ישעיהו שפירא
הרב ישעיהו שפירא (י"א בשבט תרנ"א, 28 בינואר 1891 – ה' בסיוון תש"ה, 17 במאי 1945) היה מנהיג חסידי ציוני נלהב, ממנהיגי תנועת העבודה של הציונות הדתית. כונה "האדמו"ר החלוץ".
 | |
| הרב ישעיהו שפירא, "האדמו"ר החלוץ" | |
| לידה |
28 בינואר 1891 י"א בשבט תרנ"א |
|---|---|
| פטירה |
17 במאי 1945 (בגיל 54) ה' בסיוון תש"ה |
| כינוי | האדמו"ר החלוץ |
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים  |
| תאריך עלייה | 1914 |
| מקום פעילות | פולין, ארץ ישראל |
| תקופת הפעילות |
? – 22 במאי 1945 |
| השתייכות | ציונות דתית |
| תחומי עיסוק | עלייה לארץ ישראל |
| רבותיו | הרב קוק, האדמו"ר מחאנטשין |
| תלמידיו | בנו, הרב אלימלך שפירא |
| צאצאים |
יוסף שפירא |
| תפקידים נוספים | מנהל בנק זרובבל |
  | |
ביוגרפיה
עריכהנולד בפולין, לאדמו"ר אלימלך שפירא מגרודזיסק ולאשתו חנה ברכה. התייתם מאביו בגיל צעיר, וגדל אצל סבו (אב אימו), האדמו"ר חיים שמואל מחאנטשין, שהיה ידוע כאוהב ארץ ישראל. נקרא על שם השל"ה הקדוש. אחיו רבי קלונימוס קלמיש שפירא היה האדמו"ר מפיאסצנה. נישא לחיה שרה, בתו של רבי נתן נחום הכהן רבינוביץ, האדמו"ר מקרימילוב.
ב-1914 עלה לבדו לארץ ישראל, שם פגש את הרב קוק והושפע רבות מאישיותו. בגלל נתינותו הרוסית גורש חזרה לפולין על ידי הטורקים שהיו במצב של מלחמה עם רוסיה.
הרב שפירא עלה שנית לבדו לארץ ב-1920 וחי לבדו בארץ עד 1924 עקב התנגדותו של חותנו לעליית שאר בני המשפחה. במשך כשנתיים, מתרפ"ב עד תרפ"ד היה בן בית אצל בן דודו האדמו"ר מדרוהוביץ' בירושלים. האדמו"ר היה חובב ציון נלהב ותלמיד של הרב קוק. בשנים אלו היה הרב שפירא בין מייסדי תנועת "הפועל המזרחי", ואף עמד בראש התנועה כמה שנים. בשנת 1923 היה חבר ב"ועד העיר ליהודי ירושלים"[1]. היה מקורב לתנועת ברית שלום בראשית דרכה, אך לצד תמיכה בחלק מעמדותיה וברצונה למצוא דרכים להסכמה בין יהודים לערבים בארץ ישראל גם הסתייג מהצעות הפשרה שהציעה ביחס לערבים ושלל את עקרון הדו-לאומיות שבו דגלה[2].
בפעילותו הציונית-דתית בפולין, פעל הרב שפירא לארגן קבוצות של יהודים דתיים, בדרך כלל של חסידים, לרכישת אדמות בארץ ישראל ולעלייה אליה. בשובו לארץ, פעל, כבא כח של חברת 'משק', במשא ומתן עם הלבנוני אלכסנדר סורסוק על רכישת קרקעות בעמק יזרעאל ועמק זבולון. לאחר מספר ביקורים שערך עם נציגי הקבוצות, רכשו הקבוצות שהתארגנו בפולין 'נחלת יעקב' ו'עבודת ישראל', כמה אלפי דונמים. קבוצות אלו התאחדו לימים למושב הדתי כפר חסידים.
קבוצה אחרת אותה ארגן הרב שפירא נקראה בשם: חברת 'עבודת ישראל - ורשא'. קבוצה זו רכשה מחברת 'קהיליית ציון אמריקאית' את 'כופריתא', עליה הוקם כפר אתא. במשך הזמן נקלעו המתיישבים בכפר אתא לסכסוכים על חלוקת הקרקעות והשימוש בהן. בשנים 1935 - 1945, עמד הרב ישעיהו שפירא בראש 'הועדה הנייטרלית', בתפקידו זה הביא לרגיעה, ובכך להמשך ההתיישבות במקום[3]. לימים הקימו מוקריו בכפר אתא בית הכנסת לזכרו בשם 'בית ישעיהו' ברחוב פינסקר 2.
בין השנים 1926 עד 1931 הקים וניהל יחד עם הסופר ר' בנימין את "המחלקה תעמולה בקרב החרדים בקרנות הלאומיות". ב[4]מסגרת פעילותו זו נסע לארצות אירופה ולאמריקה מטעם הקרן הקיימת לישראל, קיים קשרים עם רבנים רבים מאירופה ומצפון אפריקה, והוציא פרסומים ומכתבים רבים מאוד. הוא נבחר לנשיאות קק"ל ומונה למנהל בנק זרובבל. ב-1930 ליקט וערך את הספר 'ארץ חפץ', אמרות על ארץ ישראל ובניינה, מאת הראי"ה קוק. הרב שפירא תמך בקבוצות ההתיישבות של תנועת הפועל המזרחי, ובמאבק כנגד ההסתדרות שלא ראתה את ההתארגנות הנפרדת בעין יפה. עם זאת תמך בשיתוף הפעולה עם אנשי ההסתדרות. בראשית שנות ה-40 היה חבר הסיעה המרכזית "תורה ועבודה" של הפועל המזרחי, בראשות משה שפירא[5].
אשתו חיה שרה נפטרה בגיל צעיר, לאחר שנולדו בניהם. בשנת תרצ"ד, נשא בזיווג שני את הרבנית גיטל לאה פרידמן בתו של רבי ישראל מבויאן-לייפציג. החתונה התקיימה בכ"ו באדר תרצ"ד בטרייסט, איטליה, כיוון שבה פעל נמל בו עגנו ספינות מארץ ישראל. מספר ימים לאחר החתונה שב רבי ישעיה עם אשתו הטריה לארץ, והתיישבו בתל אביב.[6]. בשנת תרצ"ט עלו לארץ גם הורי אשתו והתיישבו אף הם בתל אביב, שם פתח חותנו מחדש את חצרו.
כשהגיע לגיל 50 החליט לממש את שאיפתו להיות עובד אדמת ארץ ישראל, מכר את נכסיו, עזב את הבנק ואת תפקידיו הציבוריים, ובשנת 1942 התיישב במושב הדתי כפר פינס, שם עסק בחקלאות. ביתו בכפר פינס הפך למרכז לעלייה לרגל של קהל אוהדיו, והרב שפירא היה עורך "שולחן", כמנהג האדמו"רים, ומלהיב את שומעיו בניגונים חסידיים, מהם פרי יצירתו. אחד משיריו הוא השיר "אילו היה לי כח"[7].
עם קבלת הידיעות על היקף השואה באירופה, והירצחם של בני עמו, ובמיוחד אחיו הגדול האדמו"ר מפיאסצנא, הידרדר מצב בריאותו, ובערב חג השבועות ה'תש"ה (1945) נפטר בירושלים[8], והובא לקבורה בבית הקברות בהר הזיתים[9].
על שמו רחוב "הרב שפירא" בשכונת שיכון ה' בבני ברק, ורחוב "האדמו"ר החלוץ" בשכונת המשקפיים בבית שמש.
בנו הרב אלימלך שפירא, היה לימים האדמו"ר לחסידי גרודזיסק-פיאצסנה. בנו, יוסף (יוסק'ה) שפירא כיהן לימים כשר מטעם המפד"ל. נכדו, בנו של הרב אלימלך, הוא הרב קלמן מנחם שפירא - האדמו"ר מפיאצסנה-בית שמש, רב בית המדרש 'אש קודש' ברמת בית שמש.
מספריו
עריכה- ועלינו המלאכה לגמור, מאמריו וסיפוריו של ר’ ישעיהו שפירא, בתוספת פרקים מתולדות חייו, בעריכת יצחק ש’ רקנטי, ספריית בית אל, 1992
- ארץ חפץ, אמרות על ארץ ישראל ובנינה, מלוקטות מתוך הספרים וכתבי היד מאת הרב אברהם יצחק הכהן קוק, ליקט והביא הרב ישעיהו שפירא, ירושלים, תר"ץ 1930; מהדורה חדשה בהוצאת "אורות"בעריכת הרב הראל כהן, רחלים, 1995. המהדורה החמישית תשפד 1984 מהדורת ווקר כיס לחיילים (הספר ארץ חפץ באתר היברובוקס).
לקריאה נוספת
עריכה- ש. דון-יחיא, ר' ישעיהו שפירא: פרקי-חיים, בהוצאת ההנהלה ארצית לארגון בני-עקיבא בארץ-ישראל, תש"ו.
- ש. דון-יחיא, אדמו"ר חלוץ - עלייתו של ר' ישעיהו שפירא, הוצאת הסוכנות היהודית ומורשת, תשכ"א.
- הרב משה צבי נריה, 'הרב ישעיה שפירא ז"ל: בחכמה פותח שערים', ליקוטי הראי"ה, כרך ב, כפר הרואה תשנ"א, עמ' 471–482.
- יצחק מיכה קליין, מרעיון ליוזמה ומעורבות: הרב ישעיהו שפירא ואדמות כפר אתא, עבודה לצורך קבלת תואר מוסמך, אוניברסיטת בר-אילן, תשפ"ב.
- אילה שקלאר, ולו רק הד: מחלקת החרדים בקרן הקיימת לישראל 1926-1945, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשפ"ה
- אילה שקלאר, "חמת ה' על היישוב הישן: הרב ישעיהו שפירא ומאורעות תרפ"ט בחברון", על אתר כ'
קישורים חיצוניים
עריכה- תשעה מלחניו של הרב ישעיהו שפירא לשמיעה באתר בית המדרש 'אש קודש'.
- מידע על ישעיהו שפירא בקטלוג הספרייה הלאומית
- דוד תדהר (עורך), "ישעיהו שפירא", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1328
- הרב ר' ישעיהו שפירא ז"ל, הצופה, 20 במאי 1945, עמ' 1
- הרב ישעיהו שפירא, הבקר, 20 במאי 1945, עמ' 4
- הרב ישעיהו שפירא ז"ל, שערים, 24 במאי 1945, עמ' 1
- ש. שלום, הרב ישעיהו שפירא ז"ל: ליום השלושים, דבר, 15 ביוני 1945, עמ' 5
- על אימו, מתוך "רבנים שנספו בשואה"
- הרב ישעיהו שפירא, האדמו"ר החלוץ, מתוך אתר דעת
- "האדמו"ר החלוץ", הרב ר' ישעיה שפירא, "מגד ירחים" (עלון חודשי להנחלת משנת הראי"ה ומורשתו, גיליון 18, עמ' 4
- על דמותו ועולם יצירתו, בבלוג "משעולי ציון" - מכתבים ושירים של הסופר והמשורר שאול רז
- "אנחנו והם" - ממשנת האדמו"ר החלוץ, באתר "במעלה הרשת" של בית הספר לקולנוע מעלה
- אילה שקלאר, קשריו של הרב ישעיהו שפירא עם רבני המזרח 1926–1933, כנס בינ"ל "לבי במזרח", מכללת אורות אייר תשע"ט.
- יצחק מיכה קליין,
הילולת האדמו"ר החלוץ: פרטים ביוגרפיים מתוך מחקר חדש אודות הרב ישעיהו שפירא, סרטון באתר יוטיוב. - שלום (מתן) שלום, "כי תהום של ספרים וחלומות מפרידה בין החיים שלנו וההזיות שלכם": התנגדות חברי תנועת 'ברית שלום' להקמת גדוד עברי, ביקורות על תפיסתם, חלקו של הרב ישעיהו שפירא בברית שלום ותגובתו.
- ישעיהו שפירא, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ בועד העיר, דואר היום, 30 באוגוסט 1923
- ^ שלום (מתן) שלום, "כי תהום של ספרים וחלומות מפרידה בין החיים שלנו וההזיות שלכם": התנגדות חברי תנועת 'ברית שלום' להקמת גדוד עברי, ביקורות על תפיסתם, וחלקו של הרב ישעיהו שפירא בברית שלום; זוהר מאור, מתינות פוליטית מימין לשמאל: מרבי בנימין ועד היום, זהויות 1, עמ' 56; ישעיהו שפירא, ועלינו המלאכה לגמור, הוצאת ספרית בית-אל, תשנ"ב, עמ' 91-95, 182-183.
- ^ מידע זה הוא חלק מעבודת המחקר של יצחק מיכה קליין בהנחייתו של פרופ' דב שוורץ, המחלקה לפילוסופיה יהודית, אוניברסיטת בר-אילן
- ^ אילה שקלאר, ולו רק הד: מחלקת החרדים בקק"ל 1945-1926, רמת גן: הוצאת הספרים שך אוניברסיטת בר-אילן, תשפ"ה
- ^ רשימות המועמדים לועידה השמינית של הפועל המזרחי בארץ ישראל, הצופה, 14 בספטמבר 1941
- ^ ספר משכנות הרועים - חצר הקודש באיאן לייפציג, בעריכת הרב דוב רבינוביץ, הוצאת מכון משכנות הרועים באיאן, תשפ"ב. עמ' קעו
- ^ זעקת מנהל בנק זרובבל והמנון השבת, באתר ערוץ 7, 20 באוקטובר 2017
- ^ אזכרה בראשית הספר 'אש קודש'; עלינו המלאכה לגמור
- ^ כרטיס הקבר של ישעיהו שפירא, אתר הר הזיתים