דיק צ'ייני

פוליטיקאי אמריקאי

ריצ'רד ברוס "דיק" צ'ייניאנגלית: Richard Bruce "Dick" Cheney; נולד ב-30 בינואר 1941) הוא איש ציבור אמריקאי שהיה סגן נשיא ארצות הברית ה-46 במספר, שכיהן תחת נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש.

ריצ'רד "דיק" ברוס צ'ייני
Richard Bruce Cheney
דיק צ'ייני
דיק צ'ייני
לידה 30 בינואר 1941 (בן 83)
לינקולן, נברסקה, ארצות הברית
שם לידה Richard Bruce Cheney עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
בת זוג לין צ'ייני
סגן נשיא ארצות הברית ה־46
20 בינואר 200120 בינואר 2009
(8 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש
מזכיר ההגנה של ארצות הברית ה־17
21 במרץ 198920 בינואר 1993
(3 שנים)
תחת נשיא ארצות הברית ג'ורג' הרברט ווקר בוש
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מדינת ויומינג
3 בינואר 197920 במרץ 1989
(10 שנים)
ראש סגל הבית הלבן ה־9
21 בנובמבר 197520 בינואר 1977
(שנה)
תחת נשיא ארצות הברית ג'רלד פורד
פרסים והוקרה
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בניגוד לרוב סגני הנשיא לפניו, צ'ייני נחשב לבעל השפעה רבה בממשל והיה מראשי המחנה הניצי והנאו-קונסרבטיבי שהוביל את ארצות הברית למלחמת עיראק. צ'ייני נקט בעמדה פרו-ישראלית, אנטי סורית[1] ואנטי איראנית ברורה.[2]

צ'ייני היה ראש הסגל של הבית הלבן בשנים 19751977, חבר בית הנבחרים מטעם ויומינג בשנים 19791989, מזכיר ההגנה בשנים 1989–1993 ומנכ"ל ויושב ראש חברת האנרגיה הליברטון.

ביוגרפיה

עריכה

צ'ייני נולד ב-30 בינואר 1941 בעיירה לינקולן שבמדינת נברסקה בארצות הברית. גדל בנעוריו בעיירה קספר שבמדינת ויומינג, שם גם השלים את לימודיו האקדמיים שכללו תואר שני באמנויות. הוא החל לימודי דוקטורט באוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון אך לא סיים אותם.

הקריירה הפוליטית שלו החלה בשנת 1969, עת הצטרף לממשל של הנשיא ריצ'רד ניקסון. צ'ייני שימש תחת ממשל ניקסון במספר תפקידים ציבוריים, בהם יועץ לעלויות המחייה, במשרד להזדמנויות כלכליות בבית הלבן, תחת דונלד רמספלד. לאחר התפטרות ניקסון ב-1974 בעקבות פרשת ווטרגייט, עבד צ'ייני בצוות שארגן את העברת הממשל לידי ג'רלד פורד ואחר כך המשיך בתפקיד עוזר בכיר לנשיא. בנובמבר 1975 החליף את ראמספלד בתפקיד ראש הסגל של הבית הלבן, והיה לאדם הצעיר ביותר שמילא תפקיד זה. הוא נותר במשרה זאת עד לתום כהונת הנשיא פורד, ואף ניהל את מערכת הבחירות של פורד.

בשנת 1977 חזר צ'ייני למדינת ויומינג, ונבחר בשנת 1978 לנציגה היחידי בבית הנבחרים של ארצות הברית. הוא נבחר מחדש עוד חמש פעמים עד שפרש בשנת 1989 לטובת התמנות לתפקיד מזכיר ההגנה. בבית הנבחרים כיהן צ'ייני במספר תפקידים, ביניהם יושב ראש ועדת המדיניות של הרפובליקנים (1981–1987), יושב ראש הוועידה של הרפובליקנים בבית הנבחרים ומצליף המיעוט הרפובליקני בבית הנבחרים.

צ'ייני שימש כמזכיר ההגנה של ארצות הברית בשנים 1989 עד 1992 בממשלו של הנשיא ג'ורג' בוש האב. הוא פיקד באותן שנים על מבצע סופה במדבר, הידוע גם כמלחמת המפרץ הראשונה. צ'ייני גם פיקד על מבצע מטרה צודקת בפנמה. ב-1991 העניק לו הנשיא בוש את מדליית החירות הנשיאותית, העיטור האזרחי הגבוה ביותר בארצות הברית.

אחרי ההפסד של בוש בבחירות ב-1992, עבר צ'ייני לעסקים פרטיים הקשורים לחברות ביטחוניות ולחברות נפט. בין השאר היה יו"ר חברת האליברטון, קבלנית ענק של צבא ארצות הברית שזכתה במכרזים רבים, אך נחשדה גם בפרשות שחיתות. עברו וקשריו עם החברות האלה הובילו לביקורת נגדו כשחזר לחיים הפוליטיים.

סגן הנשיא

עריכה

בשנת 2000 ביקש ג'ורג' ווקר בוש מצ'ייני לעמוד בראש צוות החיפוש למועמדים לתפקיד סגן הנשיא. לבסוף הפתיע בוש, ובחר בצ'ייני עצמו. נוכח חוסר ניסיונו של בוש בנושאי ביטחון וחוץ והניסיון הרב של צ'ייני, הפך צ'ייני לאחד האנשים החזקים בממשל בתחומים אלה, אם לא החזק ביותר, ובאופן חסר תקדים לסגני נשיאים לפניו הוא נמצא במרכז קבלת ההחלטות של הממשל בנושאים אלה. דווקא העובדה שהוא הוחזר לפוליטיקה מפרישה, ושלא היו לו יומרות להיבחר לנשיאות בעצמו, העלו את השפעתו בבית הלבן בשל האמון הרב שבוש רחש לו[דרוש מקור].

בעת פיגועי 11 בספטמבר 2001, היה צ'ייני בבית הלבן וניהל את תגובת הממשל ממרכז המבצעים הנשיאותי לשעת חירום (בונקר תת-קרקעי של הבית הלבן) בעוד הנשיא בוש הובהל מפלורידה, שבה ביקר, למספר בסיסים צבאיים ברחבי ארצות הברית על גבי אייר פורס 1. למשך זמן מה אחר כך צ'ייני הקפיד לא להימצא באותו מקום עם בוש (תוך כדי שמירת קשר באמצעים אלקטרוניים) ולשמור על סודיות מיקומו. הוא אף נעלם מעיני הציבור.

יחד עם מזכיר ההגנה דונלד רמספלד, פטרונו הפוליטי לשעבר, הוא עמד בראש מחנה ה"נאו שמרנים" בממשל, שדחף ליציאה למלחמת עיראק, תוך כדי חיכוכים עם ה-CIA ומחלקת המדינה. החיכוכים עם ה-CIA, והוויכוח הציבורי על קבלת ההחלטה על היציאה למלחמה וההצדקות לה, הובילו לפרשת פליים, שבה היה מעורב צ'ייני במידה רבה. פרשה זו גם גרמה לפרישתו של יועצו הקרוב וראש מטהו, לואיס ליבי, שנאלץ להתפטר אחרי שב-28 באוקטובר 2005 הוגש נגדו כתב אישום בפרשה.

הכהונה השנייה של הנשיא בוש החל מ-2005 הסתמנה בהחלשותו של המחנה הנאו-שמרן הניצי בממשל, לטובת הריאליסטים בראשות מזכירת המדינה קונדוליזה רייס. לאורך זמן רב סירב צ'ייני להודות בטעויות שבוצעו במלחמה בעיראק, והוא נקט בעמדה אופטימית יותר מזו של הנשיא בוש. החלפתו של רמספלד ברוברט גייטס הפרגמטי בתפקיד מזכיר ההגנה, פרישתם של מספר נצים נוספים מהממשל[3] וההתנגדות הציבורית הרחבה בארצות הברית למלחמה בעיראק, שצ'ייני הצטייר כאחד מהאחראים ליציאה אליה, החלישה עוד יותר את השפעת משרד סגן הנשיא על קבלת ההחלטות בבית הלבן. אחת מהמחלוקות העיקריות בין שני האגפים בממשל הייתה היחס לאיראן.[4] בעוד האגף הריאליסטי טען כי יש לנסות להדבר עם איראן, סגן הנשיא הביע עמדה תקיפה נגד הדברות כזו ואנשי אגפו קבעו כי יש להציב לאיראן "קווים אדומים" שאם תחצה אותם, תעשה ארצות הברית שימוש בכוח כדי להפסיק את התקדמותה של איראן לעבר נשק גרעיני.[5]

צ'ייני עמד גם בראש צוות משימה לענייני מדיניות האנרגיה בבית הלבן.

בדצמבר 2018 יצא לאקרנים סרטו של אדם מקיי, סגן הנשיא המתאר את דמותו של צ'ייני ואת הדומיננטיות שלו כסגנו של בוש הבן.[6]

לקראת בחירות 2024 לנשיאות ארצות הברית, הודיע צ'ייני על תמיכתו במועמדת הדמוקרטית קמלה האריס, מפני שלדבריו "לא ניתן לסמוך על טראמפ שוב".[7]

חיים אישיים

עריכה

ב-1964 נשא צ'ייני את לין וינסנט, שהכיר עוד מימי התיכון. במשך השנים לין צ'ייני תפסה מעמד פוליטי-תקשורתי בפני עצמה במסגרת החוגים הרפובליקניים, והיא חוקרת בכירה כיום במכון הנאו-קונסרבטיבי AEI.

לדיק ולין צ'ייני שתי בנות. הבכורה ליז צ'ייני, נולדה ב-1966, בעלת השכלה במשפטים עם מומחיות במשפט בינלאומי. מאז 2002 היא משרתת בתפקידים שונים במחלקת המדינה, בעיקר בקשר למזרח התיכון. בבחירות ב-2016 נבחרה לנציגת ויאומינג בבית הנבחרים של ארצות הברית. הבת השנייה, מרי, נולדה ב-1968 ועוסקת ביחסי ציבור. מרי ידועה כלסבית, סוגיה שהועלתה מספר פעמים במהלך הקריירה של אביה, בייחוד בעת מסע הבחירות בשנת 2004, שבו נדונו נישואים חד-מיניים, והתנגדותו של בוש אליהם. שתי הבנות היו מעורבות באופן פעיל במסגרת מסעי הבחירות של אביהן לסגנות הנשיא.

ידוע כי צ'ייני לקה מספר פעמים באירועי לב. הוא עבר צנתורים ומצבו הבריאותי היה רופף לפרקים במשך כהונתו כסגן הנשיא. ב-2012, כ-3 שנים אחרי סיום תפקידו, עבר השתלת לב.[8]

ב-11 בפברואר 2006 ירה בשוגג בפניו של ידידו בשעה שהשניים השתתפו במסע ציד בטקסס. האירוע המביך התפתח לכדי שערורייה בעקבות החמרה במצב הפצוע ובשל טיפול לקוי של הבית הלבן בפרשה.[9]

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ראו למשל את תמיכתו בישראל וגינוי חריף של סוריה בנאום באיפ"ק במרץ 2007 באתר הבית הלבן
  2. ^ ראו למשל את נאומו ממאי 2007 במפרץ הפרסי על גבי נושאת מטוסים באתר הבית הלבן.
  3. ^ ביניהם תת-מזכיר ההגנה למודיעין סטיבן קמבון, תת-מזכיר ההגנה למדיניות דאגלס פיית', תת-מזכירת המדינה לענייני בקרת נשק וביטחון בינלאומי ג'ון בולטון ומחליפו בתפקיד זה רוברט ג'וזף, סגן מזכיר ההגנה פול וולפוביץ ועוד.
  4. ^ In Gulf, Cheney Pointedly Warns Iran, הוושינגטון פוסט, 12 במאי 2007.
  5. ^ Iran Strategy Stirs Debate at White House, הניו יורק טיימס, 16 ביוני 2007.
  6. ^   רוגל אלפר, דיק צ'ייני הוא העתיד של מדינת ישראל, באתר הארץ, 12 ביוני 2019
  7. ^ "לשים את המדינה מעל למפלגה": דיק צ'ייני, סגן הנשיא הרפובליקני לשעבר, אמר שיצביע עבור קמלה האריס | ישראל היום, באתר www.israelhayom.co.il, ‏2024-09-07
  8. ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, ארה"ב: דיק צ'ייני עבר ניתוח להשתלת לב, באתר ynet, 25 במרץ 2012
  9. ^ טענות: הממשל ניסה להסתיר תאונת הירי של צ'ייני, באתר הארץ, 15 בפברואר 2006