דימתילטריפטאמין

דימתילטריפטאמין (באנגלית: Dimethyltryptamine - DMT) הוא טריפטמין שנוצר באופן טבעי, וסם פסיכדלי חזק. ה-DMT נוצר בצמחים רבים, ואף נוצר בכמויות קטנות בגוף האדם בזמן המטאבוליזם, על ידי האנזים tryptamine-N-methyltransferase. בתרבויות שונות, עתיקות ומודרניות, משתמשים ב-DMT כאנתאוגן בטקסים דתיים. ריק שטרסמן, חוקר פסיכדליים ופסיכיאטר מאוניברסיטת ניו־מקסיקו, קרא ל-DMT "מולקולת הרוח" (the spirit molecule").

דימתילטריפטאמין

שם IUPAC
2-(1H-indol-3-yl)-N,N-dimethylethanamine
נתונים כימיים
כתיב כימי	C12H16N2
מסה מולרית	188.269 גרם למול
בטיחות
מעמד חוקי	בישראל נכלל בפקודת הסמים המסוכנים. בארצות הברית נכלל ב-Schedule I.
מזהים
מספר CAS	61-50-7
PubChem	6089
ChemSpider	5864

מבנה כימי

במבנהו הוא דומה לנוירוטרנסמיטר סרוטונין וטריפטמינים פסיכדליים אחרים כמו 5MEO-DMT, בופוטנין, ופסילוסיבין. DMT הוא נגזרת מטריפטמין עם שתי קבוצות מתיל נוספות באטום ניטרוגן האמינו. DMT הופק לראשונה משורשים של מימוסה הוסטיליס (Mimosa hostilis) ב-1946 על ידי האתנובוטניסט והכימאי הברזילאי גונסלבס דה לימה (Gonçalves de Lima) שקרא לו ניגריין. ה-DMT סונתז לראשונה על ידי הכימאי הקנדי ריצ'רד מנסקי. השימוש ב-DMT הוא בדרך כלל בצורתו הבסיסית, אך הוא יציב יותר כאבקה. בניגוד לצורתו הבסיסית של ה-DMT, צורתו האבקתית מסיסה במים. DMT בתמיסה מתפרק במהירות יחסית, לכן יש לאחסנו במקום מוגן מאוויר, אור, וחום, בהקפאה. כאשר מאדים גבישי DMT טהורים במיוחד על ידי ממס על זכוכית, יתקבלו בדרך כלל מחטים גבישיים לבנים, קטנים אך מוגדרים היטב, שינצנצו תחת אור חזק. הגבישים יופיעו ללא צבע תחת הגדלה גבוהה.

פרמקולוגיה

DMT הוא אגוניסט של הרצפטור 5HT_2a והראה השפעה גם על הרצפטור 5HT_2c. מחקר שפורסם ב-2009 בעיתון Science הראה כי DMT הוא אגוניסט ברצפטור sigma-1 . שיערו ש-DMT עשוי להוות ליגנד אנדגוני לרצפטור הזה. בכל אופן, ריכוז של כ־10 מ"ג/ל' הנדרש לפעילות של sigma-1 הוא גבוה בהרבה מהריכוז שמסופק בצורה פיזיולוגית, וגבוה גם מהריכוז הנדרש להפעלת רצפטור ה-5HT_2a. למרות שהגורם הזה רלוונטי אם DMT אנדוגני פועל כהורמון. DMT הראה גם השפעה על הרצפטור TAAR1 שמוכר גם כרצפטור הטבעי של DMT אנדוגני.

מאפיינים פסיכדליים

DMT טהור בטמפרטורת החדר הוא בצבע לבן עד אדום-צהבהב-קריסטלי מוצק. סינתוז של החומר במעבדה דווח לראשונה ב-1931, ולאחר מכן הוא נמצא מצוי באופן טבעי בזנים רבים של צמחים ולעיתים מחובר לכימיכלים הקרובים אליו 5MEO-DMT ובופוטנין. הצמחים המכילים DMT נמצאים בשימוש בדרך כלל בתרגילים שאמאניים דרום אמריקאים. לרוב זה המרכיב הפעיל העיקרי במשקה איוואסקה, אך לפעמים האיוואסקה לא מכילה צמחים המכילים את החומר. DMT הוא האלקלואיד הפעיל העיקרי במספר צמחים כמו המימוסה הוסטיליס, דיפלופטריס קברנה, ופסיכוטריה וירידיס. DMT מצוי כאלקלואיד משני בטבק שעשוי משרף של וירולה שבו 5MEO-DMT הוא האלקלואיד הפעיל העיקרי. הוא מצוי כאלקלואיד משני גם בפולי אנדנת'רה פרגרינה ואנדנת'רה קולוברינה, שבהם בופוטנין הוא האלקלואיד הפעיל העיקרי. פסילוסיבין, החומר העיקרי בפטריות פסילוסיבין, יכול גם להכלל ככימיקל קרוב ל DMT מאחר שמולקולת פסילוסיבין מכילה מולקולת DMT בסופה, יחד עם עוד כימיקלים קרובים.

האפקט הפסיכותרפי של DMT נחקר לראשונה על ידי הכימאי והפסיכולוג ההונגרי ד"ר סטפן סזרה, שערך מחקר עם מתנדבים באמצע שנות ה-50. סזרה, שמאוחר יותר עבד בשביל מוסד הבריאות הלאומי האמריקאי, העביר את תשומת לבו ל-DMT לאחר שנדחתה על הסף בקשתו להזמין LSD על ידי מעבדות סנדוז השווייצריות בטענה שזהו חומר פסיכותרפי חזק שעשוי להיות מסוכן בידיים של מדינה קומוניסטית.

DMT לא פעיל בדרך כלל כשנלקח בצורה אוראלית אלא אם משלבים אותו עם מעכב מונואמין אוקסידאז (MAOI). ללא MAOI, הגוף מפרק במהירות את ה DMT, עקב כך אין השפעה הלוצינוגנית אלא אם המנה מקבלת יכולת מטבולית של מונואמין אוקסידאז (נדיר מאוד). דרכים נוספות לשימוש ב-DMT כמו עישון או הזרקת הסם יכולים לייצר הזיות רבות עוצמה ופעילות אנתאוגנית לזמן קצר (בדרך כלל פחות מחצי שעה), כאשר ה־DMT לא מספיק לעבור פירוק על ידי המונואמין אוקסידאז הטבעי בגוף לפני שהוא מגיע למוח. לקיחת MAOI לפני עישון או הזרקה של החומר, יאריך באופן משמעותי את משך ההשפעה וימצה את השפעות ה DMT. כאשר DMT נלקח יחד עם MAOI הוא עשוי לספק חוויה אנתאוגנית חזקה שכוללת הזיות ויזואליות, אופוריה.

בשאיפה: כאשר DMT נצרך בעישון, ההשפעה נמשכת לזמן קצר בלבד, בדרך כלל בין 5 ל-30 דקות (תלוי בגודל המנה). ההשפעה מתחילה מהר כאשר החומר נצרך בשאיפה (פחות מ-45 שניות) ומגיעה לשיא כעבור כדקה. בשנות ה-60, התייחסו ל DMT כ"טריפ של אנשי עסקים" עקב המהירות הגבוהה יחסית של הצריכה שלו. אף שתהליך העישון מתואר על ידי אנשים שניסו אותו כקשה, ניתן לשלבו עם קנאביס, או כל תערובת עישון אחרת, ולהשתמש במקטרת, באנג או מאדה. שימוש זה, עוזר בריכוך העישון ומביא לקליטה קלה יותר של החומר.

בהזרקה: הזרקת DMT מביאה לחוויה הדומה לזאת המושגת בשאיפה -באורך, באינטנסיביות ובשאר המאפיינים שלה.

באכילה: DMT מתפרק על ידי האנזים מונואמין אוקסידאז כך שהוא לא פעיל כאשר נלקח באכילה, אלא אם הוא משולב עם MAOI. האיוואסקה הדרום אמריקאית המסורתית היא בעצם תערובת המכילה DMT יחד עם MAOI. כאשר DMT נלקח באכילה יחד עם MAOI מתאים, מתקבלת השפעה ארוכה (יותר מ-3 שעות), איטית, חוויה מטאפיזית עמוקה הדומה לזו של פטריות פסילוסיבין, אך יותר אינטנסיבית ונמשכת פחות זמן.

השפעת חוויות DMT יכולה להתאפיין באיבוד תחושת הזמן, הזיות ויזואליות ושמיעתיות, והשפעות נוספות, שעל פי רוב המשתמשים, לא ניתן לתאר בתיאורים מילוליים או חזותיים. יש משתמשים שדיווחו על דמיון אירוטי אינטנסיבי ותחושתי והשתמשו בחומר בקיום יחסי מין.

חוויות נפוצות נוספות הן יציאה מן הגוף, מפגש עם ישויות כלשהן, תובנות לגבי מבנה היקום.

אפקטים סומטיים

כאשר צורכים DMT באידוי, האדים שנוצרים מורגשים לעיתים קרובות מאוד קשים לריאות. DMT מעלה במקצת את לחץ הדם, הדופק, מרחיב את האישונים, ומעלה מעט את חום הגוף. רמת הורמון הגדילה בדם עלתה במידה שווה בכל מנות ה-DMT, ורמת המלטונין לא הושפעה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דימתילטריפטאמין בוויקישיתוף

• נדב נוימן, ‏תמנונים דיגיטליים ומסע לחלל: הסם הכי מוזר בעולם צובר פופולריות, באתר "Time Out ישראל", 5 בדצמבר 2018
• דימתילטריפטאמין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)