דפוס צוקרמן
דפוס צוקרמן היה בית דפוס שפעל בירושלים בין השנים 1872–1947. הדפוס הוקם בידי שמואל צוקרמן והיה בית הדפוס העברי השלישי שפעל בעיר.
היסטוריה
עריכההדפוס הוקם בחצר ישיבת "אהל משה" ברחוב חברון (כיום בערבית: מעלה חלדיה) ברובע המוסלמי בעיר העתיקה, ושוכלל בהתמדה בידי צוקרמן שנסע לשם כך ב-1885 לארצות הברית. מכבש הדפוס ששלח משה מונטיפיורי לישראל ב"ק פעל בבית הדפוס של צוקרמן; לאחר פירוק דפוס ב"ק, התחלק ציוד בית הדפוס וחציו נרכש בידי המדפיסים גאשציני וגאגין, בית הדפוס שלו לא שרד ונרכש בידי שמואל צוקרמן.
בית הדפוס העסיק פועלים מהשורה הראשונה, ביניהם:
- אלעזר מנחם גולדברג (שטליצר) שנחשב לאמן הדפסים מעוטרים ומשך לבית הדפוס לקוחות רבים מבין מוסדות היישוב הישן, שהזמינו מזכרות כמו כרטיסי "שנה טובה", קישוטי "מזרח" ותעודות מעוטרות שונות, בהבלטת שם המוסד בצבעים. בכך היה בית הדפוס הראשון בירושלים שהפיק עבודות בצבע.
- משה זכרין, חתנו של צבי אליהו זאליס באסאן, וגיסו של הצלם הירושלמי הנודע צדוק בסן. הוא התמחה בדקדוק ובעבודתו כמגיה, ושמו תרם לקידום את מכירות הסידורים והמחזורים שהיו אפיק הכנסה יציב לדפוס.
שני פועלים אלו עברו אחר כך לדפוס לעווי (זיכרון שלמה) המתחרה.
- שמואל פרמט, היה מדפיס מומחה ("פרסנציהר").
צוקרמן הביא מארצות הברית מכונת רגל, ותיבה בעלת עשר מגירות עם אותיות דפוס לטיניות בגובה סטנדרטי, בניגוד לאותיות הרוסיות שהיו בירושלים עד אז שגובהן היה גדול בארבע נקודות (דידו) מהנורמה. האותיות הרבות שהביא, ושתי מכונות הדפוס שהפעיל במקביל, אפשרו לצוקרמן להעסיק במקביל עשרה עובדים. הוא גם החל לבצע הדפסות צבעוניות באמצעות מכונת הרגל שלו, ולהשתמש בנייר לא שרוי במים. עם הדפסת כרטיסי ה"לשנה טובה" הצבעוניים הראשונים, העבירו רוב מוסדות היישוב את הזמנותיהם לדפוס צוקרמן, ודפוס סלומון הוותיק יותר, ובעל ההגמוניה לאחר סגירת דפוס ב"ק, נאלץ לייבא אף הוא מכונת רגל מארצות הברית והתפתחה תחרות בין בתי הדפוס.
בשנת התרנ"ח, בחודש "רביע אול" בשנת הג'רה 1316, נתן "פרמאן" צו רישיון מטעם שלטונות האימפריה העות'מאנית לדפוס צוקרמן, בעברית, ה"פרמאן" נמצא אצל בני המשפחה מאז.
צוקרמן המשיך להביא כל העת מחוץ לארץ ישראל אותיות רבות ממינים שונים, חידושיו העיקריים היו בתחום הניקוד וסימני הטעמים, בשלב מסוים הביא מכונה מיוחדת נוספת והדפיס בה חומשים ליהודים תימנים, תאג', תכלאל, וסידורים מנוקדים. סדר רב עמרם גאון במהדורת רבי אריה ליב פרומקין הודפס אף הוא במסגרת זו.
בדפוס צוקרמן הודפסו גם ספרים רבים של מחברים מחוץ לארץ ישראל, בעיקר מארצות הברית ומאירופה, ואפיק זה שמר על רווחיות בית הדפוס. לקשרי החוץ של בית הדפוס היה אחראי חתנו של צוקרמן, הרב משה אורנשטיין.
בשנת ה'תרפ"ה, 1925, העביר שמואל צוקרמן את בית הדפוס אל מחוץ לעיר העתיקה. לאחר פטירתו בו' באדר ב' ה'תרפ"ט, הופעל הדפוס עד סמוך למלחמת העצמאות בידי בנו חיים-יעקב צוקרמן. לקראת פרוץ מלחמת העצמאות בשנת 1947 מכר צוקרמן את רוב הציוד של בית הדפוס והוא חדל מלהתקיים. מאוחר יותר נמסרה המכונה משאת משה ויהודית, על ידי חיים-יעקב צוקרמן, בנו-ממשיכו של שמואל צוקרמן, למשמרת לבית הדפוס של הוצאת א. לוין אפשטיין.
פריטים רבים מארכיון בית הדפוס נמכרו בשנת 1989 במכירה פומבית של "יודאיקה ירושלים"[1].
תורה מציון
עריכהשנתיים לאחר הקמת בית הדפוס החל צוקרמן להדפיס באמצעות חתנו הרב משה אורנשטיין ואביו רבי יעקב אורנשטיין את הירחון התורני "תורה מציון", ירחון שהודפס ברציפות במשך קרוב ל-20 שנה.
לקריאה נוספת
עריכה- יודא אהרן סג"ל ווייס, בשעריך ירושלם: זכרונות ורשומות, ירושלים: הלוי, תש"ט. פרק תשיעי: בתי דפוס ומדפיסים, עמ' 123–125.
הערות שוליים
עריכה- ^ קטלוג "יודאיקה ירושלים", 3, קיץ תשמ"ט. פריטים 184, 522, 526.