מ. מזרחי
מ. מזרחי היא הוצאת ספרים ישראלית בבעלותו של מאיר מזרחי. זוהי אחת משלוש הוצאות הספרים הפרטיות הפעילות הוותיקות ביותר בישראל.[1] הוציאה לאור יותר מ-3,000 כותרים.
| נתונים כלליים | |
|---|---|
| סוג | הוצאת ספרים |
| מייסדים | מאיר מזרחי |
| תקופת הפעילות | 1955–הווה (כ־69 שנים) |
| מיקום המטה |
תל אביב-יפו  |
| מוצרים עיקריים |
ספר |
  | |
ראשית הדרך
עריכהמאיר מזרחי נולד בשנת 1930 לערך בכפר בטורקיה. בגיל 11, בטרם סיים את לימודיו בבית הספר העממי, נשלח לעבוד אצל דודו מוכר הבגדים בעיר איסטנבול. בחורף 1948, כשהיה בן 18, עלה לישראל בגפו ומיד גויס לצה"ל. עוד במהלך שירותו הצבאי החל לסחור בספרים. לאחר שחרורו היה רוכל ספרים בשוק לוינסקי. הוא קנה מלאים של הוצאות ספרים שפשטו רגל, ולאחר מכן גם את זכויות התרגום של הוצאות אלה. בשנת 1955 הפך למו"ל פרטי עצמאי.
מזרחי הבחין בצמא גדול בציבור לקרוא ספרים איכותיים בתרגום עברי שווה לכל נפש (וזאת בניגוד לתרגומים הארכאיים של הוצאות כגון שטיבל או אמנות). הוא נעזר באריה חשביה ואליעזר כרמי על מנת לאתר ספרים ולרכוש את זכויות התרגום שלהם. כך יצאו בהוצאתו ספרים ממיטב הספרות העולמית משל מארק טוויין, צ'ארלס דיקנס, אמיל זולא, אונורה דה בלזק, גי דה מופאסאן, אלכסנדר דיומא האב ועוד. הספרים תורגמו על ידי מיטב הסופרים העבריים, כגון בנימין תמוז, אהרן אמיר, אוריאל אופק, אדיר כהן ועוד. חלק מהמתרגמים נרשמו תחת שם עט, משום שראו בתרגום עבור מזרחי משום פחיתות כבוד.
מועדון הספר הטוב
עריכהמזרחי שאף תמיד להפיק רווחים כלכליים ממכירת ספרים, ובשל כך הדפיס גם ספרים מסוגת ה"ספרות הזולה" כגון ספרי בלשים, מתח, מסתורין ורומן רומנטי. הוא העדיף לתרגם ספרים שהופיעו ברשימות הרבי-מכר בעיתוני העולם.[2] חלק מהספרים יצאו תחת המותג "מועדון הספר הטוב", בעריכת אליעזר כרמי, בפורמט גדול ובכריכה קשה בניגוד ל"ספרות זולה" בעולם. הסדרה הוזמנה על ידי אברהם הר-גיל, משווק עצמאי שפיתח שיטות שיווק מתקדמות גם עבור ספרי ההוצאה הישנים והחדשים והצליח לחדור לקהלים חדשים בהצלחה גדולה. רעיונו של הר-גיל היה ליצור ערבוב אטרקטיבי של ספרים חדשים עם הישנים שמכירתם ירדה והם בעלי סגנון דומה, ולבדלם בעזרת שם סדרה, עיצוב מחודש וקופסת אריזה נפרדת. הסדרות שווקו על ידו לבתי ספר, ארגוני עובדים ולמפעלים בכל הארץ.
מזרחי הקפיד שלא תהיה בספרים מידה מופרזת של מיניות ופורנוגרפיה; ספרים מסוג זה העביר לאורי שלגי מ"רמדור". עם הספרים הפופולריים בהוצאה ניתן למנות את ספרי אגתה כריסטי, אליסטר מקלין, הרולד רובינס ובמיוחד דיימון ראניון, שעבורו התקין המתרגם אליעזר כרמי מילון ייחודי. עקב עיסוק זה[דרושה הבהרה] נמנע ממזרחי במשך שנים רבות להתקבל להתאחדות המו"לים בישראל.
ב"מועדון" יצאו גם ספרים לא מעטים שנחשבים ל"ספרות יפה", כספרים משל הסופר הגרמני אריך מריה רמרק ושל כלת פרס נובל פרל בק, והספר הקלאסי "חלף עם הרוח" מאת מרגרט מיטשל.
עיצוב גרפי
עריכהכבר מימיה הראשונים של ההוצאה הופקד ידידו של מזרחי, הצייר מ' אריה (אריה מוסקוביץ'), על ציור עטיפות הספרים ועל העריכה הגרפית של רוב ספרי ההוצאה. על אף שציוריו של מוסקוביץ' היו צנועים יחסית לספרות זולה בעולם (המאופיינת בין השאר בציורי עטיפה אירוטיים), בקהל הישראלי, שלא היה מורגל בעטיפות ספרים מצוירות, התקבלו העטיפות כ"פרוצות" ו"לא מוסריות", או כ"צעקניות וזולות"[3] ו"וולגריות".[4]
מ' אריה היה במשך שנים רבות מאייר הבית של ההוצאה והעורך הגרפי שלה, הוא עיצב גם את סדרת מועדון הספר הטוב עבור אברהם הר-גיל והשפיע רבות על עיצוב ספרי הסוגה בארץ ועל הקומיקס בישראל.[5]
ספרות נוער
עריכהשיתוף הפעולה עם שרגא גפני
עריכהאחד הסופרים המקוריים היחידים של ההוצאה, והמזוהה עמה ביותר, היה שרגא גפני. הוא הוציא בהוצאה מאות כותרים, רובם לנוער, תחת שמו ותחת שמות עט רבים: הוא און שריג, מחבר סדרת דנידין הרואה ואינו נראה הפופולרית; הוא גם אבנר כרמלי, מחבר הסדרות "הספורטאים הצעירים", "הבלשים הצעירים", "הימאים" ועוד. תחת שמו פרסם גפני את סדרת "עולם התנ"ך לילד" וערך את "אנציקלופדיית מדע לנוער". בנוסף, תרגם גפני עבור ההוצאה מספרי איניד בלייטון ומארק טוויין.
חוברות קומיקס ומגזינים
עריכהבין השנים 1971–1976 הוציא מזרחי את מגזיני הילדים "פּוֹפַּי" ("פופאי") ו"חבריא" בעריכת יוסי גמזו. רוב החוברת הוקדש לעלילות קומיקס של פופאי המלח (שהפך לדמות ישראלית עם מאפיינים שונים מאלו של הדמות הבינלאומית). בנוסף יצאו חוברות קומיקס אחרות על עלילות "טקס איש המערב הפרוע", טרזן, דמות בשם "זאגור" ועוד.
התנגדות וביקורת
עריכהמאז ראשיתה הייתה ההוצאה נתונה בביקורת קשה מצד הממסד הספרותי בישראל. לגבי הספרות היפה שראתה אור בהוצאה, נטען שתרגומיה אינם מדויקים, שהעריכה שלהם אינה קפדנית ושלשונם דלה. מעבר לכך, ההוצאה פגעה בחלוקה הברורה בין הוצאה "מכובדת" לספרות יפה והוצאת "ספרות זולה" ובכך טשטשה את ההבחנה בין הסוגות השונות של הספרים ובלבלה את הקהל[דרוש מקור].
בסוף שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 הצטרפו להתנגדות הכללית של הקהל הרחב בנוגע ל"עטיפות זולות ופרוצות" ו"תכנים עלילתיים ירודים ולא מוסריים" גם קולותיהם של מתרגמי ההוצאה עצמם כאוריאל אופק ואדיר כהן, שביקרו את התכנים המקוריים ובמיוחד את סדרותיו של שרגא גפני. אוריאל אופק טען שהסדרות של שרגא גפני נגועות בגזענות ומרעילות את נפש הנוער, ואף קרא להורדתן ממדפי חנויות הספרים והספריות הציבוריות.[6] אופק ביקר גם את בחירתה של המתרגמת ענבה קנטור לעברת את שמותיהם של הנזל וגרטל לעמי ותמי, בתרגום שלה משנת 1966 (או 1963) שיצא בהוצאת מ. מזרחי. לטענתו היה זה "גיור מיותר".[7] אדיר כהן פרסם ספר בשם "פנים מכוערות במראה" על הסטראוטיפים של הערבים בספרות העברית, ובו הזהיר מפני ספריהם של שרגא גפני ויגאל מוסינזון ("חסמבה", שיצאה בהוצאת רמדור) כאחראים עיקריים לסטראוטיפים גזעניים.[8]
שנות ה-80 ואילך
עריכההמשבר הגדול
עריכהבראשית שנות ה-80 הגיעו רווחי ההוצאה לשיא ומזרחי אף החל בהקמת בית מידות ביישוב הפאר סביון. אולם בה בעת נפטר מפיץ ההוצאה, א' גד, דבר שגרם לקשיים רבים בהפצה שנוהלה באופן ריכוזי ביותר, והטלוויזיה הצבעונית הפכה למוקד משיכה בתרבות ובבידור, ושינתה את הרגלי צריכת ספרי הבידור על ידי הקהל המבוגר ובעיקר על ידי הנוער. מכירות הספרים והחוברות צנחו, וההשקעה הרבה בבניית הבית בסביון סיבכה את מזרחי בהוצאות כספיות ובחובות עד שנאלץ למכור את הבית.
בינה אופק תולה את המשבר בחוסר יכולתו של מזרחי להתמודד עם השינויים המפליגים הן בהרגלי הצריכה והן בתוכני הספרים מסוגת הספרות הזולה, שהפכו יותר ויותר מיניים, כולל רמזים להומוסקסואליות, שלא הייתה מקובלת עליו כלל.[8]
תחייה והערכה מחודשת
עריכהבמאה ה-21 חלה תפנית. חוקרי ספרות ילדים (ובהם אף מבקר לשעבר כאדיר כהן) מודים כי להוצאת מ. מזרחי היה תפקיד מרכזי בהחדרת אהבת קריאה לנוער ובתרגומי מופת של ספרות העולם (למשל, גילי בר-הלל, טוענת שתרגומו של אוריאל אופק ל"קוסם מארץ עוץ" שיצא במ. מזרחי הוא הטוב מסוגו בעברית).
רבים מאנשי התרבות המרכזיים בארץ (בהם אמנון דנקנר ודוד טרטקובר[9]) הודו שקראו את ספרי ההוצאה ושאלו השפיעו עליהם או היוו להם מקור השראה ופתח לתרבות העולם.
גל של תפיסה נוסטלגית החזיר את ספרי דנידין וספרים אחרים של ההוצאה למדפי החנויות, והעיצובים הגרפיים שלה נכנסו כאלמנטים קישוטיים ביצירות כגון סיפוריו של אתגר קרת ופריטי עיצוב בפאבים ומועדונים שונים, המתייחסים אליה כמוצר תקופתי.
הדיון בספרי ההוצאה ותוכניהם חי בקרב אנשי חינוך.[10]
קישורים חיצוניים
עריכה- אלי אשד, ספרות זולה, באתר גלובס, 15 במרץ 2005
- דוד נוימן, המו"ל הספרותי שהתחיל כרוכל ספרים "4 בלירה", הַבֹּקֶר, 7 ביוני 1962, המשך
- יצחק בצלאל, איך להצליח בספרים? ריאיון עם מ. מזרחי, למרחב, "משא", 25 בדצמבר 1964, המשך
- אלי אשד, רומן טורקי: 50 שנות מו"לות של מ' מזרחי, בבלוג שלו "המולטי יקום של אלי אשד", 18 במרץ 2005
- אלי אשד, העולם המופלא של מ. אריה, בבלוג "המולטי יקום של אלי אשד", 31 במאי 2004
- אלי אשד, פופאי המלח בארץ הקודש
- אלי אשד, בעקבות הבלש העברי: הספורת הבלשית בספרות הישראלית
- קובי בן-שמחון, פלא פלאים: על ספר הילדים הגנוז "סביבון הפלאים", באתר הארץ, 28 בדצמבר 2011 (גם על חידוש הוצאת מ. מזרחי)
הערות שוליים
עריכה- ^ "בחמישים השנה שחלפו מאז הקים [מאיר מזרחי] את הוצאתו יש רק עוד שני אנשים נוספים שעסקו בהוצאה לאור ששרדו זמן כה ארוך עד עצם היום הזה בתחום זה ואלה הם אורי שלגי ועזרא נרקיס ששניהם היו ידועים בעיקר כמוציאים לאור של 'ספרות קלה'" (אלי אשד, רומן טורקי: 50 שנות מו"לות של מ' מזרחי, בבלוג שלו "המולטי יקום של אלי אשד", 18 במרץ 2005).
- ^ רות בונדי, ספרי המלחמה נצחון בטוח: רבי-המכר בישראל, דבר, טור 3, 18 באפריל 1969.
- ^ מרים אורן, רימארק – ומאסטרס, מעריב, טור 2, 21 בספטמבר 1962.
- ^ "דשא", אמנון דנקנר, דוד טרטקובר, איפה היינו ומה עשינו: אוצר שנות החמישים והשישים, ירושלים: כתר, 1996, עמ' 50.
- ^ אלי אשד, העולם המופלא של מ. אריה, בבלוג שלו "המולטי יקום של אלי אשד", 31 במאי 2004.
- ^ אלי אשד, שרגא גפני, הרואה ואינו נראה, באתר מאקו, 22 בינואר 2012
- ^ אוריאל אופק, "תנו להם ספרים: פרקי ספרות ילדים" בפרויקט בן-יהודה
- ^ 1 2 אלי אשד, ספרות זולה, באתר גלובס, 15 במרץ 2005
- ^ "הרצח המסתורי בסטאייל", אמנון דנקנר, דוד טרטקובר, איפה היינו ומה עשינו, ירושלים: כתר, 1996, עמ' 62.
- ^ לדוגמה, "ביום ד' ה-4.2.2004 התנהל בבית הספר ויצו הדסים [...] משפט ציבורי של התלמידים בשאלה האם מה שנקרא "הספרות המגויסת" לילדים של סופרים כמו יגאל מוסינזון (סדרת ספרי חסמבה), שרגא גפני (דנידין, הספורטאים הצעירים ועמיתיהם המרובים) ואחרים הועילו לנוער הישראלי ופיתחו בו ערכים חיוביים או הזיקו לו והפכו אותו לעדה של גזענים רצחניים מזילי ריר" (אלי אשד, משפט חסמבה ודנידין, בבלוג "המולטי יקום של אלי אשד", 6 בפברואר 2004; ראו גם: ספרות על ספסל הנאשמים, באתר nrg, 4 בפברואר 2004). במשפט "זוכו" הספרים עקב הטענה שהם רק שיקפו את הנכון לזמן ולתקופה בה נכתבו ושכאלה הם בעלי ערך.