הורמון גדילה

סוֹמָטוֹטרוֹפִּין או הורמון גדילה (באנגלית: GH - Growth Hormone) הוא הורמון פפטידי סומטי המופרש מבלוטת יותרת המוח ותפקידו בין היתר לווסת ייצור חלבונים ולהמריץ צמיחת עצמות אצל ילדים ומתבגרים. הורמון הגדילה מופרש במהלך כל שנות החיים, כאשר לאחר גיל 21 יורדת הכמות המופרשת ממנו בכ-14% בכל עשור. מחסור בהורמון זה אצל ילדים יגרום לעצירת הגדילה, לקומה נמוכה ואף לגמדות. לחלופין, עודף בהורמון יגרום לאקרומגליה או לקומה גבוהה וענקות. חוסר בהורמון גדילה יכול לנבוע גם במקרים של אנורקסיה ואנורקסיה נרבוזה חריפה.

מאפיינים מבניים

פפטיד שלם שאורכו 191–199 חומצות אמינו ומשקלו 22 kD. כולל שני גשרי ציסטאין וראש חומצי שטבעת קטנה בקצהו, מה שיוצר מבנה של לולאה גדולה ולולאה קטנה. ההפרשה של ההורמון היא פולסטיבית (בפולסים)- ההורמון מופרש יותר בלילה ולאחר השינה, אולם גם במהלך היום קיימים פולסים בהם ההורמון משתחרר. בדיקת הפרשה תקינה של הורמון גדילה מתבצעת על ידי גירוי אלפא-אדרנרגי המביא לשחרור של הורמון גדילה (קלונידין).

תפקידים ופעולה

תפקידיו מגוונים והוא פועל באופן ישיר ועקיף.

באופן ישיר ההורמון מסייע בסינתזת החלבונים ובמניעת פירוקם, מסייע בגידול מסת השריר ובהקטנת מסת השומן, מגביר את קליטת הגלוקוז בשרירים, מעודד את ההתפתחות המינית, מעלה את תפוקת הלב והכליות, מוריד כולסטרול, מאיץ ריפוי פצעים ועלייה בפעילות החיסונית, מסייע בהפחתת לחץ הדם ובחיזוק רקמת העצם ואף מגביר שנת חלומות וסינתזת חלבונים במוח החיוניים להגברת הזיכרון לטווח ארוך.

נוסף לפעילותו הישירה, פועל הורמון הגדילה באופנים עקיפים:

נקשר לקולטנים על גבי ממברנות תאי הכבד, הכליה והשריר וגורם לשחרור של IGF, מעוררי גדילה, למחזור הדם. מעוררי גדילה אלה משפיעים על תאים סומטיים תוך השראת גדילת תאים, חלוקת תאים והם בעלי חשיבות מכרעת בצמיחת סחוסים. עם זאת, מחקרים עדכניים על הקשר בין הורמון גדילה והזדקנות מצביעים על כך שבתפקידו זה מעודד או מאפשר הורמון הגדילה, ככל הנראה גם התפתחות מחלות כגון סוכרת, וסרטן ומאיץ את ההזדקנות.
נקשר לקולטנים בתאי שומן ומביא לעלייה בחומצות שומן חופשיות על ידי העלאת פרוק השומן.
מתרכב עם רקמות וסקולריות. התרכבות זו מביאה לפירוק פוליסכרידים לגלוקוז שנכנס לזרם הדם.

בקרת הורמון הגדילה

הבקרה על הורמון הגדילה נעשית באופנים רבים: ברמה ההורמונלית הבקרה נעשית בראש ובראשונה בהיפותלמוס, על ידי הפקטור לשחרור הורמון הגדילה GHRH אשר מעודד את הפרשת ההורמון ועל ידי סומטוסטטין אשר מעכב את הפרשתו. גם הורמון הגדילה עצמו מעכב את הפרשתו על ידי מנגנון של משוב שלילי.

בקרת הורמון הגדילה קשורה אף במצבו הפנימי והחיצוני של הפרט. מצב של רעב יגביר את הפרשת הורמון הגדילה, בעוד שאכילה תביא לדיכוי ההפרשה. רמה גבוהה של גלוקוז בדם תדכא את הפרשתו (היפרגליקמיה). באופן דומה, מאמץ גופני הדורש אנרגיה רבה וזמינה מעודד הפרשת הורמון הגדילה, דבר המביא לניצול שומן ויצור גליקוגן לשרירי הלב והשלד. כמו כן, עליה ברמת חומצות האמינו החופשיות תגרום להפרשת הורמון הגדילה, דבר שיגרום להחדרתן לתוך התאים. אולם עלייה בחומצות השומן החופשיות תגרום לירידה ברמתו של ההורמון.

מחלות הקשורות בהורמון הגדילה

ערך מורחב – הורמון גדילה והזדקנות

חוסר בהורמון גדילה

יכולים להיות שיבושים שונים בציר הגדילה אשר עשויים לגרום לבעיות התפתחות שונות. כך למשל, הפרעות שינה או סטרס כרוני, גורמים לפגיעה בציר הורמון הגדילה ולכמויות מופחתות של הורמון גדילה. שיבושים נוספים כוללים פגיעה בהפרשה של הורמון הגדילה: למשל, חוסר מוחלט של הורמון הגדילה- אוטוזומלי רצסיבי. חוסר יכול להיות חוסר רק בהורמון זה או חוסר המשולב בחוסר של הורמונים נוספים המופרשים מבלוטת יותרת המוח, כך למשל פגם בפקטור השעתוק PIT1 יגרום למחסור בביטוי של מספר גנים (חוסר משולב)- הגן להורמון הגדילה, הגן לפרולקטין, והגן ל- TSH. ילד עם פגם בפקטור זה יהיה נמוך, עם היפו-תיירואידיזם, וחוסר בפרולקטין. חוסר משולב נוסף הוא חוסר ב- PROP1- דומה לחוסר ב- PIT1 אולם יחד עם חוסר בגונדוטרופינים (הורמוני המין LH, FSA).

שיבושים בציר הגדילה שאינם ברמת ההיפופיזה יהיו, לדוגמה, מצבים בהם יש חוסר או פגם ברצפטור- תסמונת לרון^[1] (חוסר של הרצפטור ל- GH). בנוסף יכולה להיווצר עמידות להורמון הגדילה- למשל, במחלת הסוכרת מסוג 1 (עמידות להורמון הגדילה בקולטן בכבד), במחלות כבד ראשוניות או בתת-תזונה.

באופן כללי, הסימפטומים של מחסור בהורמון גדילה הם השמנה מרכזית וכללית, במקביל לירידה במסת השריר, ובנוזל החוץ-תאי, ירידה בצפיפות העצם והתייבשות של העור^[2]. חולים בעלי מחסור בהורמון גדילה סובלים מהיפרליפידמיה, תנגודת לאינסולין, ירידה בזרימת הדם לכליות ובקצב הסינון בפקעית, ירידה ביכולת לבצע מאמץ ובכוח השריר, תשישות מוקדמת, פגיעה בתפקוד הלב והופעה מוקדמת של טרשת.

אבחון מחסור בהורמון גדילה: ניתן לאבחן האם יש מחסור בהורמון הגדילה באמצעות מספר מבחנים-

מבחן ITT- זהו מבחן תנגודת לאינסולין. מביאים להיפוגליקמיה אצל חולים, ובודקים האם יש עליה מוגברת בהורמון הגדילה כתוצאה מכך.
מבחן GHRH - מזריקים את ההורמון GHRH אשר אמור להביא לעליה משמעותית ב-GH, ובודקים האם אכן חלה עליה כאמור.
מבחן IGF1- מדד אמין, אולם מצביע על רמות GH נמוכות בעיקר בחוסר חמור.

עודף בהורמון גדילה

מצבים אחרים קשורים לעודף בהורמון גדילה: הורמון גדילה אשר מופיע בעודף כאשר לוחית העצם עוד פתוחה, גורם לענקיות- Gignatism, בעוד שאם ההורמון מופיע בעודף לאחר סגירת לוחיות העצם, מתקבלת אקרומגליה - האיברים שגדלים הם אלו אשר מגיבים עדיין להורמון הגדילה, כגון הלסת. כפות הרגליים מתעבות, הופעה של בצקות מאחר שהורמון הגדילה גורם לאגירת נוזלים, וכן הופעה שכיחה יותר של גידולי מעיים.

שימושים אחרים

אצל אתלטים וספורטאים

הורמון הגדילה הוא בעל תכונות של בניית שרירים ועצמות, ועלכן ספורטאים והעוסקים בפיתוח גוף נוהגים להשתמש בו, וכן אתלטים בתחומים של הרמת משקל, כוח מתפרץ, וכדומה^[3]. ההורמון אמנם נחשב סם בלתי חוקי (ראו סמים בספורט), אך רק כשהוא ניתן ללא מרשם או פיקוח של צוות רפואי.

כתרופה תקינה

הורמון גדילה ניתן כתרופה במצבים של ליקוי בתפקוד בלתי-תקין של העצמות במקרים חריפים של אוסטרופורוזיס וכן במקרים של ליקרופורוזיס. לרוב, מחלות אלו נגרמות כתוצאה מאנורקסיה, ובכך משתבשת הפעילות התקינה של מערכת ההורמונים בגוף. כמו כן, ניתן ההורמון גם כתרופה במצבים חריגים של רזון קיצוני ותפקוד לקוי של התפתחות השרירים בגוף.

טענות ל"אנטי-אייג'יניג"

לאור תכונותיו, הייתה מקובלת בעבר בקרב רופאים ומרפאים מהאסכולה הפסאודו-מדעית של האנטי אייג'ינג. הטענה, כי מתן תוספת של הורמון גדילה עשויה להאט את ההזדקנות^[^{דרוש מקור]}. טענה זו שנויה במחלוקת בעולם הרפואה, ובמדינת ישראל רפואת אנטי אייג'ינג באמצעות הורמון גדילה אינה-חוקית. מחקרים עדכניים בנוגע לקשר בין הורמון הגדילה והזדקנות, אף מצביעים על כך שהורמון הגדילה אינו בהכרח מסייע באנטי אייג'ינג.

אם כי, מחקר שנערך בקנדה^[^{דרוש מקור]} הוכיח שמתן הורמון גדילה עשוי למנוע שיער לבן ואף להאיץ את צמיחת השיער בגוף ובקרקפת,^[^{דרוש מקור]}ה למנוע מחלות לב וכלי דם ולשחזר את מצב ומראה הגוף שהיה בתקופת הנעורים לפני תחילת ההזדקנות שמתחיל ככל הנראה בשלהי שנות ה-20 בגוף האדם. לאור כך נקשר הקשר של הורמון הגדילה לאנטי אייג'ינג.^[^{דרוש מקור]} בהתאם להוכחות קליניות^[^{דרוש מקור]} מסוג זה, נמצא קשר ישיר בין מתן הורמון גדילה לבין עליה חדה בייצור הקולגן בתאי הגוף ובכך ככל נראה נוצרת השפעה של אנטי אייג'ינג.^[^{דרוש מקור]}