחר מותו של וילהלם ב-1884, הכריז ארנסט אוגוסט, נסיך הכתר של הנובר, על עצמו כדוכס בראונשווייג. יחד עם זאת, מאחר שהוא המשיך לטעון לכתר ממלכת הנובר, הכריז הרייכסראט (Reichsrat) הגרמני שהכתרתו של ארנסט אוגוסט, נסיך הכתר של הנובר כדוכס בראונשווייג תפגע בשלום האימפריה. עקב לחץ פרוסי, התעלמה מועצת העוצרים של הדוכסות מטענתו של ארנסט אוגוסט ומינתה את הנסיך אלברכט מפרוסיה כעוצר הדוכסות.
המשא ומתן בין ארנסט אוגוסט, נסיך הכתר של הנובר, לבין ממשלת גרמניה המשיך כמעט שלושה עשורים ולא הניב תוצאות. במהלך תקופה זו מת הנסיך אלברכט ובמקומו מונה כעוצר הדוכס יוהאן אלברכט ממקלנבורג.
ב-1912 ביקר ארנסט אוגוסט השלישי, נסיך הנובר בברלין, ובמהלך ביקורו הוצעה פשרה, ולפיה ארנסט אוגוסט יהפוך לשליט דוכסות בראונשווייג במקום הנובר. הפשרה מצאה חן בעיני הקיסר ויורש העצר ששאפו לסיים את הקרע בין שני הבתים.
ב-8 בנובמבר 1918 התפטר ארנסט אוגוסט, דוכס בראונשווייג מתפקידו, בעקבות המהפכה הגרמנית והתבוסה במלחמת העולם הראשונה.
כאשר הדוכסות בוטלה, הפכה המדינה למדינה חופשית, שהתקיימה עד לשנת 1946, שאז צורפו שטחיה לסקסוניה התחתונה.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה