היסטוריה של סנקט פטרבורג

היסטוריה של סנקט פטרבורג מתחילה בתחילת המאה ה-18 עם ייסוד העיר. במהלך השנים היא הייתה לבירת האימפריה הרוסית, ואף שהסובייטים נישלו ממנה את התואר היא המשיכה לצמוח ושמרה על מעמדה החשוב.

לאחר שהאזור בו מוקמה העיר נכבש על ידי רוסיה הצארית מידי השוודים במהלך מלחמת הצפון הגדולה, הוקמה העיר סנקט פטרבורג, ב-1703. ב-1712 הוכרזה העיר כבירת רוסיה הצארית במקום מוסקבה, ולאחר מספר שנים הייתה לבירת האימפריה הרוסית.

ב-1828 העיר עברה מודרניזציה כשתשתיות מים חדשות נבנו, וב-1836 נחנכה רכבת בין סנקט פטרבורג לצארסקויה סלו.

בתחילת המאה ה-20 מנתה העיר למעלה מ-1,260,000 תושבים. במהלך תחילת המאה ה-20 ידעה העיר תהפוכות, כשהייתה למוקד התנועות המהפכניות, שסופן עם מלחמת האזרחים. בהמשך השנים העיר סבלה מהגירה מוגברת, ומנישול מעמדה כבירה. שמה שונתה פעמיים לפטרוגרד וללנינגרד, שם שנשאר עד ל-1991, שאז הוחזר השם המקורי לאחר משאל עם נכון לאומדן 2019^[1] העיר מונה 5,383,890 נפש^[2], היא השנייה בגודלה ברוסיה ומהווה מרכז תרבותי וכלכלי חשוב בה ובאירופה כולה.

לפני הקמת העיר

באזור סנקט פטרבורג של היום ובסביבתה היו במשך שנים רבות רק יערות ונהרות.

בשנת 1632 נבנה מבצר ניינשאנץ (ברוסית: Ниеншанц, בשוודית: Nyenskans) על פי צו של מלך שוודיה גוסטב אדולף השני. היישוב הרוסי הראשון באזור, נבסקוי אוסטייה (Невское Устье) או ניין (Ниен) ניצב על הדרך העתיקה מויבורג שהיה הקישור הקרקעי היחיד לעיר הגדולה.

בשנת 1617, בעקבות חוזה סטולבובו, כבשה שוודיה את כל האדמות שסביב נהר הנבה וחוף המפרץ פיני. ובנקודת המפגש של נהר נבה עם נהר אוחטה הקטן הוקמו יישובים שונים, כאשר המיקום הגאוגרפי היווה יתרון משמעותי בשל קרבתו לים הבלטי והובילה להתפתחות המהירה של היישובים באזור, והתפתח סחר נרחב בין הערים ובאדמות רוסיה.

הקמת סנקט פטרבורג

ב-16 (או ב-27) במאי 1703 הצאר הרוסי פיוטר הגדול הקים על האדמה שיובשה ונכבשה מן השוודים, את מה שנקרא אינגרמנלנד כאשר אבן הפינה הונחה עם הקמת מבצר פיוטר ופאבל, שהיה לבניין הראשון של העיר. השם נבחר על ידי פיוטר לכבודו של פטרוס הקדוש.

העיר נבנתה בעיצומה של המלחמה (1700 - 1721). מועד הקמת המבצר נחשב ליום ההולדת הרשמי של העיר. המבנים הגדולים של העיר נבנו מחוץ לתחומי המצודה והתרכזו משתי גדות הנהר. לצורך הקמת העיר החדשה הזמין פיוטר לרוסיה מהנדסים זרים מכל רחבי אירופה וכדי לזרז את בניית בתי האבן, אסר על בניית בתי אבן ברוסיה כולה, למעט בסנקט פטרבורג.

אחד האירועים החשובים ביותר בחיי העיר הצעירה הייתה הגעתו של ספינת הסוחר הראשונה בנובמבר 1703, עם הגעת אונית סוחר הולנדית שעגנה בסנקט פטרבורג. לרב החובל הוענקו 500 מטבעות זהב, כמובטח, והיה זה האות להגעת ספינות סוחר נוספות.

הבעיות הגדולות שהתעוררו בסנקט פטרבורג, נבעו מן ההצפות השכיחות. לדוגמה, בליל ה-5 באוקטובר 1705 הציפו מים את הגדה השמאלית והציפו את בניין האדמירלות ובית משפט אך לא הרסו אף בית.

סנקט פטרבורג - בירת האימפריה הרוסית

ב-1712 הוכרזה העיר כבירת האימפריה הרוסית. העיר נותרה בירה רשמית עד 1918, אבל בתקופת שלטונו של פיוטר השני, הבירה הוחזרה זמנית למוסקבה.

לאחר התחלת בניית המבצר והביצורים האחרים בעיר, בחודש דצמבר 1706, פיוטר ביקש לבנות את קרנוברק (כיום המוזאון ההיסטורי הצבאי לארטילריה, תקשורת והנדסה), על מנת להגן על מצודת פטר ופאבל מפני הפגזה מן החוף, כאשר שנתיים קודם לכן ביקש לבנות את האדמירליות - כמטה הצי הרוסי.

כמעט כל הפעילויות של פיוטר הגדול בסנקט פטרבורג בדרך זו או אחרת התמקדו בנטיעת המסורות הימיות. כל מגוריו ומעונותיו של פיוטר ניצבו קרוב למים, ארמון הקיץ הארמון הנסתר היו מוקפים במים מכמה צדדים.

עד סוף המאה ה-18, אוכלוסיית העיר הגיעה ליותר מ-200,000 איש. לאחר שנת 1785, הצארינה קתרינה השנייה, יצרה את תפקיד "המנהל לענייני האוכלוסייה העירונית", והוחלט על עריכת בחירות כלליות למועצת העיר. בשנת 1828 נפתחו מערכות מים חדשות והתפתחות חשובה יותר הייתה בניית הרכבת הראשונה בין העיר סנקט פטרבורג לצארסקויה סלו, ב-1836.

במחצית הראשונה של המאה ה-19 הסתיימו העבודות בכיכר הארמון. האדריכל רוֹסי שיפץ את ארמון אניצ'קוב, שוקם ארמון יילאגין, נבנה בניין הסנאט והסינוד, ארמון מיכאילובסקי, בניין תיאטרון אלכסנדר, שופץ מכון סמולני; ונערכו עבודות בפיתוח באי ואסילייבסקי בשנים 1803–1804, בניין האדמירליות שופץ ואחרים, בניין הבורסה עבר שיפוץ אף הוא, ולצד זה גם קתדרלת קאזאן, בית אוצר המדינה ואחרים, באותה עת נבנה עמוד אלכסנדר, וקתדרלת יצחק הקדוש שוקמה.

פטרוגרד המהפכנית

על פי מפקד האוכלוסין של שנת 1897 אוכלוסיית העיר מנתה 1,265,000 תושבים. בתקופת מלחמת העולם הראשונה, מעל 2 מיליון.

פטרבורג הייתה מרכז התנועות הרדיקליות במאה ה-20. תנועות סוציאליסטיות (בראשן התנועה הנרודניקית) היו אחראיות להרג רבים מבני משפחת המלוכה, כולל אלכסנדר השני בשנת 1881. מהפכת 1905–1907 הביאה להתפשטות המהפכה אל המחוזות.

1917 הייתה תחילתה של המהפכה. מהפכת פברואר של הממשלה הצארית הביאה להקמת שני מרכזי כוח פוליטיים ("השלטון הכפול"): הממשלה הזמנית והסובייט של פטרוגרד.

הממשלה הזמנית הופלה מיד לאחר מהפכת אוקטובר ואז פרצה מלחמת האזרחים ברוסיה. בשל קרבות קשים בעיר של הכוחות המתנגדים למהפכה, ב-5 במרץ 1918 הועברה עיר הבירה למוסקבה. מלחמת האזרחים, הרעב, הטרור וגירוש המוני גרמו לרבים להגר מן העיר. כך למשל, אוכלוסיית פטרוגרד בשנת 1920 הייתה רק כשליש מכלל האוכלוסייה בשנת 1915.

ב-1917 בעיות אספקת המזון והשירותים הביאו לתסיסה עממית ב-23 ו-27 בפברואר 1917 כשהעיר הייתה מהמובילות למהפכת פברואר. לאחר מהפכת אוקטובר, במהלך מלחמת האזרחים נשללה מן העיר ב-5 במרץ 1918 מעמדה המטרופוליני ולנין עם צבאו עבר למוסקבה. באביב 1919, בתמיכת הצי הבריטי, החל הצבא הלבן לתקוף בראשות ניקולאי יודניץ' מכיוון אסטוניה על פטרוגרד, אלא שלאחרי התבוסה באוקטובר הוטל עוצר וב-22 בינואר 1920 הודיע יודניץ' על פירוק הצבא הצפון מערבי. ב-1919 נשלל תואר עיר בירה מן העיר ומוסקבה הפכה לבירת ברית המועצות.

לאחר מותו של לנין שונה שוב שם העיר. ב-26 בינואר 1924 היא נקראה לנינגרד. החלטת הוועד המרכזי של המפלגה לשינוי שם העיר התבססה על כך כי לנין הוביל את מהפכת אוקטובר מהעיר.

לנינגרד

ערך מורחב – המצור על לנינגרד

לאחר מלחמת האזרחים ברוסיה פחתה משמעותית אוכלוסיית העיר, וב-1920 העיר מנתה רק 722,000 איש, אך בשל מדיניות הנא"פ עלתה בהדרגה רמת החיים. כבר בשנת 1917, הוקמה לניזדאט (אז - הוצאה לאור גדולה) באותה שנה, הוקם לנפילם - מאולפני הסרטים הוותיקים במדינה.

מאמצים רבים לפיתוח הדיור הביאו לכך שבשנת 1924, הוקם מחוז נארווה, שבתחומו הוקם שער הניצחון כדי להנציח את הניצחון על נפוליאון ב-1812 ועד אמצע שנת 1930 הוקמו מפעלים שחלשו על כל תחומי התעשייה. בשל המדיניות למאבק בשירותי הדת, כנסיות וקתדרלות רבות פסקו מלפעול. מבנים אחדים הפכו למוזאונים, כולל הקתדרלה של קאזאן שהוסבה למוזאון הדת והאתאיזם. חלק מהמבנים הועברו לסוכנויות ממשלתיות שונות, חלקן - לפרויקטים שונים כדוגמת בריכות, מחסנים, בתי מלאכה כשחלק מהכנסיות גם נהרסו. בשנים 1929–1934 יצירות רבות מהמוזיאון הרוסי והארמיטאז' נמכרו.

ב-1 בדצמבר 1934 נרצח מנהיג המפלגה של לנינגרד, חבר הפוליטביורו סרגיי קירוב, ששימש כראש העיר. הוא הוחלף על ידי אנדריי ז'דאנוב, שבתקופתו אלפים מאזרחי לנינגרד היו לקורבנות הטרור הגדול.

העיר קיבלה את התואר "עיר גיבורה" לאחר שבהתנגדות עצומה במהלך המלחמה הפטריוטית הגדולה, הצליחה לשרוד כמעט 900 ימים ולילות של מצור מוחלט על תושבי העיר, כחלק מתוכניתו של היטלר להשמיד את העיר הצאריסטית. המצור על לנינגרד החל ב-8 בספטמבר 1941, ונשבר ב-18 בינואר 1943 והעיר שוחררה לחלוטין ב-27 בינואר 1944. במהלך המצור על העיר נסללה דרך על פני אגם לדוגה: "דרך החיים". על פי המיתוס העירוני, נעו שלוש משאיות אספקה על דרך החיים ומתוכן עברה בהצלחה משאית אחת. הרכבת שבה לפעול לאחר שהצבא האדום שבר את המצור: ב-2 בפברואר 1943 ולאחר הסרת המצור ב-1944 שוקמה הרכבת הישירה מלנינגרד למוסקבה. כ-800,000 איש מתוך 3 מיליון תושבים מתו במהלך המצור. לנינגרד הייתה לעיר הסובייטית הראשונה, אשר קיבלה את התואר עיר גיבורה.

העיר ניזוקה קשות במלחמה, בניינים רבים נהרסו מן ההפגזות וההפצצות, ונשדדו אפילו (למשל, עד כה לא ניתן למצוא את חדר הענבר), אך העיר ופרבריה בעשורים הבאים שוקמו.

מאז 1947 התפתחו בלנינגרד פרויקטים לשיקום ועבודות בנייה אינטנסיביות. ב-7 באוקטובר 1955 הושקה לראשונה הרכבת התחתית של סנקט פטרבורג וב-1960 שבה אוכלוסיית העיר למספר שהייתה טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה.

ב-6 בספטמבר 1991 הוחלט במשאל עם לוותר על השם לנינגרד, אך המחוז הסובב את העיר ממשיך לשאת את השם מחוז לנינגרד.

לאחר התפרקות ברית המועצות

אלכסנדר בגלוב, מושל העיר הנוכחי, מאז 3 באוקטובר 2018.

העיר סנקט פטרבורג קיבלה את שמה הקיסרי מחדש בשנת 1991, עקב תוצאות משאל עם שנערך ב-6 בספטמבר 1990 כש-54% הצביעו בעד החזרת השם ההיסטורי של העיר מלנינגרד לסנקט פטרבורג. שנה לאחר מכן בדיוק, ב-6 בספטמבר 1991 צו נשיאותי בתמיכת הסובייט העליון של רוסיה, השיב את השם לעיר רשמית וב-21 באפריל 1992 נוסף סעיף מיוחד בחוקה הרוסית, שנשענה אז על זו הסובייטית מ-1978.

ב-26 ביוני 1991, נבחר לראש העיר הראשון והאחרון של סנקט פטרבורג, אנטולי סובצ'אק, מרצה בכיר מאוניברסיטת סנקט פטרבורג. ב-13 במרץ 1996 האספה המחוקקת של סנקט פטרבורג החליטה לבטל את תפקיד ראש העירייה ובמקומה נוצר תפקיד מושל העיר.

האירועים החשובים ביותר בעיר היו עריכת משחקי הרצון הטוב ב-1994, שהתקיימו בתקופה קשה כלכלית עבור העיר. בשנים 1991–2007 הוצבו פסלים ואנדרטאות רבות לזכרם של פיודור דוסטויבסקי, המרשל ז'וקוב ואחרים. ארמון קונסטנטין שוקם ושוחזר, כנסיית הגואל שעל הדם ועוד רבים אחרים.

ב-25 במאי 1991, לראשונה לאחר הפסקה ארוכה, שבה לפעילותה קתדרלת קאזאן הגדולה ובשנת 2001 הוחל בבניית כביש הטבעת שסביב העיר.

המטרו המשיך להתפתח. בשנת 2000, נבנה ארמון הקרח על מנת לארח את אליפות העולם בהוקי קרח. בשנת 2008 מועדון הכדורגל זניט סנקט פטרבורג זכתה בגביע אופ"א.

בשנים האחרונות, הוחלפו שמותיהם של פסלים ואנדרטאות רבות. שכונות שלמות שהתייחדו במבנים היסטוריים נהרסו ותכנון העיר התדרדר. לאחר מחאות טלוויזיונית ורדיופוניות שתבעו להגן על ייחודה ההיסטורי של סנקט פטרבורג, אימצה הממשלה שורת חוקים אשר לא הביאו לפתרון הבעיה. מתכנני העיר ממשיכים להרוס מבנים היסטוריים על מנת להחליפם בפרויקטים גרנדיוזיים של בנייה, כך למשל "אוחטה סנטר" ספג ביקורת נוקבת רבה מצד תושבי העיר על כך שבנייתו אינה מתחשבת בסביבה והורסת את המרקם ההיסטורי של העיר.

בין ה-27 ל-31 במאי 2003 רוסים מכל רחבי העולם חגגו את יום השנה ה-300 לייסוד העיר סנקט פטרבורג. באותה שנה מונתה ולנטינה מטוויינקו למושלת העיר והיא הייתה האישה הראשונה שמונתה למושלת בתולדות רוסיה.

העיר הפכה למרכז כלכלי ומשפטי ומאז מארחת מדי שנה את פורום סנקט פטרבורג הבינלאומי לכלכלה ופורום המשפט הבינלאומי ואף הועבר אליה בית המשפט החוקתי של רוסיה. ב-2011 פוטר יו"ר מועצת הפדרציה של רוסיה, סרגיי מירונוב ותומכיה של מושלת העיר הציעו אותה כמועמדת מחליפה לתפקיד יו"ר מועצת הפדרציה הרוסית, הבית העליון בפרלמנט. באוגוסט 2011 מפלגת רוסיה המאוחדת קידמה 3 מדינאים רוסיים, לתפקיד מושל העיר: ואדים טיולפאנוב, יו"ר המועצה המחוקקת של סנקט פטרבורג; גאורגי פולטאבצ'נקו, ממלא מקום מושל העיר לאחר התפטרותה של מטוויינקו מושל המחוז הפדרלי המרכזי ומיכאיל אוסייבסקי, סגן מושל העיר לשעבר 2003 ומחזיק תיק הכלכלה בעיריית סנקט פטרבורג. ב-30 באוגוסט 2011 נשיא רוסיה בחר בגאורגי פולטאבצ'נקו כמועמד מועדף והוא הפך למושל העיר הקבוע. במהלך כהונתו גדל מספר המשקיעים הזרים בעיר והעיר דורגה בתור העיר עם רמת החיים הגבוהה ביותר ברוסיה.

בספטמבר 2014 נערכו הבחירות לראשות העיר ופולטאבצ'נקו זכה ב-79.3% מקולות הבוחרים בבחירות לתפקיד המושל ונבחר להמשיך לכהן כמושל העיר, כשמולו התמודדו ארבעה מועמדים נוספים (אירינה איוואנובה מהמפלגה הקומוניסטית, קונסטנטין סוחנקו מהמפלגה הליברל-דמוקרטית, אנדריי פטרוב ממפלגת מולדת וטאחיר ביקבאייב ממפלגת הירוקים).

באוקטובר 2018, לקראת הבחירות למושל העיר, פולטאבצ'נקו פוטר ובמקומו מונה אלכסנדר בגלוב לממלא מקום עד לבחירות שנערכו בספטמבר 2019 ובהן הוא זכה ברוב של 66% מקולות הבוחרים, כשאחוז ההצבעה עמד על כ-30% בלבד.

במרץ 2020 הוטל על העיר סגר כללי בעקבות התפרצות נגיף הקורונה ברוסיה, לצד מוסקבה הייתה העיר עם ריכוז חולי קורונה 2019 הגדול ביותר ברוסיה.

גלריה

מפת ניינשאנץ, 1698.
פיטר פיקארט, "סנקט פטרבורג". 1704.
ארמון אורניינבאום
ארמון הקיץ של פיוטר הגדול
"היכלי קיקין", אחד ממבני האבן הראשונים בעיר, עומד על תילו מאז שנות 1710.
גני הקיץ, 1716.
מפת סנקט פטרבורג, 1834.
בניין 12 הקולגיות ששימש את חברי הקבינט של פיוטר הגדול. משמש כיום כמבנה אוניברסיטת סנקט פטרבורג.
ארמון החורף, המעון הרשמי של קיסרי רוסיה.
קתדרלת קאזאן, 1899.
מראה כיכר הארמון, ממנה פרצו הכוחות המהפכניים אל ארמון החורף ועצרו את חברי הממשלה הזמנית.
ולדימיר לנין בנאומו אל תומכיו.
סמל העיר לנינגרד
מלחי הצי הבלטי עם הילדה לוסי, שהוריה נהרגו במהלך המצור על העיר. לנינגרד, 1 במאי 1943.
יום הסרת המצור על לנינגרד, שנת 1944.
פסגת 20 המדינות המתועשות. ארמון קונסטנטין, סנקט פטרבורג. ספטמבר 2013.
ולנטינה מטוויינקו, האישה הראשונה שהייתה למושלת סנקט פטרבורג, 2008
גאורגי פולטבצ'נקו, מושל סנקט פטרבורג בשנים 2011–2018.

לקריאה נוספת

Серия Orangeвый гид: Санкт-Петербург. Путеводитель, Екатерина Чернобережская, 2014
מיכאיל פילאייב (.Пыляев М), האנציקלופדיה של פטרבורג הקיסרית. תולדות חיי בירת האימפריה הרוסית. 2007
Шерих, Дмитрий Юрьевич, «Городской месяцеслов. 1000 дат из прошлого Санкт-Петербурга, Петрограда, Ленинграда.» К 290-летию Санкт-Петербурга. Издательство «Петербург — ХХI век». 224 с., тираж 30000 экз. ISBN 5-85490-036-X

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא היסטוריה של סנקט פטרבורג בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ Численность населения Российской Федерации по муниципальным образованиям на 1 января 2019 года
^ במטרופולין, למעלה מ-6,200,000.

[1] Численность населения Российской Федерации по муниципальным образованиям на 1 января 2019 года

[2] במטרופולין, למעלה מ-6,200,000.

[1]

[2]