החותם השביעי

החותם השביעי
Det sjunde inseglet
	כרזת פרסומת לסרט ב"מעריב", לרגל הקרנת הבכורה בישראל
מבוסס על	Wood painting
בימוי	אינגמר ברגמן
הופק בידי	אינגמר ברגמן
תסריט	אינגמר ברגמן
שחקנים ראשיים	מקס פון סידוב; בנגט אקרוט; גונאר ביירסטרנד
מוזיקה	אריק נורדגרן
צילום	גונר פישר
מדינה	שוודיה
חברה מפיצה	SF Studios, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	17 בפברואר 1957 ; 30 בדצמבר 1961
משך הקרנה	96 דק'
שפת הסרט	שוודית
סוגה	סרט פנטזיה, סרט היסטורי, סרט דרמה, סרט תקופתי (ימי הביניים)
מקום התרחשות	שוודיה
תקציב	150,000 דולר
הכנסות באתר מוג'ו	seventhseal
	דף הסרט ב־IMDb

החותם השביעי (בשוודית: Det sjunde inseglet) הוא סרט מאת הבמאי השוודי אינגמר ברגמן, אשר יצא לאקרנים ב-1957. הסרט נחשב לאחד הסרטים המצליחים ביותר של ברגמן.

עלילה

משחק השחמט שנערך בין האביר אנטוניוס לבין המוות

האביר אנטוניוס בלוק ונושא כליו ינס חוזרים לביתם בשוודיה מארץ הקודש, עשר שנים אחרי שעזבו כדי להשתתף במסע צלב. תושבי הארץ אחוזים אימה בשל המגפה השחורה הקוטלת רבבות, ורבים משוכנעים כי יום הדין קרב. המוות בא לקחת את אנטוניוס, אך הלה משכנע אותו לשחק נגדו שחמט ולהותירו בחיים כל עוד לא ניצח. בהפסקות בהתמודדות, רוכב אנטוניוס אל עבר טירתו.

ינס מציל נערה שתקנית מידיו של שודד, אותו הוא מזהה ככומר ששכנע את אדונו לצאת למסעות הצלב. הם פוגשים להקת שחקנים נודדים: יוף, מיה וסקאט. ינס מחלץ את סקאט מידיו של פלוג, נפח הכפר הזועם על כך שהשחקן נמלט עם אשתו. במהלך המסע מהרהר האביר בשאלת משמעות החיים וודאות המוות, ומבקש לשווא לשוב ולהאמין באלוהים. ינס מנסה לשכנעו כי לחייו אין תכלית ממילא, ועליו לקבל זאת. במהלך מסעם רואה יוף את האביר משחק עם המוות, ונמלט עם מיה ובנם. המוות מרמה במשחק ומנצח, ואומר לאנטוניוס כי יבוא לקחתו עם שחר. הנוסעים מגיעים לטירתו של האביר, שם הוא מתאחד עם אשתו. המוות מופיע בשעת הזריחה, בעוד אנטוניוס מתפלל בעיניים עצומות, ינס אדיש וציני והיתר משלימים עם גורלם באימה. הנערה השתקנית אף שמחה לקראתו.

יוף ומיה, שניצלו עם בנם הקטן, מתעוררים לבוקר שטוף שמש. יוף החולמני רואה ממרחק רב את אנטוניוס, ינס וכל האחרים רוקדים עם המוות.

שחקנים

מקס פון סידוב - האביר אנטוניוס בלוק
בנגט אקרוט - המוות
גונאר ביירנסטרנד - ינס, נושא הכלים
נילס פופה - יוף, שחקן
ביבי אנדרסון - מיה, אשתו של יוף
אוקה פרידל - פלוג הנפח
אינגה גיל - ליסה, אשת הנפח
אריק סטרנדמרק - סקאט, השחקן השלישי
ברטיל אנדרברג - רבאל, גנב וכומר לשעבר
גונל לינדבלום - הנערה השתקנית
אינגה לנדגרה - קארין, אשת אנטוניוס
מוד הנסון - מכשפה

הפקה

הסרט מבוסס במקור על הצגה שכתב ברגמן ב-1953 בשם "ציורי עץ", עבור תלמידים מהתיאטרון הראשי של מאלמה. ברגמן ביים אותו במאלמה, ולאחר מכן ביים אותו גם בנט אקרוט, השחקן שמשחק את מוות בסרט זה, בסטוקהולם. שם הסרט לקוח מחזון יוחנן ח' א', מפסקה המתארת את יום הדין שמופיעה בפתיחת הסרט ולקראת סופו: ”וּכְפִתְחוֹ הַחוֹתָם הַשְּׁבִיעִי וַתְּהִי דְמָמָה בַּשָּׁמַיִם כַּחֲצִי שָׁעָה”. הסרט צולם בשלושים יום ובתקציב של 150,000 דולר.

ברגמן הדגיש כי סרטו לא נועד להציג תמונה מדויקת של שוודיה של ימי הביניים או של ההיסטוריה. כך, לדוגמה, הגיבורים מתוארים כצלבנים אף על פי שמסע הצלב האחרון לארץ ישראל נערך קרוב למאה שנה לפני התפרצות המוות השחור. כמו כן, כת המלקים (פלגלנטים) מעולם לא הגיעה לשוודיה כמוצג בסרט, וציד מכשפות והעלאתן על המוקד לא רווח עד לתקופה מאוחרת בהרבה.

קבלה

הסרט זכה בפרס איגוד השופטים בפסטיבל קאן ב-1957, ובפרסים נוספים בתחרויות באירופה. הוא זכה לביקורות משבחות, ותרם רבות למעמדו של ברגמן כאחד מבכירי הבמאים בעולם. סצינות רבות ממנו זכו למחוות - חלקן פארודיות, למשל בסרטים "מונטי פייתון והגביע הקדוש", "מסע הכזבים של ביל וטד" ו"אהבה ומלחמה" של וודי אלן.

עזריה רפפורט, מבקר "מעריב", כתב כי הסרט הוא "סדרת צילומים שכל אחד מהם מושלם כיצירה בפני עצמו, מחרוזת מעמדים ותמונות שכל אחד מהם מהווה שלמות אמנותית"^[1]. שמואל מור, מבקר "חרות", הצהיר: "לי, מכל מקום, גרם 'החותם השביעי' את החוויה המרגשת ביותר שחוויתי אגב צפייה במכלול סרטיו של ברגמן... אין ספק כי נדרש עוד זמן ומקום נוסף רב יותר כדי להתחיל רק את ניסיון תיאורו וסיכומו של סרט מרגש ומעורר מחשבה זה"^[2]. ר. גבריאלית מ"דבר" התרשמה כי 'החותם השביעי' הוא "סרט מאזוכיסטי המעביר בך צמרמורת ומדכא את רוחך. מבחינה אמנותית זוהי חוויה גדולה, אם כי קשה להמליץ בלב שלם על ראיית סרט כזה"^[3].