החוף המערבי (ארצות הברית)
החוף המערבי (באנגלית: West Coast) או "החוף הפסיפי" של ארצות הברית הוא מונח גאוגרפי הכולל בתוכו, במובנו המצומצם, את המדינות השוכנות לחופו של האוקיינוס השקט: קליפורניה, אורגון ומדינת וושינגטון. במובן הרחב כולל המונח גם את המדינות היבשתיות נבדה ואריזונה, עקב קשריהן התרבותיים והכלכליים עם קליפורניה, וכן את אלסקה והוואי, מדינות שנמצאות אף הן על חוף האוקיינוס השקט[1].
אוכלוסייה
עריכהנכון ל-2007 עומדת אוכלוסיית האזור על בין 50 ל-60 מיליון בני אדם (כ-40 מיליון מתוכם בקליפורניה). הערים החשובות הן מטרופולין לוס אנג'לס, סן פרנסיסקו, סן דייגו, סן חוזה, סקרמנטו, פרזנו, אוקלנד, פיניקס, טוסון, לאס וגאס, פורטלנד, סיאטל, אנקורג' והונולולו.
היסטוריה
עריכההמתיישבים הראשונים באזור היו שבטים של ילידים אמריקאים לפני כ-10,000 שנים. לאחר מכן, במאה ה-17 נכבש האזור על ידי ספרד ונותר תחת השפעתה, בעיקר בדרומו. אלסקה הייתה שטח של רוסיה עד 1867. בהמשך, בתקופת הבהלה לזהב באמצע המאה ה-19 הגיעו לאזור מהגרים רבים ממזרח ארצות הברית וכן מרוסיה, מקסיקו, סין ומדינות נוספות. בשנת 1869 נבנתה מסילת הרכבת הטרנסקונטיננטלית הראשונה אשר קישרה את החוף המערבי עם החוף המזרחי והקלה על המעבר וההתיישבות באזור.
נטייה חברתית ופוליטית
עריכה
ערך מורחב – החוף השמאלי
באופן מסורתי נחשבות מדינות החוף המערבי לליברליות יותר. במלחמת האזרחים השתייכו קליפורניה, אורגון וושינגטון לאיחוד הצפוני ששלל את העבדות. גם הגישה להפלות במדינות האזור היא באופן מסורתי ליברלית יחסית[2]. מאז 1988 בחרו מדינות האזור במועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית.
תרבות
עריכהבסוגות מוזיקליות רבות נערכת הבחנה בין "צליל של החוף המערבי" ל"צליל של החוף המזרחי". החוף המערבי נחשב מתחכם פחות, מתאמץ פחות, זורם וקליל יותר מאשר ה"אינטלקטואלים" של החוף המזרחי ו"בירת התרבות" שלו, ניו יורק או משל "הערים האפורות" של המזרח כמו ניו ג'רזי, שיקגו או דטרויט[3].
כך בג'אז, החוף המערבי מקושר להתפתחות ה-Cool Jazz (מיילס דייוויס, ג'רי מאליגן, סטן גץ ועוד).
במוזיקת רוק הביא החוף המערבי צליל שונה מצד הרכבים דוגמת "נערי החוף" ו"הדלתות" בשנות השישים, "הנשרים" בשבעים ו"רד הוט צ'ילי פפרז" ו"ג'יינז אדיקשן" בשנות התשעים.
בהיפ הופ נבדל הזרם של החוף המערבי שהדגיש את ה"גאנגסטה ראפ" (ובו דמויות כד"ר דרה, אייס קיוב, סנופ דוג, Eazy-E, טופאק שאקור), מזה של ניו יורק. היריבות המרה בין שתי הקבוצות הסתיימה בהירצחם של שני הכוכבים המרכזיים של שתי הסצנות, טופאק שאקור והנוטוריוס בי. איי. ג'י.
מן החוף המערבי הגיע גם צליל מוזיקת הגראנג' של סיאטל (נירוונה, סאונדגארדן, פרל ג'אם, סטון טמפל פיילוטס ועוד).
גאוגרפיה ואקלים
עריכהקיימת שונות גבוהה וקיצונית באזורים האקלימיים בחוף המערבי. אקלים ים-תיכוני ולעיתים אקלים מדברי בקליפורניה ובחלקים מאורגון, לעומת ריבוי משקעים עם שלג בחורף, בצפון. רכס הרי קסקייד משתרע לאורך רוב אזור החוף המערבי, עד צפון קליפורניה, ומשפיע על האקלים: משקעים רבים במשך כל השנה, שלג בחורף, ובפסגות חלק מההרים בצפון יש שלג עד. לעומת זאת, במורדותיו המזרחיים של הרכס יש מדבר צל גשם.
עם זאת, האזור כולו הוא חלק מטבעת האש המקיפה את האוקיינוס השקט. קיימת תנודה של הלוחות הטקטונים באזור החוף המערבי כולו, דבר הגורם לפגיעות מיוחדת לרעידות אדמה ולהתפרצויות געשיות בחוף המערבי לכל אורכו. קליפורניה ידועה ברעידות האדמה התכופות הפוקדות אותה בשל העתק סן אנדראס. בקליפורניה ולאורך רכס הרי קסקייד מספר הרי געש פעילים ובהם הר מאמות' ופסגת לאסן אשר התפרץ בשנים 1914–1921. למעשה, כל ההתפרצויות הגעשיות שבחלק היבשתי של ארצות הברית בתקופה שמעל ל-200 השנים האחרונות היו בחוף המערבי. ההתפרצות האחרונה ארעה בהר סנט הלנס שבמדינת וושינגטון, ב-1980.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
- החוף המערבי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
