דשנים וחומרים כימיים
דשנים וחומרים כימיים בע"מ היא חברה בת של קונצרן ICL, העוסקת בייצור דשן בישראל.
 | |
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| מייסדים | מדינת ישראל |
| תקופת הפעילות | 1946–הווה (כ־79 שנים) |
| קואורדינטות | 32°46.9′N 35°4.4′E / 32.7817°N 35.0733°Eמיקום המטה |
| בעלות | כיל |
| מוצרים עיקריים | 33 |
| מנכ"ל | גיא דידי |
| www.iclfertilizers.com | |
  | |
בעלות
עריכהחברת "דשנים וחומרים כימיים" הוקמה בשנת 1946 ביוזמת משה נובומייסקי, כדי לנצל את האשלג המופק מים המלח על ידי "חברת האשלג הארץ-ישראלית" לייצור דשנים[1]. אך הקמת המפעל התעכבה ולאחר קום המדינה הולאמה "חברת האשלג הארץ-ישראלית"[2]. בשלב זה החליטה ממשלת ישראל לשלב גורמים פרטיים בהשקעה בפיתוח המפעל, בהם: החברה הכלכלית לארץ ישראל, אפריקה ישראל להשקעות, פיק"א, המשביר המרכזי וחברת האשלג[3]. אך לגורמים אלו לא היה הניסיון בתעשייה הכימית והתאגיד הבריטי "אימפריאל כמיקל אינדסטריז" (ICI) נכנס לשותפות במפעל וגם סיפק ידע טכני[4]. המשך פיתוח המפעל והרחבת סל המוצרים שלו דרש השקעות נוספות, שאותם סיפקה ממשלת ישראל, כך שרוב הבעלות עברה לידיה[5]. המטרה הייתה שלישראל תהיה יכולת עצמאית בייצור דשנים, ללא תלות ביבוא[6], מצד שני כדי לעודד את פיתוח החקלאות, הדשנים של המפעל נמכרו במחיר נמוך, שתחילה היה מסובסד[7]. מנהל המפעל מיום הקמתו ובמשך כ-20 שנה היה אלכסנדר גולדברג[2].
בסוף שנת 1958 ביקש שר האוצר לוי אשכול למכור את המפעל למשקיע פרטי, אולם בגלל התנגדות של שר הפיתוח ושל חברי כנסת, המכירה לא יצאה אל הפועל[8]. בשנת 1961 לאחר שמחזור המכירות גדל פי שלושה תוך חמש שנים, המפעל יכל לעבור לעבוד על בסיס מסחרי ושוב דובר על מכירתו למשקיעים פרטיים[9]. בשנת 1962 מוזגה חברת "פוספטים בנגב" עם חברת "דשנים וחומרים כימיים" לחברה חדשה שפעלה שם "כימיקלים ופוספטים"[10]. באותה שנה גם החלה הזרמת גז טבעי לשימוש מפעל אורון של החברה משדה ראש זוהר (שהייתה הפעם הראשונה בישראל שבה הופק גז טבעי)[11].
בשנת 1971 פורק המיזוג בין "פוספטים בנגב" וחברת "דשנים וחומרים כימיים"[12], עם כי היא המשיכה לפועל בשם "כימיקלים ופוספטים" עד 1976[13].
בשנת 1975 העבירה הממשלה את מניותיה לחברה הממשלתית דאז, "כימיקלים לישראל" ובכך הפכה את דשנים לחברה בת של ICL[14]. במסגרת תהליכי ההפרטה של "כימיקלים לישראל" שהחלו ב-1991, הונפקו מניות החברה בבורסה לניירות ערך בתל אביב[15]. איגרות החוב של החברה כבר נסחרו בבורסה משנות ה-60[16]. אם כי באותה תקופה צברה החברה הפסדים, עקב הגברת התחרות בענף[17]. במהלך 1998 נמחקו מניות החברה מהמסחר בבורסה, בעקבות הצעת רכש של "כימיקלים לישראל"[18].
בשנת 1999 מוזגה הפעילויות הניהוליות של החברה עם "תמי אימי מכון למחקר ולפתוח", אף היא מקבוצת ICL וממוקמות באותו אתר בקריית אתא[19].
באוקטובר 2018 חובר המפעל לרשת החלוקה של חברת "נתיבי הגז הטבעי לישראל" והוא החל להשתמש בגז טבעי במקום במזוט[20].
פעילות החברה
עריכההמפעל של חברת דשנים הוקם בצמוד לבתי הזיקוק בחיפה במטרה לנצל את הפסולת של בתי הזיקוק לייצור דשנים. בהקמת המפעל הושקעו כחצי מיליון לירות[21]. בשנת 1951 המפעל היה מושבת במשך זמן רב בגלל העדר חומרי גלם[22]. חברת דשנים קיבלה זיכיון לכריית פוספטים בנגב, ובספטמבר 1951 יצאו משלוחים ראשונים של פוספטים מהנגב למפעל בחיפה[23]. בתחילת דרכו ייצר המפעל דשנים זרחניים בלבד. אולם במהלך שנות ה-50 הורחב המפעל לשטח של מעל 600 דונם לייצור מגוון רחב של דשנים וחומרים כימיים.
בשנת 1955 הותקן במפעל מתקן לייצור חומצה זרחנית בבעלות המדינה שנקנתה בכספי השילומים[24]. בסוף שנת 1955 התקיימו 7 מפעלים שונים בשטח המפעל, ועבדו במקום כ-1000 עובדים[25]. אולם המפעל לא מילא את הציפיות ובמאי 1956 הוקמה ועדת חקירה לברר את מצב החברה[26] ובסוף השנה הממשלה לא נענתה לדרישת המפעל להמשיך בהזרמת תקציבי פיתוח גדולים למפעל[27]. בשנת 1958 השקיעה המדינה 12 מיליון לירות, חציים כמענק וחציים כהלוואה, בהרחבת המפעל[28]. בתחילת שנות ה-60 החברה כבר ייצרה עשרות מוצרים, לא רק לחקלאות אלא גם כימיקלים לתעשייה, עבור חומרי בניין ודטרגנטים[29].
במשך שנים רבות נהנה המפעל ממעמד של מונופול לייצור דשנים בישראל. אולם באמצע שנות השמונים של המאה ה-20 הוקם מפעל דשן גת והשוק נפתח לתחרות מייבוא, החברה טענה לתחרות בלתי הוגנת כלפיה, עד כדי מצב של להיות או לחדול[30]. עם זאת במרץ 1991 הממונה על ההגבלים העסקיים במשרד התמ״ס הכריז על החברה כמונופול במספר סוגים של דשנים[31].
חומרים מסוכנים
עריכהועדת שפיר, שהקים המשרד להגנת הסביבה כחלק מתהליך הפקת הלקחים לאחר מלחמת לבנון השנייה לבחינת היערכות מתקנים המכילים חומרים מסוכנים בצפון הארץ למצבי חירום, ציינה את דשנים וחומרים כימיים כמפעל מסוכן[32]. דו"ח הוועדה קובע כי במפעל דשנים וחומרים כימיים משתמשים מדי שנה ב-280 טון כלור המובא אליו באמצעות מכליות שאינן ממוגנות ועלולות להיפרץ מפגיעה צדדית או ישירה. פגיעה במכלית כזו עלולה לגרום, בתרחיש החמור, ל-70 אלף נפגעים בטווח של 8.2 ק"מ. התרחיש הקל מדבר על 20-50 אלף נפגעים, בטווח של יותר משישה ק"מ.
בנוסף למכלית הכלור, החברה מחזיקה במפרץ גם שני מכלים לאחסון אמוניה בקיבולת של 500 טון כל אחד, אך בפועל, על פי גורם בוועדה, מאוחסנת אמוניה רק במכל אחד. על פי הדו"ח מכל זה עלול להיפרץ במקרה של פגיעה ישירה. במקרה כזה קובע הדו"ח שעלולים להיפגע בין 5,000 ל-9,000 איש, בטווח של שלושה עד עשרה ק"מ.
על פי הדו"ח עמידות המתקנים במפעל בפני רעידת אדמה אינה ידועה ויש צורך לערוך בעניין סקר.
השפעה על הסביבה
עריכהחברת דשנים וחומרים כימיים הייתה אחת החברות שנטען נגדה שגרמה לפרשת זיהום הקישון. בדצמבר 2004 צורפה כצד שלישי לתביעת לוחמי השייטת שנפגעו בצלילה בנחל נגד רשות נחל הקישון[33]. בינואר 2006 הסכימה לפרשה בתביעה בגין שהוגשה בגין הנזקים לסירות הדייג בנמל הקישון[34]. באפריל 2007 סולקה על הסף תביעה להפסקת זיהום מי הקישון על ידיה, לאחר שבית המשפט קבע כי זיהום שנעשה על פי היתר אינו בבחינת מפגע סביבתי[35].
קישורים חיצוניים
עריכה- דשנים וחומרים כימיים, אתר מכון ויצמן
- תוכניות נוף - מפעל דשנים וחומרים כימים, ארכיון שלמה אורן ויינברג, הספרייה הלאומית
- מפעל הדשנים, מעריב, 9 בינואר 1986
- יוסף שביט, דשנים הוכיח את כדאיותו, דבר, 10 במאי 1959
הערות שוליים
עריכה- ^ פרופיל של חברה - דשנים וחומרים חימיים, הארץ, 13 בדצמבר 1961
- ^ 1 2 מיכאל בר זוהר, מלחמתו הפרטית של סאשה גולדברג, הארץ, 27 באוגוסט 1965
- ^ דוד גלעדי, בית חרושת לאדמה בחיפה, מעריב, 11 בינואר 1952
- ^ "אי .סי.אי." תגדיל השקעותיה בארץ, הארץ, 9 בפברואר 1953
שר האוצר נפגש עם נציג אי.סי.אי., על המשמר, 9 בפברואר 1953
יוסטוס שלום, השתתפויותיה הכלכליות של הממשלה והסוכנות, הארץ, 30 ביוני 1954 - ^ המילוה לדשנים יאשפר גמר בניין המפעל, על המשמר, 23 באפריל 1954
הלוואה שלא נרשמה וריבית שלא נגבתה, קול העם, 7 באפריל 1959 - ^ המחסור בזרחן לחקלאות יגרום לצימצום יבולים, על המשמר, 16 בנובמבר 1953
- ^ עליה גדולה במחירי הדשנים, הארץ, 29 במאי 1957
"דשנים וחמרים חימיים" דורשים העלאת מחיריהם ב-25 אחוז, קול העם, 6 בפברואר 1956 - ^ דוד גלעדי, בנטוב:אשכול הפתיע אותי, מעריב, 17 בדצמבר 1958
גויסו 2.5 מיליון דולר לרכישת מפעלים ממשלתיים, מעריב, 3 בינואר 1960 - ^ "דשנים וחומרים חימיים" עובר לבסיס מסחרי גרידא, הַבֹּקֶר, 31 בינואר 1961
עלתה הרווחיות בעסקי דשנים וחומרים כימיים", דבר, 31 בינואר 1961 - ^ איחוד "דשנים כימיים" וחב' "פוספטים בנגב", למרחב, 5 ביולי 1962
מאיר הראובני, רווח תפעולי ב"כימיקלים ופוספטים", למרחב, 20 ביולי 1966
רווח של 3/42 מיליון ל"י במאזן "כימיכלים ופוספאטים" ל1966/67-, דבר, 24 בדצמבר 1967 - ^ עתי"ם, גז מראש־זהר לשדות הפוספטים, למרחב, 26 במרץ 1962
גאז ראש זוהר לשדות הפוספטים, קול העם, 26 במרץ 1962 - ^ מאיר הראובני, המפולת שמוטטה את חברת הגג, למרחב, 13 בינואר 1971
- ^ "כימיקלים ופוספטים" חזרו ל"דשנים וחומרים כימיים", דבר, 23 במרץ 1976
- ^ "כימיקלים לישראל" - קורת גג אחת לכל מפעלי הכימיה ומחצבים, מעריב, 5 בדצמבר 1974
- ^ אורי גינוסר, אודי נחשון, בכי"ל כבר מתכננים את ההמפקה בוול סטריט, מעריב, 22 באוקטובר 1991
- ^ כימיקלים ופוספטים בע"מ - לשעבר דשנים וחומרים חימיים בע"מ - 6% אגרות חוב 1962–1971, הארץ, 31 בינואר 1966
- ^ הברות בורסה - ירידה בהפסדי דשנים וחומדים כימיים, חדשות, 6 בנובמבר 1991
- ^ ידיעות אחרונות, כי"ל תצא בהצעת רכש לציבור למניות החברה-הבת דשנים, באתר גלובס, 26 בינואר 1998
- ^ מאת דוד חיון, מנכ"ל תמ"י ינהל גם את חב' דשנים, באתר גלובס, 17 באוקטובר 1999
- ^ סוניה גורודיסקי, מפעל "דשנים" מקבוצת כי"ל הוא הראשון במפרץ חיפה שהחל לצרוך גז טבעי מרשת החלוקה, באתר גלובס, 31 באוקטובר 2018
- ^ סיכוים לתעשיה הפטרו-חימית, מעריב, 29 ביוני 1950
- ^ מחסור חמור בזבלים חימיים לקראת עונת הסתיו, דבר, 4 בספטמבר 1951
- ^ ה. בן עדי, דשנים החל בעבודה, מעריב, 8 ביולי 1951
- ^ רפאל בשן, נתקלקל המיתקן לייצור חומצה זרחנית, מעריב, 12 בספטמבר 1955
- ^ א. שטיין, אלף עובדים מייצרים דשנים וחומרים חימיים בעמק זבולון, דבר, 3 בנובמבר 1955
- ^ חוקרים את מצב "דשנים וחמרים חימיים", מעריב, 14 במאי 1956
- ^ דוד גלעדי, נקמתו של שר האוצר, מעריב, 29 ביוני 1956
- ^ 12 מיליון ל"י יושקעו בהרחבת מפעל דשנים וחומרים כימיים, דבר, 25 באוגוסט 1958
- ^ מוצרים לחקלאות, לתעשיה, לבנין ולבית, הארץ, 6 בספטמבר 1964
- ^ דשנים: תנו לנו הזדמנות שווה, מעריב, 24 ביוני 1986
- ^ נווית זומר, 16 מונופולים חדשים, הנשלטים על־ידי עשרה בעלי מונופולים, הוכרזו השבוע על־ידי הממונה על ההגבלים העסקיים במשרד התמ"ס, חדשות, 19 במרץ 1991
- ^ אורי בלאו, 100 אלף קורבנות ביום רע במיוחד, באתר הארץ, 27 ביוני 2007
- ^ אורלי פלג-מזרחי, הצלילות בנחל הקישון: דשנים וחומרים כימיים מכחישה הקשר בין התחלואה לזיהום הנחל, באתר גלובס, 2 בדצמבר 2004
- ^ עמית בן-ארויה, פשרה: המפעלים המזהמים בקישון ישלמו 2.7 מיליון שקל בגין הנזקים לסירות הדייג, באתר TheMarker, 9 בינואר 2006
- ^ ארנון בן-יאיר, סולקה על הסף תביעה להפסקת זיהום מי הקישון, באתר TheMarker, 4 באפריל 2007