דיקדיק כסוף

דיקדיק כסוף (שם מדעי: Madoqua piacentinii), הוא מין אנטילופה זעירה ונדירה בסוג דיקדיק שבשבט אנטילופות סבך האנדמית לקרן אפריקה. הדיקדיק הכסוף תואר מדעית לראשונה בשנת 1911 על ידי הלוטננט קולונל הבריטי ראלף אוולין דרייק-ברוקמן (1875–1952) שהיה חוקר טבע ומחבר מספר ספרי טבע, ביניהם, "היונקים של סומליה". היו הצעות בעבר שהדיקדיק הכסוף מהוות תת-מין של דיקדיק סולט, אולם טקסונומים רבים ראו בו מין נפרד וזוהי הדעה המקובלת כיום. זהו המין הקטן והנדיר בסוג דיקדיק, ובין האנטילופות הבודדות שהרשימה האדומה של IUCN לא הצליחה לקבוע את מצב השימור שלהן.

דיקדיק כסוף
מצב שימור
מצב שימור: אין מספיק נתונים
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	מכפילי פרסה
משפחה:	פריים
תת־משפחה:	צבאיים
שבט:	אנטילופות סבך
סוג:	דיקדיק
מין:	דיקדיק כסוף
שם מדעי
Madoqua piacentinii
תחום תפוצה

מראה ואנטומיה

הדיקדיק הכסוף קטן באופן עקבי ממיני הדיקדיק האחרים: גובהו בכתפיים: 33-30 ס"מ, אורך ראשו וגופו: 50-45 ס"מ ומשקלו 2–3 ק"ג בלבד. מבנה גופו קומפקטי, צר ועגלגל, צווארו דק וארוך יחסית לגופו, וראשו משולש ובעל חרטום קצר. אוזניו גדולות יחסית לגופו ומשולשות בקצוות (אם כי קטנות יותר בהשוואה לדיקדיקים אחרים), וזנבו קצרצר מאוד (5-4 ס"מ). עיני הדיקדיק גדולות במיוחד וממוקמות בצידי ראשו, כשצבע הקשתית שלהן חום-כתום והאישונים גדולים מן הרגיל. הרגליים דקיקות וארוכות כמקלות, והן נתמכות על ידי פרסות עדינות וחדות.

הפרווה של הדיקדיק הכסוף רכה וקטיפתית, וצבעיה גורמים לדמיון רב בינו לבין הביירה המצויה בסומלילנד. המראה הכללי הוא של גוון כסף-מתכתי הנוטה להתכהות מעט באזור הגב והכתפיים - בדרך כלל עם גוונים של אפור-צפחה. הצוואר והגרון נוטים להיות בצבע אפרפר-כסף חיוור ובהיר מאוד. הרגליים בצבע חום בהיר אדמוני, והגחון ופנים הרגליים בצבע צהבהב קרמי או לבנבן. הברק הכסוף של הפרווה נובע מצבעי השערה: מרביתה בצבע בהיר להוציא קטע שחרחר באמצע והקצה אף הוא שחור. ראשו של הדיקדיק הכסוף ססגוני למדי: הלחיים בצבע כסף חיוור לעומת המצח והחרטום שצבעם אפור-כסוף כהה. בין העיניים יש כתם כתום-אדמדם שמשתרע לעיתים עד השפה, וקצה החוטם שחרחר. במרכז המצח ישנו כתם בצבע כתום-צהבהב עם קצוות שיער שחורות אשר ממוקם במקום בו אמורה להיות ציצת שיער שנעדרת לעיתים קרובות אצל מין זה. סביב העיניים יש טבעות לבנות דקות שפחות בולטות לעומת מינים אחרים, ומהחלק האחורי נמשך פס לבנבן עד לאוזן. השפתיים והסנטר בצבע לבנבן. האוזניים בצבע אפרפר-לבנבן בצד הפנימי וכתמתם בצד האחורי, ויש להן רצועה שחורה צרה בקצה.

תפוצה ואקולוגיה

הדיקדיק הכסוף הוא בעל חיים תת-אנדמי, כלומר, התפוצה שלו מוגבלת לאזור גאוגרפי מסוים (במקרה הזה: קרן אפריקה) הנמצא בשטחם של מספר ישויות מדיניות. טווח התפוצה הוודאי של המין הוא לאורך רצועת החוף המרכזית של סומליה על שפת האוקיינוס ההודי במחוזות: גלגודוד, מודוג ושאבלה דקסה (כמעט עד למוגדישו), כשהטווח לא משתרע יותר מ-10 ק"מ פנימה מקו החוף. משנת 2006 ואילך, תצפיות במדינת סומלי (אוגדן) שבדרום אתיופיה דיווחו על נוכחות של דיקדיקים כסופים באגן הניקוז של נהר שבלי וביובליו התחתונים, אולם טרם ניתן לקבוע בבירור האם הם נפוצים באוכלוסייה נפרדת שם או שמא הטווח של המין משתרע באופן רציף משם עד לחופי סומליה. בהנחה שהטווח הרציף, הדיקדיק מאכלס גם את המחוזות הסומלים בקול וחיראן.

בית הגידול של דיקדיק כסוף נמצא באזורים נמוכים מאוד בגובה של 100–200 מטר מעל פני הים, וכולל סבך צפוף הגדל לאורך מישור החוף הסומלי המרכזי שבו יש כתמים של קרקעות פוריות וחול תחת הרוח הימית העזה המשמשת כאמצעי קירור יעיל לדיקדיק. בחלק הדרום-מזרחי של אתיופיה, הדיקדיק הכסוף נמצא בארץ שיחים הכוללת סבך צפוף למחצה של שיחי המור (Commiphora; קומיפורה) ועצי שיטה וכן באגני ניקוז של נהרות או סוואנת שיחים דוקרנית. מגבלת הגובה העליון של הדיקדיק באתיופיה היא 1,000 מטר מעל פני הים. הטמפרטורות בתחומי מחייתו 20–40 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת היא 100–250 מילימטר לשנה.

הדיקדיק הכסוף ניזון מגפנים, עלים של שיחים ועצים שונים, פירות, דשא ירוק, וצמחייה נמוכה אחרת הנמצאת סמוך לגובה הקרקע. טורפים גדולים, נדירים כיום בסומליה, ובין הטורפים הפוטנציאליים שלו באזור ניתן למנות סרוואל, קרקל, חתול בר, פיתון, תן וצבוע. אין שום מידע זמין על האקולוגיה שלו, וניתן להניח שאורח חייו דומה לדיקדיקים האחרים: פעיל יום, חי בזוגות למשך כל חייו, וטריטוריאלי. הנקבה תמליט פעמיים בשנה עופר יחיד, אשר ישהה יחד עם הוריו עד גיל 7 חודשים. תוחלת החיים בטבע נמוכה כנראה בדומה לדיקדיק סולט (4-3 שנים).

מצב

הרשימה האדומה של IUCN לא הצליחה לקבוע את מצב השימור של הדיקדיק הכסוף, בשל מחסור במשך שנים רבות בנתונים מטווח התפוצה הידוע שלו עקב המצב הפוליטי הרעוע בסומליה. היקף התפוצה שלו באתיופיה שבה התגלה לראשונה בשנת 2006, כמו גם צפיפות האוכלוסייה - אינה ידועה נכון להיום, וכן טרם ידוע האם טווח התפוצה בסומליה ובאתיופיה נפרד או מחובר. עקב כך, הדיקדיק הכסוף מסווג בינתיים כמין חסר נתונים (DD). מגמת האוכלוסייה שלו לעומת זאת, נמצאת בוודאות בירידה.

בית הגידול של הדיקדיק הכסוף מאוים על ידי נוכחות אנושית מוגברת ופעילות אחרת; במהלך התקופה הגרועה ביותר של מלחמת האזרחים בסומליה, פעמים רבות נסעו לאורך כבישי החוף שיירות כבדות של לוחמים חמושים אשר בוודאי יכלו בקלות לטבוח בדיקדיקים שחלפו בצידי הדרכים. העורות של הדיקדיק הכסוף מוערכים מאוד בתור חפצי אומנות ונוי ובשרו משמש לבשר.

מין זה לא מתרחש כלל באזורים מוגנים, בשל המצב הפוליטי הרעוע הן בסומלי האתיופית והן בסומליה השכנה בה יש מאבק בלתי פוסק בין הממשל המרכז לבין ארגונים בדלנים או ארגוני טרור כדוגמת א-שבאב, היזבול אסלאם ולאחרונה גם המדינה האסלאמית. מספר קטן מאוד של דיקדיקים כסופים נמצא בשבי בשנת 2013 בגן חיות במוסקבה, ומדובר כנראה בפעם הראשונה מאז גילוי המין שבו הוא מגודל בשבי. בהתחשב בתגלית של גילוי המין באתיופיה, נדרשים סקרים נוספים כדי להבין טוב יותר את טווח התפוצה ואומדן ומגמת האוכלוסייה של המין.

ב-1999, האוכלוסייה המשוערת של הדיקדיק הכסוף הייתה בסביבות 30,000 פרטים בחופי סומליה, וההערכה התבססה על צפיפות ממוצעת של 2.0 פרטים לק"מ על פני שטח תפוסה של 15,000 ק"מ. מאחר שאומדן זה נעשה טרם גילוי המין באתיופיה ובמהלך העשורים האחרונים לא נעשתה הערכה נוספת, לא ניתן לקבוע את האומדן הנוכחי של האוכלוסייה העולמית.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דיקדיק כסוף בוויקישיתוף

• דיקדיק כסוף, באתר ITIS (באנגלית)
• דיקדיק כסוף, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• דיקדיק כסוף, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• דיקדיק כסוף, באתר GBIF (באנגלית)
• ‏ תמונות ומידע מפורט על הדיקדיק הכסוף, Antelope Specialist Group
• ‏ דיקדיק כסוף באתר הרשימה האדומה של IUCN
• ‏ מידע על הטקסונומיה של דיקדיק כסוף ודיקדיק סולט, וכן על טווח התפוצה המדויק של המינים, סימני זיהוי, ועוד
• ‏ מידע ותמונות של דיקדיק כסוף