ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים

ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים היא כינוי להתיישבות יהודית-ישראלית באזורים שסופחו למדינת ישראל בעקבות מלחמת ששת הימים בצו סדרי השלטון והמשפט (מס' 1) תשכ"ז–1967, במונח הרחב, ובמונח המצומצם התיישבות כוללת את המתחמים היהודים שבתוך אוכלוסייה ערבית צפופה, שחלקם היו בבעלות יהודית לפני 1948 (מלחמת העצמאות) והוחזרו לידי בעליהם וחלקם נקנו מאז.

מפה פוליטית של ירושלים

בשנת 2014, התגוררו במזרח העיר 521,900 תושבים: 201,200 יהודים (כ-39%), מתוכם כ-3,000 בתוך אוכולסיה ערבית צפופה, לעומת 301,600 ערבים (כ-58%).

היסטוריה

מראה שכונת הגבעה הצרפתית מטיילת ארמון הנציב, על קו האופק מעל הר הבית ומוזיאון רוקפלר

מאז אמצע המאה ה-19, מרבית תושבי ירושלים היו יהודים. לפני מלחמת העולם הראשונה היו בירושלים כ-70,000 תושבים, מתוכם כ-45,000 יהודים. ערב מלחמת העצמאות גרו בירושלים כ-100,000 תושבים יהודים לעומת כ-65,000 תושבים ערבים.

בראשית המאה ה-20 התרכזו מרבית תושביה היהודיים של ירושלים בעיר העתיקה. רובם התגוררו ברובע היהודי, אך חלקם גרו באזורים אחרים בהם חצר ראנד, וחצר גליציה שברובע המוסלמי וכפר השילוח שבמורדות הר הזיתים. בעקבות מאורעות תרפ"ט ועוד יותר בעקבות מאורעות תרצ"ו–תרצ"ט, ברחו מרבית היהודים מבתיהם במזרח ירושלים, והמעטים שנשארו כ-1,700 איש, התרכזו אך ורק ברובע היהודי. בתיהם של הבורחים נשדדו ונבזזו על ידי התושבים הערבים. הטיהור האתני של מזרח ירושלים מיהודים, הושלם במהלך מלחמת השחרור^{[דרוש מקור][מפני ש...]}. הצבא הירדני כבש את כל הרובע היהודי ואסר את התושבים. את חלקם הוא לקח בשבי ואת חלקם גירש לשטח שבשליטה ישראלית במערב העיר, כך שאף יהודי לא נותר במזרח ירושלים. במהלך המלחמה, הרסו כוחות הלגיון הירדני את בתי הכנסת העתיקים בעיר העתיקה, בהם בית הכנסת החורבה ובית הכנסת תפארת ישראל, בניסיון למחוק כל זכר להיסטוריה היהודית במקום^{[דרוש מקור][מפני ש...]}. בסך הכל, הרסו הירדנים 58 בתי כנסת בשטחים שכבשו מידי ישראל^{[דרוש מקור]} וכן הרסו את היישובים היהודיים שבצפון מזרח ירושלים – עטרות ונווה יעקב.

חרף סעיף בהסכמי רודוס (1949) שהבטיח גישה חופשית למקומות הקדושים, מנע השלטון הירדני כניסת ישראלים למקומות הקדושים ליהודים.

עם איחודה של ירושלים תמכה הממשלה בהתיישבות במזרח ירושלים והקימה את השכונות היהודיות הגדולות באזור זה של ירושלים. תומך מרכזי למדיניות זו היה ראש עיריית ירושלים טדי קולק. שני השרים שהתנגדו לה בממשלת האחדות היו מנחם בגין וד"ר זרח ורהפטיג, שהעדיפו ליישב יהודים בשכונות הערביות הקיימות. שר הביטחון משה דיין מינה את יהודה תמיר על הקמת שכונות יהודיות במזרח ירושלים.

המאמץ בשלב הראשון הופנה ליצירת רצף יהודי אל הר הצופים, על מנת להבטיח שהר הצופים לא ינותק שוב ממרכז ירושלים, כפי שאירע במלחמת העצמאות. הרצון בבנייה מהירה – חלק מבעלי הקרקעות דרשו מחירים גבוהים, חלקם סירבו למכור וחלקם לא אותרו – גרם לממשלה להוציא צו הפקעה גדול (3,345 דונם) ב-11 בינואר 1968. חלק מהקרקעות הופקעו מבעלים יהודים, כגון האוניברסיטה העברית. השכונות מעלות דפנה, רמת אשכול, גבעת המבתר והגבעה הצרפתית ("שכונות הבריח") נבנו בשנת 1970, ובכך נוצרה דרך חלופית להר הצופים, שאינה עוברת בשכונת שייח' ג'ראח.

במקביל שוקמו שתי שכונות יהודיות שחרבו במהלך מלחמת העצמאות:

הרובע היהודי, באפריל 1968 הפקיעה מדינת ישראל את שטח הרובע היהודי, לרבות רחבת הכותל והמבנים שהיו בה. בינואר 1969 נוסדה "החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי" כחברה ממשלתית לשקם ולפתח את הרובע כאתר לאומי, דתי, היסטורי ותרבותי. בשנות ה-80 השלימה החברה את שיקומו ובנייתו של הרובע היהודי.

נווה יעקב שחודשה בשנת 1970. בנוסף לרצון בשיקום החרב, היה צורך ליצור אזור יהודי ליד פיקוד המרכז, שהשתכן במחנה הירדני הסמוך. היא הייתה הראשונה בשכונות הטבעת.

שכונות הטבעת אחר אזורים אלו הוקמו גילה (ב-1971), תלפיות מזרח (ב-1972), רמות אלון (ב-1974) ופסגת זאב – האחרונה בשכונות הטבעת (ב-1982).

הממשלה תמכה בהתיישבות בשכונות הערביות לאחר "המהפך" ועליית הליכוד לשלטון בשנת 1977. אריאל שרון, כשר הבינוי והשיכון, עודד התיישבות יהודים במזרח ירושלים ואף שכר בעצמו בית ברובע המוסלמי. תחת הנהגת שרון העביר משרד הבינוי והשיכון נכסים בעיר העתיקה בפרט, ובמזרח ירושלים בכלל, לידיים יהודיות.

במהלך שנות התשעים הוקמו שתי שכונות במזרח ירושלים, רמת שלמה והר חומה, על ידי הרשויות, כשבמקביל החלה הקמת מעלה הזיתים על ידי עמותות להתיישבות, בהתנגדות הממשלה.

במהלך המאה ה-21 החל פיתוח שכונת גבעת המטוס בשנת 2007, כשהמכרז לא יצא לדרך עד שנת 2020, בעיקר בגלל לחצים חיצוניים.

שכונות ומתחמים

הרובע היהודי המתחדש (כינוי מקומי להתיישבות ברובע המוסלמי). מתגוררים בו כאלף יהודים (בהם כ-70 משפחות ב-43 מתחמים של עטרת כהנים), ביניהם נמנים חצר רייסין, חצר גליציה, בית המערבים, מתחם שער הפרחים, בית ויטנברג, בית הצלם, חצר ראנד, בית דנון, חצר דיסקין, בית דולגין, חצר החבצלת. ברובע פועלות גם ארבע ישיבות: ישיבת אדרת אליהו, ישיבת שובו בנים (בבניין ישיבת חיי עולם), ישיבת עטרת ירושלים (בבניין ישיבת תורת חיים) וישיבת אהל משה.

עיר דוד וכפר השילוח (השם היהודי של סילואן) – בשנת 2004 שבו לאזור שבו היה ממוקם כפר התימנים בשילוח. משפחות יהודיות מטעם ההקדש של כפר התימנים בספטמבר 2014 נכנסו תושבים יהודים ל-25 דירות בשכונה, ב-19 באוקטובר 2014 נכנסו 9 משפחות יהודיות להתגורר ב"בית עובדיה" ו"בית פרומקין" בכפר השילוח. ב-6 במאי 2015 נכנסו כ-20 יהודים להתגורר במבנה סמוך לבית יהונתן, שבעבר שימש כבית כנסת בכפר התימנים. נכון לתחילת 2016, מתגוררות בסילוואן למעלה מ-62 משפחות יהודיות.

בנובמבר 2018 דחה בג"ץ עתירה של 104 מתושבי בטן אל-הווא הערבים (שטח במרכז סילוואן שבמאה ה-19 גרה בו קהילה של יהודים תימנים, במסגרת "הקדש בנבנישתי"), נגד העברת הבעלות על הקרקע לעמותת "עטרת כהנים", והכשיר את פינוי של כ-800 התושבים המתגוררים באזור בכ-80 בתים.

בית אורות – שכונה בהר הזיתים אשר הוקמה ב-1990, בתחילה נבנתה השכונה הקטנה סביב ישיבה הנושאת את השם "בית אורות" ותושבי השכונה היו קשורים לישיבה.

בית השבעה – בניין שנמצא בשכונת בית חנינא בצפון ירושלים, בו התיישבו שבע משפחות ב-1968. הבניין נחשב לאחת ההתנחלויות הראשונות שהוקמו ביהודה ושומרון.

שכונת שמעון הצדיק – סמוכה למערת שמעון הצדיק ולשכונת נחלת שמעון, בתוך שכונת שייח' ג'ראח. השכונה הוקמה בשנת 1890, ונעזבה במהלך מלחמת העצמאות. בראשית שנות האלפיים, לאחר מאבק משפטי ממושך, הוחזר המקום לידי בעליו היהודים.

נחלת שמעון – שכונה יהודית בין השכונות שייח ג'ראח ובית ישראל. הוקמה בשנת 1891 כחלק מתהליך היציאה מהחומות על ידי ועד הקהילה הספרדית בירושלים, אך חרבה במלחמת העצמאות ונכבשה על ידי הלגיון הירדני. בשנות ה-90 של המאה ה-20 החלו יהודים להתיישב בבתים הסמוכים למערת שמעון הצדיק. המתיישבים רכשו את הזכות לגור בבתים מועד הקהילה הספרדית בירושלים.

מעלה הזיתים, שכונה חדשה בהר הזיתים.

מעלה הזיתים – קרקעות השכונה נרכשו בשנת 1997 על ידי ארווין מוסקוביץ'. בשנת 2006 הסתיים אכלוס שלב א' של השכונה בכ-40 משפחות, והחלה בנייה של שלב ב'. בשנת 2011 התגוררו בשכונה כ-100 משפחות.

מעלה דוד – שכונה יהודית בדרום רכס הר הזיתים הצופה על הר הבית והעיר העתיקה.

קדמת ציון – קרקעות "קדמת ציון" נרכשו בידי יהודים חרדים וחילונים ב-16 בספטמבר 1925. בתחילת המאה ה-21, רכש ארווין מוסקוביץ' שני בתים סמוכים לשטח, ושיכן בהם, בסיוע עטרת כהנים, 6 משפחות יהודיות. כיום מתוכננת בנייה רבה באתר של מאות יחידות דיור.

נוף ציון – שכונה הבנויה על המורדות הצפון-מזרחיים של הר אצל, בסמוך לשכונת ג'בל מוכאבר ולטיילת ארמון הנציב. בשנות ה-70 של המאה ה-20, נקנתה הקרקע על ידי הקבלן רחמים לוי. בשנת 2005 הושלמה בניית השלב הראשון וכיום מתגוררות שם 75 משפחות.

בית החושן – מתחם בהר זיתים (ליד מלון שבע קשתות). נקנה על ידי עמותת אלע"ד ואוכלס בשנת 2006. מתגוררות במתחם 9 משפחות.

משרד השיכון מממן את אבטחת התושבים הגרים בתוך אוכלוסייה ערבית צפופה, כפי החלטת ממשלת ישראל.

רמות אלון, השכונה הגדולה בירושלים, חלק משכונות הטבעת ומזרח העיר: 50,612 תושבים (נכון לשנת 2016).

מערב שכונת פסגת זאב, מהשכונות הגדולות בירושלים: 45,100 תושבים (נכון למאי 2022).

אתרים

במזרח ירושלים יש אתרים רבים בעלי משמעות סמלית לאומית ודתית עבור היהודים, שיוצרים מוקד משיכה להתיישבות היהודית במקום. בין אתרים אלו:

• הר הבית – המקום המקודש ביותר ליהדות, שעל פי המסורת שכן בו בית המקדש, וכיום נמצאים בו מסגד אל-אקצא וכיפת הסלע ומוטלות בו מגבלות כניסה.

• הכותל המערבי – אחד מארבעת קירות התמך המקיפים את הר הבית. במסורת היהודית מיוחסת לו קדושה יתרה.

• הר הזיתים המקודש בגלל הנבואה על הבקעות ההר בעת ביאת המשיח (בזכריה יד), ובית הקברות הגדול שעליו, שהוחרב במהלך השלטון הירדני.

• קבר שמעון הצדיק

• עיר דוד בשולי העיר העתיקה. מקום ירושלים הראשון. מעליו שוכן הכפר סילואן.

עמותות להתיישבות

בית משפחת מיוחס, הבית הראשון שנבנה מחוץ לחומות ב-1873 ונרכש מחדש על ידי עמותת אלעד בעיר דוד.

עטרת כהנים

ערך מורחב – עמותת עטרת כהנים

בראשית שנות השבעים הוקמה עמותה בשם 'עטרה ליושנה' שהתמקדה באיתור נכסים יהודיים ברובע המוסלמי והעברתם לידיים יהודיות בדרכים משפטיות. מאוחר יותר נסגרה עמותה זו והוקמה מחדש תחת השם עטרת כהנים. פעילות העמותה כוללת רכישת בתים ברובע המוסלמי מידי ערבים או שכירתם מחברות ממשלתיות ואכלוסם ביהודים. העמותה מחזיקה מבנים רבים בעיר העתיקה.

אלע"ד

ערך מורחב – עמותת אלע"ד

פעילה בעיקר באזור סילואן ועיר דוד. פעלה לאיתור נכסים שהיו בבעלות הברון רוטשילד שקנה אותם בראשית המאה ה-20 או יהודים אחרים והצליחה להחזירם לבעלות יהודית. בנוסף פועלת העמותה לקנות או לשכור נכסים שהוכרזו כנכסי נפקדים מידי האפוטרופוס הממונה עליהם.

ראו גם

• היישוב היהודי בחברון
• ההתיישבות היהודית ברמת הגולן
• ירושלים המאוחדת

לקריאה נוספת

• ירושלים, כעיר שחוברה לה יחדיו, אריאל, 45-44, אייר תשמ"ו מאי 1986.
• שבתי זכריה, בתים ומוסדות יהודיים ברובע המוסלמי, ירושלים: האגודה עמ"י – על משמר ירושלים, תשמ"ה (1985), באתר אוצר החכמה

קישורים חיצוניים

• עמיחי אתאלי, הכנות לבניית שכונה יהודית חדשה במזרח ירושלים, באתר nrg‏, 31 במרץ 2011
• יאיר אלטמן‏, אושרה סופית בניית 900 יחידות דיור בשכונת גילה, באתר וואלה, 5 ביולי 2012
• חיים פרידלנדר, הפיגועים לא עוצרים אותם במזרח ירושלים, "כל הזמן", 15 באפריל 2017