דנאריוס
דנאריוס או דנריוס (בלטינית: denarius, ריבוי: denarii) היה שמו של אחד המטבעות במערכת הכספים הרומית. דנאריוס היה מטבע כסף ששימש את הרומים אחרי שנת 211 לפנה"ס. הדנאריוס היה מקבילו של הדרכמה היוונית ברפובליקה הרומית. במקורות העבריים הוא נקרא דינר, ולעיתים זוז, ושוויו הגיע ל-1/4 סלע.[1]
הדנאריוס הוכנס לשימוש בתקופת המלחמה הפונית השנייה ולצורך מימונה. משמעות שמו היא "מכיל עשר", והדינאריוס היה אמור לשקול כמו 10 יחידות אס. בראשיתו, היה קוטרו של המטבע כסנטימטר, הוא הוטבע בכסף טהור ומשקלו היה כ-3.5 גרם. 6250 דנארי שוו כיכר בארץ ישראל. במשך השנים הופחת בהתמדה חלקו של הכסף במשקלו של הדנאריוס, ובמשקל האס, לא תמיד היה כך, ובסביבות 141 לפנה"ס הדנאריוס היה שווה ערך ל-16 אס. בהמשך, חלקו של הכסף הופחת עד כדי מחצית משקלו בשנת 200, ועד כדי אחוז אחד בסוף המאה ה-3.
באמצע המאה ה-3, איבד הדנאריוס את מקומו לטובת האנטוניניאנוס. הפעם האחרונה בה הוטבע דנאריוס הייתה בשנים 270 ל-275, בתקופת שלטונו של אורליאנוס ובשנים הראשונות לשלטונו של דיוקלטיאנוס. אולם השימוש בו המשיך גם בתקופה הקרולינגית ובמהלך ימי הביניים.
במערב אירופה ובעיקר בצרפת המשיך תיאור מטבעות מסוימים כ"דֶנְיֶיה" (denier, דנריוס בצרפתית) עד למהפכה הצרפתית. הסימן d לפני המטבע הבריטי עד 1971 נבע ממורשת זו. שמו של המטבע המודרני דינר נובע משמו של הדנאריוס.
לקריאה נוספת
עריכה- John R. Melville-Jones, A Dictionary of Ancient Roman Coins (1990)
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה- ^ יעקב משורר, הצד השלישי של המטבע, ירושלים: הוצאת יד יצחק בן-צבי, תשס"ו-2006, עמ' 57-56.
