דינה גורן
דינה גורן (9 ביוני 1930 – 15 בפברואר 2018) הייתה עיתונאית, האישה הראשונה בישראל ששימשה בתפקיד עורכת חדשות בעברית בקול ישראל[1], מרצה וחוקרת בנושא תקשורת בישראל, מחלוצי לימודי התקשורת בישראל.
 | |
| לידה |
9 ביוני 1930 רומניה |
|---|---|
| פטירה | 15 בפברואר 2018 (בגיל 87) |
| מקום קבורה |
הר המנוחות  |
| מדינה | ישראל |
| עיסוק | עיתונאית, עורכת חדשות, מרצה |
  | |
ביוגרפיה
עריכהדינה גורן נולדה בטימישוארה, רומניה ב-1930 וב-1939 עלתה עם הוריה לירושלים שם למדה בליד"ה, התיכון ליד האוניברסיטה בבית הכרם. בין מוריה היו ישעיהו ליבוביץ (ביולוגיה), יצחק נבון (ערבית) והצייר מרדכי ארדון (אמנות).
ב-1948 התגייסה לפלמ"ח ובמלחמת העצמאות הייתה קצינת תרבות בחטיבת הנגב. בשנה שלאחר מכן, לאחר סיום שירותה הצבאי, החלה ללמוד לתואר ראשון בהיסטוריה ולימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית.
בשנת 1953 החלה לעבוד בקול ישראל כעורכת חדשות, והייתה האישה הראשונה בישראל ששימשה מנהלת בתפקיד זה. עשור לאחר מכן, הייתה ממקימי מרכז ההדרכה של קול ישראל ושימשה המנהלת הראשונה שלו.
ב-1964 מונתה לראש מערכת החדשות של "קול ישראל" בתל אביב. במסגרת תפקידה מילאה את מקומו של מנכ"ל רשות השידור חנוך גבתון בדיוני "ועדת העורכים" - הגוף שנועד לתאם בין התקשורת ובין גורמי הביטחון.
עם שובה לישראל לאחר לימודים לתואר שני בתקשורת בארצות הברית, התמנתה לראש מערכת החדשות של "קול ישראל" בתל אביב.
בשנת 1967, בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים, גורן הייתה אחראית להפקתן של השיחות ששידרה לשכת העיתונות הממשלתית עם האלוף במיל' חיים הרצוג, ונועדו להעלות את המורל.
ב-1968 עברה לגלי צה"ל, לשמש סגניתו של מפקד התחנה, יצחק לבני. בין השאר, הייתה אז עורכת תוכניות האקטואליה והגישה פינה קבועה בשם "דינה גורן בשיחה חופשית" בה שוחחה בנושאי אקטואליה ונושאים שונים אחרים.
בשנים שלאחר מכן פנתה לקריירה אקדמית בתחום התקשורת וב-1971 סיימה את כתיבת הדוקטורט שלה, שכותרתו "עיתונות במדינה במצור" ועוסק בקשר בין הממשלה לעיתונות בתקופות מלחמה וחירום. גורן לימדה "תקשורת המונים" במכון לקומוניקציה באוניברסיטה העברית בירושלים, לימדה באוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת בר-אילן וכתבה מאמרים רבים בנושאי תקשורת שפורסמו בעיתונים ובכתבי עת שונים[2].
ד"ר גורן הייתה מחלוצות המחקר בתחום תקשורת ההמונים בישראל והניחה את היסודות ללימודי התקשורת בארץ. בין ספריה: "סודיות ביטחון וחופש העיתונות" (1976)[3] ו"תקשורת ומציאות" (1986)[4] (שיצא לאור במהדורה נוספת בשנת 1993)[5][6].
ב-1973 במסגרת פעילותה הציבורית, הייתה ד"ר גורן מועמדת לכהונה בכנסת מטעם "רצ - התנועה לזכויות האזרח", בראשותה של שולמית אלוני. כמו כן, הייתה חברת מליאת רשות השידור, חברת מועצת הרשות השנייה וחברת הנהלה בשדולת הנשים בישראל ובאגודה לזכויות האזרח. בנוסף, שימשה יו"ר מועצת עיריית רמת גן מטעם מרצ.
הובאה לקבורה בהר המנוחות בירושלים.
הניחה אחריה שלושה ילדים. בנה דורי גורן, היה שגריר ישראל באורוגוואי.
ספריה
עריכה- תקשורת ומציאות: מושגי יסוד בתקשורת המונים, כתר, 1986
- עיתונות במדינת מצור, 1971
- סודיות, ביטחון וחופש העיתונות, י"ל מאגנס, 1975
- תקשורת המונים-מן המוקד, עם עובד, 1975
- דיווח וביקורתיות: בדיקה של טיפולה של העיתונות הישראלית בפיגועי מחבלים לפני ואחרי מלחמת יום הכיפורים, הוצאת האוניברסיטה העברית - המכון לקומוניקציה, 1977
- הסברת הציונות, האוניברסיטה העברית, תשל"ז
- תקשורת ומציאות: מושגי יסוד בתקשורת המונים (מהדורה חדשה, כולל לקסיקון מונחים בתקשורת המונים, כריכה קשה), הוצאת כתר, 1993
- Secrecy and the right to know, Ramat Gan, 1979
קישורים חיצוניים
עריכה- עופר אדרת, כשרה"מ התלונן על השידור: סיפורה של דינה גורן, באתר הארץ, 22 בפברואר 2018
- אלי אלון, מתה חוקרת התקשורת ד"ר דינה גורן, באתר News1 מחלקה ראשונה, 18 בפברואר 2018
- דינה גורן (טלמון), באתר הפלמ"ח
ריאיון עם ד"ר דינה גורן, סרטון באתר יוטיוב- תיקי בלס, ד"ר דינה גורן (1930–2018) הספד למורה לחיים, קשר 51, 15 אביב 2018
דינה גורן (1930-2018), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ עופר אדרת, ב-1953 היתה ד"ר דינה גורן לאישה הראשונה בתפקיד עורכת בקול ישראל בעברית, באתר הארץ, 22 בפברואר 2018
- ^ מאמרים מאת דינה גורן, באתר HUfind
- ^ הספר "סודיות, ביטחון וחופש העיתונות", באתר "סימניה"
- ^ הספר "תקשורת ומציאות: מושגי יסוד בתקשורת המונים", באתר "סימניה"
- ^ הספר "תקשורת ומציאות: מושגי יסוד בתקשורת המונים - מהדורת 1993", באתר "סימניה"
- ^ אלי אלון, מתה חוקרת התקשורת ד"ר דינה גורן, באתר News1 מחלקה ראשונה, 18 בפברואר 2018