הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1904

הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1904 היו מערכת הבחירות הנשיאותיות השלושים בתולדות ארצות הברית, ונערכו ב-8 בנובמבר 1904. הנשיא הרפובליקני היוצא, תאודור רוזוולט, שעלה לשלטון לאחר הירצחו של ויליאם מקינלי, נבחר לכהונה בזכות עצמו. במהלך מסע הבחירות, הרפובליקנים הדגישו את הצלחתו של רוזוולט במדיניות חוץ ואת הקרבות שלו כנגד המונופולים. מועמד המפלגה הדמוקרטית היה אלטון פארקר, השופט הראשי בבית המשפט לערעורים של ניו יורק. היה מעט מאוד הבדל בין עמדותיהם של המועמדים, והמירוץ התבסס על אישיותם: הדמוקרטים טענו שנשיאותו של רוזוולט כללה החלטות שרירותיות והייתה לא יציבה.

‹ 1900 1908 ›
הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1904
8 בנובמבר 1904
היו 476 קולות בחבר האלקטורים נדרשו 239 קולות אלקטורלים כדי לנצח
מועמד	אלטון פארקר	תאודור רוזוולט
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית	המפלגה הרפובליקנית
מדינת מוצא	ניו יורק	ניו יורק
סגן	הנרי דייוויס	צ'ארלס וורן פיירבנקס
אלקטורים	140	336
מספר הקולות	5,083,880	7,630,457
אחוזים	37.6%	56.4%
חלוקת האלקטורים לפי מדינה
הזוכה: תאודור רוזוולט

רוזוולט זכה בבחירות בקלות, וזכה בכל מדינה מלבד בדרום. בכך הוא הפך לנשיא הראשון שעלה לנשיאות מתפקיד סגן הנשיא ונבחר בעצמו. גם הנשיאים קלווין קולידג', הארי טרומן ולינדון ג'ונסון עשו זאת אחריו.

מועמדים

מועמדים רפובליקניים

• תאודור רוזוולט, נשיא ארצות הברית מניו יורק
• מארק האנה, סנאטור מאוהיו

כרזת בחירות רפובליקנית

כשהרפובליקנים התאספו בשיקגו ביוני 1904, המועמדות של תאודור רוזוולט הייתה בטוחה. הנשיא רוזוולט השקיע את מרצו ב-1902 וב-1903 כדי לקבל תמיכה מהמפלגה ולהבטיח את מועמדותו ב-1904. תנועה שהתנגדה לרוזוולט התרכזה סביב מועמדותו של הסנאטור מאוהיו, מארק האנה, אבל מותו של האנה מוקדם יותר באותה השנה הסירה את המכשול הזה מדרכו של רוזוולט. מותו של האנה בפברואר 1904 סיים כל התנגדות אמיתית כלפי רוזוולט בתוך המפלגה. רוזוולט נבחר פה אחד בסיבוב הראשון עם 994 קולות.

מכיוון שהשמרנים במפלגה הרפובליקנית גינו את רוזוולט ואמרו שהוא קיצוני מדי, רוזוולט נתן להם לבחור את המועמד לתפקיד סגן הנשיא. הסנאטור צ'ארלס וורן פיירבנקס מאינדיאנה היה המועמד הטבעי, כיוון שהשמרנים העריכו אותו מאוד והוא גם לא פגע ביסודות הפרוגרסיביים יותר במפלגה. רוזוולט לא היה מרוצה מכך שפיירבנקס רץ איתו לבחירה, אך הוא לא חשב שהמועמדות לתפקיד סגן הנשיא שווה להילחם עבורה. עם תמיכה חזקה בניו יורק, פנסילבניה ואינדיאנה, פיירבנקס הצליח בקלות להיבחר להיות מועמד לסגן הנשיא.

המצע הרפובליקני תמך במכסי מגן גבוהים, הגדלת סחר החוץ, התחייב לשמור על תקן הזהב, תמך בהתפשטות של צי הסחר, תמך בחיזוק הצי ושיבח את מדיניות החוץ והפנים של רוזוולט.

מועמד לנשיאות	סיבוב ראשון
תאודור רוזוולט	994

מועמד לסגנות נשיאות	סיבוב ראשון
צ'ארלס וורן פיירבנקס	994

מועמדים דמוקרטים

• אלטון פארקר, השופט הראשי של בית המשפט לערעורים מניו יורק
• ויליאם רנדולף הרסט, חבר קונגרס מניו יורק

כרזת בחירות דמוקרטית

ב-1904, גם ויליאם ג'נינגס ברייאן וגם הנשיא לשעבר, גרובר קליבלנד, לא רצו לרוץ לנשיאות. מכיוון ששני המועמדים הדמוקרטים היחידים בעשרים השנים הקודמות בחרו שלא לרוץ, אלטון פארקר, דמוקרט בורבון מניו יורק, הפך למועמד המוביל.

פארקר היה השופט הראשי של בית המשפט לערעורים בניו יורק, וקיבל כבוד מהדמוקרטים והרפובליקנים במדינתו. בכמה מקרים, הרפובליקנים בניו יורק לא הסכימו להריץ מועמד נגד פארקר. פארקר סירב לנהל מסע בחירות באופן פעיל, אך לא ריסן את תומכיו השמרנים, שכללו בתוכם חברי טמאני הול. הנשיא לשעבר קליבלנד תמך בפארקר.

הוועידה הדמוקרטית התכנסה בסנט לואיס ב-6 ביולי. המאבק בתוך המפלגה על המועמדות היה אחד מהגדולים. למרות שפארקר לא היה בפוליטיקה במשך 20 שנים, לא היו לו אויבים, והוא לא עשה שגיאות, במהלך החודשים לפני הוועידה, האגף הקיצוני יותר ניהל נגדו מלחמה.

למרות שפארקר תמך בברייאן ב-1896 וב-1900, ברייאן שנא את פארקר, שתמך בתקן הזהב. ברייאן רצה מועמד חלש, שלא יוכל לקחת ממנו את השליטה במפלגה. הוא אמר שפארקר הוא כלי משחק של וול סטריט, וטען שאף דמוקרט שמכבד את עצמו לא יכול לבחור בו.

ברייאן תמך במוציא לאור וחבר הקונגרס, ויליאם רנדולף הרסט מניו יורק. הרסט היה הבעלים של שמונה עיתונים, כולם היו ידידותיים לפועלים, מתנגדים נמרצים למונופולים, ונלחמו למען אנשים שעבדו למחייתם. בגלל הליברליות הזאת, המשלחת מאילינוי תמכה בהרסט, והוא קיבל תמיכה גם ממדינות אחרות. למרות שהעיתון של הרסט היה העיתון המזרחי היחיד שתמך בברייאן ובתקן דו-מתכתי לדולר ב-1896, ברייאן העדיף יותר את פרנסיס קוקרל.

דייוויס היה המועמד המבוגר ביותר של מפלגה גדולה, בן שמונים

הסיכוי שהרסט יבחר להיות המועמד כל כך הפחיד את השמרנים במפלגה, עד שהם עבדו קשה כדי להבטיח שפארקר יבחר להיות מועמד כבר בסיבוב הראשון. בסיבוב הראשון, הוא קיבל 658 קולות, רק 9 פחות מהמינימום הדרוש. לפני שיכלו להכריז על התוצאה, 21 צירים עברו לתמוך בפארקר כדי להבטיח את מועמדותו. פארקר קיבל 679 קולות בסיבוב הראשון לעומת 181 קולות להרסט.

ברייאן טען שמועמדותו של פארקר כוונה בידי המונופולים והובטחה בידי שיטות מושחתות. הוא טען שהפועלים נבגדו בוועידה ולא יכלו לסמוך על המפלגה. פארקר עצמו הכריז שחוק למען יום עבודה בן שמונה שעות אינו חוקתי.

פארקר זינק לפעולה עוד לפני בחירת סגנו, כשגילה שהמצע הדמוקרטי השמיט במכוון את נושא הכספים. פארקר שלח הודעה לוועידה שבה הודיע על תמיכתו בתקן הזהב. זאת הייתה הפעם הראשונה שמועמד עשה כזאת פעולה. הפעולה הזאת יכלה לגרום לפארקר לאבד את מועמדותו ולהיות מסולק מהמפלגה ששירת בה במשך כל חייו.

הסנאטור לשעבר, הנרי דייוויס ממערב וירג'יניה נבחר להיות המועמד לסגנות הנשיאות. בגיל 80, הוא היה המועמד המבוגר ביותר שמפלגה מרכזית הציעה לתפקיד מסוים. הדמוקרטים קיוו שדייוויס יוכל לתת להם את הניצחון במערב וירג'יניה. דייוויס היה פוליטיקאי מכובד וגם בעלים עשיר של מכרות, בעל חברה להקמת מסילות ברזל ובנקאי.

פארקר גינה את "שלטון הגחמות האישיות", את "גנבת הסמכות" של הנשיא, ואת "הגדלת הכוח האישי". הצעותיו החיוביות יותר היו שמרניות, לדוגמה הצעתו לתת למועצות המחוקקות ולמשפט המקובל את הזכויות לפתור את בעיית המונופולים, והעיתונות בניו יורק טענה שהוא מייצג את הדמוקרטיה השמרנית והחוקתית מול הרפובליקניזם השרירותי והקיצוני.

המצע הדמוקרטי קרא לצמצום הוצאות הממשלה וביצוע חקירות על המונופולים, והבטיח לסיים חוזים ממשלתיים עם חברות שמפירות את חוקי ההגבלה העסקיים, התנגד לאימפריאליזם ותמך במתן עצמאות לפיליפינים, והתנגד למכסי המגן. הוא תמך באכיפה נוקשה של חוקים שיגבילו את יום העבודה ל-8 שעות, כריית תעלת פנמה, בחירה ישירה של סנאטורים, צירוף השטחים המערביים למדינה, ביטול הפוליגמיה, הסכמי סחר, קיצוצים בצבא, ואכיפת חוקי השירות הציבורי. הוא גם גינה את ממשל רוזוולט.

מועמד לנשיאות	סיבוב ראשון	מועמד לסגנות הנשיאות	סיבוב ראשון
אלטון פארקר	679	הנרי דייוויס	654
ויליאם רנדולף הרסט	181	ג'יימס ויליאמס	165
פרנסיס קוקרל	42	ג'ורג' טרנר	100
ריצ'רד אולני	38	ויליאם האריס	58
אדוארד וול	27	נעדרו	23
ג'ורג' גריי	12
ג'ון ויליאמס	8
רוברט פטיסון	4
ג'ורג' מקללן ג'וניור	3
נלסון מיילס	3
צ'ארלס טאון	2
בירד קולר	1

מועמדים של המפלגה הסוציאליסטית

כרזת בחירות סוציאליסטית

הבחירות של 1904 היו הבחירות הראשונות של המפלגה הסוציאליסטית. המפלגה הייתה קואליציה סקטוריאלית במיוחד של מפלגות מקומיות בערים תעשייתיות והייתה מלאה במהגרים גרמניים ופינים. היא זכתה לתמיכה באזורים הכפריים שנטו לתמוך במפלגה הפופוליסטית ובאזור המכרות במערב. יוג'ין דבס נבחר להיות המועמד לנשיאות, ובנג'מין הנפורד נבחר להיות המועמד לתפקיד סגן הנשיא.

בחירות כלליות

מסע בחירות

כפתור שתומך בפארקר

מסע הבחירות שערכו שתי המפלגות היה מרוכך יותר מאשר בשתי מערכות הבחירות הקודמות. הקמפיין היה רווי רצון טוב, והיה שונה מאוד ממלחמת המעמדות שאפיינה את שתי המערכות לפניו. זאת מכיוון שפארקר ורוזוולט, חוץ מכמות הכריזמה, היו מאוד דומים.

היו בין המועמדים מעט מאוד הבדלים. שניהם תמכו בתקן הזהב. למרות שהדמוקרטים התנגדו יותר לאימפריאליזם, שניהם האמינו בטיפול הוגן בפיליפינים ובשחרור בבוא העת. שניהם גם האמינו שלאיגודי עבודה מגיעות אותן זכויות כמו ליחידים לפני בתי המשפט. הקיצוניים במפלגה הדמוקרטית אמרו שפארקר הוא שמרן, בעוד שהשמרנים במפלגה הרפובליקנית אמרו שרוזוולט הוא קיצוני.

במהלך מסע הבחירות, רוזוולט נפגע כמה פעמים. בהתחלה, עיתונו של ג'וזף פוליצר פרסם כתבה על שחיתות בלשכת התאגידים. רוזוולט הודה שנעשו שם כמה תשלומים, אך הכחיש שהייתה מעורבת שם סחיטה. שנית, רוזוולט ניצל את מזכיר הסחר שלו, ג'ורג' קורטליו. בתור איש סודם של התאגידים, הוא יכול היה להשיג תרומות רבות מתוכם. ב-1907, התברר שחברות ביטוח תרמו למסע הבחירות של רוזוולט. שבוע אחד לפני מערכת הבחירות, רוזוולט עצמו התקשר לחברת רכבות כדי שתתרום לו כספים לצורך הניצחון בניו יורק.

אולם הארגונים הגדולים השקיעו בשני המועמדים. כמו קליבלנד לפניו, פארקר זכה לתמיכה מצד ג'יי. פי. מורגן. פארקר הואשם בקשריו עם חברות הנפט.

תוצאות

קריקטורה שפורסמה לאחר שהתגלה שהרפובליקנים זכו במיזורי

רוזוולט ניצח בהפרש גדול, כשהוא זוכה בכל מדינה צפונית ומערבית. הוא גם זכה במיזורי, והיה המועמד הרפובליקני הראשון שעשה זאת מאז 1868. בבחירתה ברפובליקנים, מיזורי יצאה מהדרום הדמוקרטי והפכה למדינה מתנדנדת. גם במרילנד התוצאות היו קרובות. בפעם הראשונה, נערכה שם הצבעה חשאית. הבוחרים יכלו לבחור שמונה מועמדים מכל מפלגה לתפקיד אלקטור. ניצחונו של רוזוולט היה ברור, אולם הבחירות במרילנד היו שנויות במחלוקת. ב-30 בנובמבר, הוכרז שרוזוולט זכה במדינה בהפרש של 51 קולות. אולם כיוון שהבוחרים בחרו באלקטורים, רק אלקטור רפובליקני אחד נבחר, והשבעה האחרים היו דמוקרטים.

רוזוולט זכה ב-56.4% מקולות הבוחרים. אחוז הקולות הזה, וההפרש בין הקולות, שעמד על 18.8%, היו הגדולים ביותר בין היבחרו מחדש של ג'יימס מונרו ללא מתחרים ב-1820 ובחירתו של וורן הרדינג ב-1920. רוזוולט זכה בבחירות בהפרש של יותר מ-2.5 מיליון קולות. אף נשיא לפניו לא ניצח בפער כזה.

המועמד לנשיאות	מפלגה	מדינה	כמות האלקטורים	השותף	מדינת השותף	כמות האלקטורים של השותף
תאודור רוזוולט	רפובליקנית	ניו יורק	336	צ'ארלס וורן פיירבנקס	אינדיאנה	336
אלטון פארקר	דמוקרטית	ניו יורק	140	הנרי דייוויס	מערב וירג'יניה	140
יוג'ין דבס	הסוציאליסטית	אינדיאנה	0	בנג'מין הנפורד	ניו יורק	0
סילאס סוואלו	האיסור	פנסילבניה	0	ג'ורג' קרול	טקסס	0
תומאס ווטסון	הפופוליסטית	ג'ורג'יה	0	תומאס טיבלס	נברסקה	0
צ'ארלס קוראגן	העבודה הסוציאליסטית	ניו יורק	0	ויליאם קוקס	אילינוי	0

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1904 בוויקישיתוף

• הבחירות לנשיאות ארצות הברית 1904, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)