האמנה למניעת ניסויים גרעיניים באטמוספירה, בחלל החיצון, ותחת פני המים
האמנה למניעת ניסויים גרעיניים באטמוספירה, בחלל החיצון, ותחת פני המים (Treaty Banning Nuclear Weapon Tests In The Atmosphere, In Outer Space And Under Water), המכונה גם האמנה החלקית למניעת ניסויים (PTBT – Partial Test Ban Treaty), האמנה המוגבלת למניעת ניסויים (LTBT – Limited Test Ban Treaty) או האמנה למניעת ניסויים גרעיניים (NTBT – Nuclear Test Ban Treaty) (אף על פי שהאחרון מתייחס גם להסכם המקיף למניעת ניסויים) היא אמנה האוסרת על קיום ניסויים בנשק גרעיני להוציא ניסויים תת-קרקעיים. האמנה נועדה להאט את מרוץ החימוש, ולמנוע פיזור נשורת גרעינית לאטמוספירה.
בצבע צהוב, המדינה רק חתמה על האמנה
בצבע אדום, המדינה לא חתמה כלל על האמנה
היא נחתמה על ידי ברית המועצות, בידי נציגה, שר החוץ אנדריי גרומיקו, הממלכה המאוחדת, בידי נציגה, מזכיר החוץ אלק דאגלס-יום וארצות הברית, בידי נציגה, מזכיר המדינה דין ראסק, ב-5 באוגוסט 1963 במוסקבה. האמנה נכנסה לתוקף ב-10 באוקטובר 1963. אל הצדדים המקוריים הצטרפו לאמנה 110 מדינות נוספות. 17 מדינות נוספות חתמו על האמנה אך טרם אשררו את הצטרפותם אליה.
האמנה לא כללה ניסויים תת-קרקעיים בגלל הקושי לנטר ניסויים כאלה. קדם לאמנה כינוס של מומחים מדעיים בשנת 1958 בז'נבה, שמטרתו הייתה לבחון שיטות לניטור ניסויים גרעיניים[1]. הייתה קיימת טכנולוגיה לניטור ניסויים באטמוספירה ובים, אבל היה קושי להבדיל מתמטית בין הגלים הנוצרים כתוצאה מניסויים גרעינים תת-קרקעיים לבין רעידות אדמה שמתרחשות כל הזמן, וקושי להעריך את עוצמת הפצצה משום שהעוצמה הנמדדת תלויה בעומק הפצצה מתחת לאדמה. לכן הוסכם בסופו של דבר על אמנה חלקית בלבד, ומרוץ החימוש הגרעיני עבר אל מתחת לקרקע. שנים ספורות לאחר מכן ב-1965, נמצא האלגוריתם המתמטי FFT – התמרת פורייה מהירה – שיכול לבצע את החישובים המתמטיים הדרושים במהירות גבוהה[2][3].
צדדים לאמנה
עריכה
מדינות שחתמו על האמנה אך טרם אשררו את הצטרפותן אליה
עריכה
מדינות שלא חתמו על האמנה
עריכה
ראו גם
עריכה- האמנה למניעת ניסויים גרעיניים (ההסכם המקיף למניעת ניסויים גרעיניים)
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה