הוגו השלישי, מלך קפריסין

הוגו השלישי מלך קפריסין (בצרפתית: Hugues III de Chypre; ‏1235 - 24 במרץ 1284), המכונה "הגדול", היה מלך ממלכת קפריסין הצלבנית משנת 1267 ומלך ממלכת ירושלים משנת 1268 תחת השם הוגו הראשון מלך ירושלים.

הוגו השלישי, מלך קפריסין
Hugues III de Chypre

לידה	1235 קפריסין
פטירה	24 במרץ 1284 (בגיל 49 בערך) קפריסין
מדינה	ממלכת קפריסין
מקום קבורה	הקתדרלה של ניקוסיה הצלבנית
בת זוג	איזבל ד'איבלין
מלך קפריסין 24 בדצמבר 1264 – 1284 (כ־19 שנים) → הוגו השני, מלך קפריסין ז'אן הראשון, מלך קפריסין ←
הוגו הראשון, מלך ירושלים 24 בספטמבר 1269 – 1275 (כ־5 שנים) → קונראד השלישי, מלך ירושלים שארל הראשון, מלך נאפולי וסיציליה ←

ביוגרפיה

הוגו השלישי נולד לאיזבל דה ליזיניאן ולאנרי מפואטייה-אנטיוכיה בשנת 1235, ושינה את שמו מהוגו מפואטייה להוגו דה ליזיניאן עם מות אביו בשנת 1276.

בשנת 1261, בעקבות מותה של פלזאנס מקפריסין, אמו של הוגו השני, מלך קפריסין, שהייתה עוצרת הממלכה בקפריסין, עבר תפקיד עוצר קפריסין לאיזבל דה ליזיניאן, דודתו של הוגו השני, שהעבירה את התפקיד להוגו, בנה. עם מות אמו, בשנת 1264, טען הוגו השלישי לתפקיד עוצר ממלכת ירושלים, עבור קונראד השלישי, מלך ירושלים שהתגורר באירופה. הטוען השני היה הוגו מבריינה שהיה קרוב באותה מידה של הוגו השני, בעל הזכות לתפקיד העוצר שלא יכל לכהן בו בגלל היותו קטין. מועצת האצילים של ירושלים בחרה בהוגו השלישי בגלל שהיה המבוגר יותר וכן בגלל שכבר היה השליט בקפריסין דבר שהעמיד לרשותו כוח צבאי שיכל לעזור לממלכת ירושלים המתפוררת.

עם מותו של הוגו השני בשנת 1267 עבר הכתר להוגו דה ליזיניאן, והוא הוכתר בניקוסיאה ב-24 בדצמבר 1267 כ"הוגו השלישי".

מלך ירושלים

במאי 1268 הפליג הוגו לעכו כדי לקבל באופן רשמי את תפקיד העוצר של ממלכת ירושלים. הוגו קיבל את המינוי למרות התנגדותה של מריה מאנטיוך שטענה שהיא בעלת זכות הבכורה לתפקיד, בגלל שהיה בעל כח צבאי שעמד לרשותו ויכל עזור לממלכת ירושלים.

באוקטובר 1268 בעקבות הוצאתו להורג של קונרדין, ירש הוגו את כתר ממלכת ירושלים. בניגוד לקודמיו, בחר הוגו לממש את התפקיד בפועל, וביום 24 בספטמבר 1269 נערכה הכתרתו של הוגו השלישי כמלך ירושלים בקתדרלה של העיר צור. את זמנו חילק בין צור וקפריסין. על מנת לבסס את מעמדו בממלכת ירושלים חיתן הוגו את אחותו מרגריטה מאנטיוכיה לז'אן ממונפורט שהיה חלק ממפלגת האצילים המקומית. באותה שנה נפלה אנטיוכיה בידי ביברס ובא הקץ על נסיכות אנטיוכיה הצלבנית במרחץ דמים איום, והוגו השלישי הגיע להסכם עם ביברס על שביתת נשק עבור העיר עכו. שנה לאחר מכן הופיעה דמות חדשה בפוליטיקה של ממלכת ירושלים ומסעי הצלב שארל הראשון, מלך נאפולי וסיציליה שבתור מחריב בית המלכות של פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה ראה עצמו כטוען לכתר ממלכת ירושלים.

בשנת 1271 כבש ביברס את המבצר הצלבני האדיר של קראק דה שבלייה - הגדול במזרח התיכון. באפריל ובחודש יוני כבש את המבצר הטבטוני מונפורט והותיר את ממלכת ירושלים עם מספר מבצרים על חוף הים והעיר עכו. כך אחזה בצלבנים רוח של יאוש, המסדרים הצבאיים שהיו היחידים בעלי אמצעים להגן על הממלכה נמנעו מיוזמה צבאית, ובעת הופעת צבא מוסלמי מול מצודות וערים העדיפו הנוצרים להציל את נפשם באופן זמני ולעבור לעיר נוצרית אחרת ולקבל הסכם כניעה המוצע להם. כך נחתמים הסכמים של שביתות נשק שאין למוסלמים כל כוונה לקיימם ואין לנוצרים כל יכולת לאכפם. יוצא דופן היה ההסכם שנחתם באפריל 1272 בקיסריה בין ביברס והוגו השלישי מלך ירושלים למשך 10 שנים שבדרך פלא אכן כובד ונתן לממלכת ירושלים תקופת חסד של שקט יחסי.

ב-1 במאי 1274 כינס האפיפיור גרגוריוס העשירי את מועצת הכנסייה השנייה של ליון, שבה הכריז על מסע צלב חדש, ועל גיוס אמצעים למימונו בצורת מיסים שיוטלו על כל המאמינים ברחבי אירופה (18 במאי של אותה שנה). הוא קיבל הבטחה מקיסר האימפריה הביזנטית כי יעשה ככל שביכולתו לסייע להצלחת משימה זו. ב-1275, פיליפ השלישי מלך צרפת, ודודו, שארל מאנז'ו, הכריזו על השתתפותם במסע הצלב. כחלק מההכנות למסע הצלב מכרה מריה מאנטיוכיה את זכויותיה לשארל הראשון מאנז'ו תמורת 4000 ליברות של טור ושארל קיבל בברכת האפיפיור את התואר מלך ירושלים - אף על פי שתואר זה כבר היה בידי הוגו השלישי מקפריסין שניסה לשנות את רוע הגזירה - ללא הצלחה. בשנת 1276 מת גריגוריוס העשירי ועימו התפוגגה תוכנית מסע הצלב והתקווה האחרונה להצלת ממלכת ירושלים. באותה שנה, בסערה של רוחות ותככים עזב הוגו השלישי את עכו מינה בה עוצר ממשפחת איבלין וכתב איגרות לאפיפיור ולמלכי אירופה בהן הוא מתלונן על האנרכיה השוררת בעכו ומבקש את עזרתם בהצלת ממלכת ירושלים.

תקופת שלטונו של שארל מאנז'ו

בקיץ 1277 הגיע לעכו נציב מטעם שארל מאנז'ו ותפס את השלטון בעיר ובממלכת ירושלים. שנה לאחר מכן הופיע הוגו השלישי וניסה שוב לתפוס את מושכות השלטון בנחיתה בעכו עם צבא קפריסאי. בתחילה הצליח המלך הקפריסאי להטות לצידו את אצילי העיר ואת אנשי הקומונה הימית של פיזה אך המסדרים הצבאיים עמדו מהצד, ובחלוף ארבעה חודשים הודיעו לו אצילי קפריסין כי פקעה חובתם הפיאודלית לשרת את הוגו מחוץ לתחומי האי. הוגו חזר לקפריסין והכריז מלחמה על נכסי מסדר הטמפלרים, במאבק שנמשך 3 שנים נמחקו כל נכסי המסדר בקפריסין.

מותו של הוגו השלישי

שארל שלט בעריצות בנאפולי ובסיציליה. הוא הציב בהן חיילים, נזירים וכמרים, אצילים ובירוקראטים צרפתים והטיל מיסים כבדים על האוכלוסייה המקומית. זה היה הרקע להתקוממות נגד הצרפתים בסיציליה שהחלה בפלרמו ב-29 במרץ 1282 ונודעה בשם "ערבית סיציליאנית". בהתקוממות זו נרצחו צרפתים רבים בסיציליה. שארל קיבץ את כוחותיו בקלבריה, נחת במסינה והטיל עליה מצור אך ללא הצלחה. הסיציליאנים קראו לפדרו השלישי לקחת לידיו את השלטון בממלכת סיציליה. ב-30 באוגוסט 1282 פדרו השלישי נחת בסיציליה עם צבאו וכעבור חמישה ימים הוכרז למלך סיציליה. שארל נסוג לקלבריה, ואיטליה נסחפה למלחמת כל בכל שבסופה התפצלה איטליה ומעמדו של שארל מאנז'ו התרופף בארץ הקודש ונציגו בארץ נקרא לשוב לאיטליה. את מושכות השלטון תפס אד פואלשיין סינישאל ממלכת ירושלים - מינוי של שארל מאנז'ו.

הוגו השלישי החליט לנצל את המצב החדש ובאוגוסט 1283 נחת הוגו השלישי בביירות עם צבא קפריסאי וצעד לכוון צור. בדרכו לעיר נפגש הוגו עם חברי הקהילה היהודית של צור שיצאו לקראתו עם ספר תורה. הוא לא הגיע לעכו ונפטר ביום 24 במרץ 1284.

הוא היה נשוי לאיזבלה מאיבלין ונולדו להם 11 ילדים, הבכור שבהם יוכתר כז'אן הראשון מלך קפריסין וירושלים ואנרי שיהיה המלך האחרון של ממלכת ירושלים.

ראו גם

• היסטוריה של ממלכת ירושלים

לקריאה נוספת

• יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, כרך ב, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה, 1963, מהדורה שלישית מורחבת ומתוקנת, 1973, הדפסה שישית, 2005; הספר זכה בפרס ישראל בתרגומו לצרפתית בפרס האקדמיה הצרפתית.
• יהושע פראוור, הצלבנים - דיוקנה של חברה פיאודלית, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה 1975, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת 1985

• Steven Runciman, A History of the Crusades, Cambridge university press, 1952 ISBN 0521061628
• Christopher Tyerman, God's war: a new history of the Crusades, Harvard University Press, 2006

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הוגו השלישי, מלך קפריסין בוויקישיתוף

• הוגו השלישי, מלך קפריסין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הקודם: קונרד השלישי, מלך ירושלים

מלכי ירושלים 1268–1277

הבא: שארל הראשון, מלך נאפולי וסיציליה