האדרת (אופרה)
האדרת (באיטלקית: Il tabarro) היא אופרה במערכה אחת מאת ג'אקומו פוצ'יני ללברית מאת ג'וזפה אדאמי המבוססת על סיפורו של דידיה גולד "La houppelande". האופרה "האדרת" היא האופרה הדרמטית מבין שלוש האופרות המהוות יחד את ה"טריפטיך" (באיטלקית: טריטיקו) של פוצ'יני. שתי האופרות הנוספות הן "ג'אני סקיקי" הקומית ו"האחות אנג'ליקה" המיסטית. הופעת הבכורה התקיימה ב-14 בדצמבר 1918 על בימת המטרופוליטן אופרה בניו יורק.
.JPG) | |
| סקיצה מאת קאראמבה ללבושו של מיכֶּלֶה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מלחין | ג'אקומו פוצ'יני |
| מבוסס על |
La houppelande  |
| סוגה | אופרה דרמטית |
| שפה | איטלקית. |
| מספר מערכות | 1 |
| זמן התרחשות העלילה | בסביבות שנת 1900 |
| מקום התרחשות העלילה | פריז, על נהר הסן |
| תפקידים | |
  | |
תהליך חיבורה של האופרה
עריכההלחנת ה"תמונה הדרמטית" בטריפטיך של פוצ'יני התרחשה בשני שלבים; הראשון, בין הקיץ לסתיו של שנת 1913, והשני, בין אוקטובר 1915 לנובמבר 1916. הכתיבה הופסקה במהלכה על מנת לחבר את האופרה "הסנונית" (La rondine), שלכתיבתה התחייב פוצ'יני בחוזה.
האופרה "האדרת" חוברה ללא ייעוד מסוים, ומפאת קוצרה (מערכה אחת בלבד) שקל פוצ'יני להציגה יחד עם "לה וילי" (Le Villi), אופרה מוקדמת שלו שנשכחה באותם ימים. רק לאחר המפגש עם הלבריתן ג'ובאקינו פורצאנו, החליט פוצ'יני לייעדה לשמש כ"תמונה" הראשונה בטרילוגיה של אופרות בנות מערכה אחת, המיועדות להצגה בערב אחד.
בהופעת הבכורה בארצות הברית וכן בבכורה האיטלקית (רומא, תיאטרון קוסטאנצי, 11 בינואר 1919) נתקבלה האופרה באדישות, הן על ידי המבקרים והן על ידי הקהל. פוצ'יני החל מיד לערוך מחדש את הפרטיטורה. הגרסה החדשה עלתה לבמה ב"תיאטרו דלה פרגולה" בפירנצה, ב-10 במאי 1919. כשנתיים מאוחר יותר ערך פוצ'יני שינויים נוספים במבנה האריה של מיכֶלֶה "Scorri, fiume eterno" ("זרום, נהר נצחי") לאחר שביקש מהלבריתן לשכתב את מילותיה לחלוטין. האריה, שבמקור הייתה הרהור אפל על החיים, הפכה אריה שבה תוהה מיכלה על אודות פשר התנהגותה של אשתו ועל זהותו של מאהבה. בכורת הגרסה השלישית והסופית התרחשה ב-28 בינואר 1922 בתיאטרון "קוסטאנצי".
עלילת האופרה
עריכההשעה שעת שקיעה. על נהר הסן עוגנת סירת משא ישנה אשר בבעלותו של מיכֶּלֶה בן החמישים. מיכלה, הנשוי לג'ורג'טה, פריזאית הצעירה ממנו בהרבה, חש כי יחסיהם מתערערים, וחושד באשתו המתרחקת ממנו כי היא בוגדת בו. החשד אכן מבוסס; ג'ורג'טה מאוהבת בלואיג'י, אחד הסבלים בסירה, אשר בא לפוגשה כל לילה בהינתן לו הסימן המוסכם - אורו של גפרור אשר מדליקה ג'ורג'טה.
מיכלה, כצעד נואש, מנסה לעורר בה את הזכרונות מימים עברו, ימים יפים שבילו שניהם יחד עם בנם התינוק (שמת, על פי הנרמז בטקסט) על הסירה. ג'ורג'טה והתינוק נהגו למצוא מקלט ולהתחמם תחת אדרתו הרחבה של מיכלה. כשמיכלה מנסה לחבק את אשתו, זו חומקת ופונה ללכת בתירוץ שווא. ג'ורג'טה פונה לחדרה ואילו מיכלה נותר על סיפון הספינה. מיכלה מהרהר על אודות זהות מאהבה של אשתו ולאחר מכן, על מנת להירגע, מדליק את מקטרתו. לואיגי, בראותו גפרור נדלק טועה לחשוב כי מדובר בסימן המוסכם ומגיע אל הסיפון. מיכלה תופס בו בחזקה ובכוח הזרוע סוחט ממנו וידוי על אהבתו לג'ורג'טה. לאחר מכן חונק אותו למוות ומסתיר את גופתו תחת אדרתו. ג'ורג'טה יוצאת אז מחדרה ומספרת למיכלה כי היא פוחדת. כאשר מנסה היא להתקרב למיכלה פורש זה את אדרתו ומניח לגופת לואיג'י ליפול ארצה, למרבה האימה של ג'ורג'טה.
מאפיינים סגנוניים
עריכהפוצ'יני, באופרה זו, גייס את מיטב כישוריו התיאטרליים-קומפוזיטוריים על מנת ליצור דרמה מרוכזת ואפקטיבית ככל האפשר. התזמור כהה וקודר ועושה שימוש ניכר בכלי הנשיפה ובכלי ההקשה. כמו כן, הגוף התזמורתי כולל ביצירה זו גם נבל, צ'לסטה וגלוקנשפיל, ומצוינים בפרטיטורה אף קורנית, צופר, צופר של מכונית, נבל ופעמון גדול לנגינה על הבמה. ההרמוניה כרומטית מאוד ומושפעת לא במעט מווגנר וממלחינים פוסט רומנטיים מצד אחד ומהאימפרסיוניזם מצד שני.
קטעים ידועים מתוך האופרה
עריכה- Hai ben ragione - לואיג'י.
- Erano sere come queste - מיכלה.
- !Nulla! Silenzio - מיכלה.
קישורים חיצוניים
עריכה
- לברית האופרה, earthlink