דיסקרטוזיס מולד
דיסקרטוזיס מולד (לועזית: Dyskeratosis congenita, בקיצור - DKC), ידועה גם בשם תסמונת זינסר-קול-אנגמן היא מחלה מולדת מתקדמת נדירה. באופן מסורתי המחלה הוגדרה על ידי טריאדה של שלושה תסמינים: פיגמינטציה בעור, דיסטרופיה בציפורניים ולויקופלקיה ברירית הפה, אם כי תסמינים אלו לא מופיעים אצל כל החולים. המחלה מאופיינת בטלומרים קצרים. בדומה לפרוגריה, חלק מהתסמינים קשורים להזדקנות מוקדמת. בתחילתה משפיעה המחלה בעיקר בעור, אולם תופעת הלוואי המשמעותית ביותר היא כשל מתקדם של מח העצם, כשל המתרחש בקרב 80% מהמטופלים.
שמות נוספים | תסמונת זינסר-קול-אנגמן |
---|---|
תחום | מחלות גנטיות |
קישורים ומאגרי מידע | |
eMedicine | 1110516 |
MeSH | D019871 |
מנגנון המחלה
עריכהדיסקרטוזיס מולד הוא מחלה גנטית הקשורה לפגיעה בתחזוקת הטלומרים. הטלומרים הם מבנים בקצוות הכרומוזומים המגנים עליהם מפני התפרקות. מוטציות גנטיות גורמות לקיצור מואץ של הטלומרים והופכות את הכרומוזומים לפגיעים יותר לשבירה ואי-יציבות. השפעה זו משמעותית במיוחד בתאים המתחלקים במהירות ובתדירות גבוהה, כמו תאי מערכת הדם. קיצור הטלומרים מוביל לכניסה מוקדמת של התאים למצב של הזדקנות תאית (אנ'), אשר מובילה לפגיעה הרב-מערכתית האופיינית למחלה.[1][2]
ידועים 18 גנים המעורבים במחלה האחראים ל-75% מהמקרים, כאשר כמחצית מהחולים נושאים שינויים בגנים DKC1, TERT, TERC ו-TINF2, המקודדים לחלבונים החיוניים לפעילות אנזים הטלומראז (אנזים החיוני לשמירה על אורך הטלומרים בתאים מתחלקים) או למרכיבי קומפלקס השלטרין (מבנה חלבוני שתפקידו המרכזי להגן על קצוות הכרומוזומים ולווסת את פעילות הטלומראז). ב-25% מהמקרים לא ידועה המוטציה הגנטית הגורמת למחלה.[1][2]
דיסקרטוזיס מולד יכול להיות מורש במספר דרכים:
- תורשה תלוית-X: נגרמת על ידי מוטציות בגן DKC1 הממוקם על כרומוזום X. זכרים עם מוטציה בכרומוזום X היחיד שלהם יפתחו את המחלה, בעוד שנקבות עם מוטציה באחד מכרומוזומי ה-X שלהן יהיו בדרך כלל נשאיות.[2]
- תורשה אוטוזומלית דומיננטית: נגרמת על ידי מוטציות בגנים כמו TERC, TERT ו-TINF2. במקרה זה, מספיק שאחד ההורים יעביר את הגן המוטנטי כדי שהילד יפתח את המחלה.[2]
- תורשה אוטוזומלית רצסיבית: נגרמת על ידי מוטציות בגנים כמו NOP10, NHP2 ו-WRAP53. במקרה זה, שני ההורים צריכים להיות נשאים של המוטציה כדי שהילד יפתח את המחלה.[2]
תסמינים
עריכההגם שזוהי מחלה מולדת, התסמינים של דיסקרטוזיס מולד עשויים להופיע בכל שלב מילדות, גיל ההתבגרות או בבגרות. סימנים של ציפורניים דיסטרופיות, למשל, יתפתחו בדרך כלל בין הגילים 5-13 שנים. שלושת התסמינים הבולטים ביותר של המחלה מופיעים בעור, בציפורניים ובפה. בעור מדובר בפריחה דמויות תחרה שלעיתים מוקפת באזורים בהירים יותר, במיוחד בחלק העליון של הגוף - הפנים, הצוואר, החזה והחלק העליון של הזרועות. בנוסף, ייתכנו אזורים אטרופיים של העור, בהם העור דליל יותר ולעיתים שקוף מהרגיל, והרחבת כלי דם קטנים סמוך לפי השטח של העור היוצרת מראה של קווים או נקודות עדינות (טלנגיאקטזיות). הציפורניים גדלות לאט, דקות יחסית, וניתן לראות בהן שינויי צבע או צורות חריגות כגון חריצים אורכיים. סימן אופייני הוא מצב בו העור מהאצבע גדל מעל הציפורן ומכסה חלק ממנה (פטריגיום דורסלי). בתוך הפה נראה כתמים לבנים, בדרך כלל על הלשון (לויקופלקיה ברירית הפה). בנוסף ייתכנו בפה שלפוחיות, ארוזיות ועששת.[1][3]
המחלה רב מערכתית ויכולה לגרום לבעיות נוספות כגון זיהומים תכופים, עייפות ואנרגיה נמוכה, בעיות דימום, בעיות עיניים ושיניים, קומה נמוכה, דלדול עצם, עיכובים התפתחותיים, אנמיה אפלסטית (מחסור בתאי דם אדומים), תסמונת מיאלודיספלסטית (הפרעות ביצירת או פעולת תאי הדם), סרטני דם כמו לוקמיה וסוגי סרטן אחרים, פיברוזיס (הצטלקות) בריאות או בכבד. כשל של מח העצם מופיע במעל 80% מהמקרים.[1][3]
קיימת שונות רבה בחומרת המחלה ובגיל הופעת התסמינים, אפילו בין בני משפחה הנושאים את אותה מוטציה.[2]
אבחון
עריכהאבחנה של דיסקרטוזיס מולד נשקלת כאשר מופיעים לפחות שניים מארבעת המאפיינים העיקריים: דיסטרופיה של הציפורניים, פיגמנטציה חריגה של העור, לויקופלקיה, וכשל מח עצם. בנוסף, נדרשים לפחות שניים מרשימת התסמינים הנוספים הידועים במחלה. המחלה מתאפיינת במגוון רחב של תסמינים עקב מעורבות של מערכות גוף רבות והופעה הדרגתית שלהם לאורך זמן, לכן הבדיקות האבחוניות תלויות בממצאים הקליניים של כל מטופל באופן אישי. הבדיקות הנפוצות כוללות ספירת דם מלאה (CBC), בדיקת מח עצם, בדיקת אורך טלומרים בלויקוציטים (למשל באמצעות Flow FISH), בדיקת תפקודי ריאה, ובדיקות גנטיות. עם זאת, בכ-25% מהמקרים, הבסיס הגנטי נשאר לא ידוע גם לאחר בדיקת כל הגנים הידועים.[4][2]
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 4 Dyskeratosis Congenita | Symptoms, Diagnosis & Treatment, Cincinnati Children's Hospital, 2023
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 Hemanth Tummala, Amanda Walne, Inderjeet Dokal, The biology and management of dyskeratosis congenita and related disorders of telomeres, Expert Review of Hematology 15, 2022-08-03, עמ' 685–696 doi: 10.1080/17474086.2022.2108784
- ^ 1 2 Craig Garofola, Ali Nassereddin, Gary P. Gross, Dyskeratosis Congenita, Treasure Island (FL): StatPearls Publishing, 2024
- ^ M Soledad Fernández García, Julie Teruya-Feldstein, The diagnosis and treatment of dyskeratosis congenita: a review, Journal of Blood Medicine 5, 2014, עמ' 157–167 doi: 10.2147/JBM.S47437
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.