חך
החך (באנגלית: Palate) הוא גג הפה בבני אדם ובבעלי חוליות אחרים, המבדיל בין חלל הפה לחלל האף. אין לבלבל איבר זה עם החניכיים שהם הרקמות הרכות סביב השיניים. החך מחולק לשני אזורים: החלק הקדמי הגרמי, והחלק האחורי הבשרני. החך מעוצבב על ידי ענף הלסת העליונה של עצב המשולש.
שיוך | פה |
---|---|
מיקום אנטומי | חלל הפה |
עצבוב | maxillary nerve |
תיאור ב | האנטומיה של גריי (מהדורה 20) (1112) |
מזהים | |
לטינית (TA98) | palatum |
טרמינולוגיה אנטומיקה | A05.1.01.102 |
TA2 (2019) | 2778 |
FMA | 54549 |
קוד MeSH | A14.521.658 |
מזהה MeSH | D010159 |
מערכת השפה הרפואית המאוחדת | C0700374 |
החך הקשה
עריכההחך הקשה (באנגלית: Hard palate) הוא החלק הקדמי של החך והוא נראה במבט פשוט לפה פתוח. בניגוד לחך הרך, החך הקשה מורכב מעצמות המחוברות במפרק פיברוטי (או מפרק צמוד). העצמות המרכיבות אותו הן הַזִּיז הַחִכִּי של הלסת העליונה, הנמצאת בקדמת החך הקשה, והחלק האופקי של עצם החך, הנמצאת באחוריו.
האינטראקציה בין החך הקשה ללשון הכרחית ליצירת מספר רב של עיצורים בשפות אנושיות.
רירית החך הקשה יוצאת דופן. הרירית מחוברת בחוזקה לפריוסטאום שמתחתיה. בניתוח ניתן להסירם כמבנה אחד.[1]
אחד המומים המולדים החמורים הקשורים לחך הוא חך שסוע, מצב בו קיים סדק בחך הקשה שיוצר חיבור בין חלל הפה לחלל האף. דבר שיוצר בעיות בהנקת הילוד ובדיבור. כיום מום זה מתוקן בהליך כירורגי בגיל צעיר.
החך הרך
עריכההחך הרך (באנגלית: Soft palate), הנקרא גם וילון, הוא רקמה רכה המכסה את אחורי גג חלל הפה. הוא נמצא בין החך הקשה לבין הענבל, ונבדל מהחך הקשה הנמצא קדמית ממנו בחלל הפה בכך שבניגוד אליו אין בו עצמות. זהו איבר נייד המצויד בסיבי שריר העטויים קרום רירי.
באמצעת החך הרך נמצאת הענבל, המכילה רקמת לימפה על פניה האחורית.
הווילון אחראי על סגירת תעלות האף בתהליך הבליעה והוא משמש גם בסיס חיתוך עבור העיצורים הווילוניים. תנועת החך הרך בזמן הנשימה אחראית על צליל הנחירה. מגע בחך הרך מעורר אצל רוב האנשים רפלקס של הקאה.
יש לחך הרך חמישה שרירים:
- מותח שרירים של palatinum וִילוֹנוֹת
- levator veli palatini
- Palatoglossus
- שריר הלוע החכי (Palatopharyngeus muscle)
- שריר העגלה (musculus uvulae)
קישורים חיצוניים
עריכה- חך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ Anatomy for Anaesthetists, H Ellis et al, Blackwell Publishing 2004, p 4.