המהפכה הנאוליתית

המהפכה הנאוליתית (המוכרת גם בשם "המהפכה החקלאית") היא תהליך שאפיין את התקופה הנאוליתית (תקופת האבן החדשה): המעבר ההדרגתי של בני אדם מחברות נוודיות של ציידים-לקטים לחברות חקלאיות נייחות, החל כ־12,000 שנים לפני זמננו (דהיינו, כ־10,000 לפני הספירה) באזור הסהר הפורה, ובתקופות שונות ומאוחרות יותר בשאר העולם. תהליך זה היה בין המהפכות החשובות באבולוציה של האדם והתרחש גם בהעברה תרבותית בין אזורים וגם בכמה מוקדים בלתי תלויים ברחבי העולם.

כלים נאוליתיים

המונח "המהפכה הנאוליתית" הוצע בשנות ה-20 של המאה ה-20 על ידי הארכאולוג האוסטרלי ויר גורדון צ'יילד, אשר גם טען כי המורכבות החברתית הצומחת הובילה למהפכה שנייה, המהפכה האורבאנית, שבמהלכה נבנו הערים.

מבחינה ארכאולוגית, המהפכה הנאוליתית מתבטאת בדרך כלל בהופעת כלי אבן ייעודיים לעבודת אדמה, כגון גרזנים, להבי מגל וכלי כתישה וטחינה, בהופעת עצמות בעלי חיים מבויתים ושרידים של צמחי תרבות, וכן ביישובים כפריים גדולים עם בתים, כלי חרס וחפצי אמנות.

סיבות למהפכה

הגורם העיקרי למהפכה, לדעת צ'יילד, היה האקלים הגלובלי בסוף עידן הקרח האחרון, שהסתיים לפני כ-11,700 שנה. צ'יילד גרס כי האקלים החם והיבש כפה את ההתיישבות לצד מקורות מים ובכך הביא ליעילות מוגברת בעיבוד תבואה והוביל לביות בעלי חיים.

איאן הודר, מנהל החפירות באתר צ'טלהויוק, טען כי החברות המיושבות הראשונות, והמהפכה שהן ייצגו, קדמו להתפתחות החקלאות. טענתו היא פיתוח דבריו של ז'אק קווין, חופר אתר התרבות הנאטופית במורייבת בצפון סוריה, שטען כי המהפכה הנאוליתית נבעה משינוי מהפכני בפסיכולוגיה האנושית – מהפכת סמלים אשר הולידה אמונות חדשות בנוגע לעולם וטקסים חברתיים הקשורים לצלמיות נשים ואיסוף שיטתי של קרני שור הבר.

ביות בעלי חיים וצמחים

אבן רחיים מהתקופה הנאוליתית לטחינה של גרעינים תוך סיבוב

המהפכה החקלאית כללה ביות מספר קטן של בעלי חיים וצמחים. ביות בעלי החיים אירע בדרך כלל לפני ביות הצמחים והמהפכה התרחשה במקביל במספר אזורים על פני כדור הארץ, כאשר בכל אזור בייתו מינים שונים. המינים העיקריים של בעלי החיים שבויתו בתקופה הנאוליתית של הסהר הפורה והתפשטו באירו-אסיה הם עז, כבש, פרה וחזיר. הכלב הוא היוצא דופן מכל בעלי החיים שבויתו כיוון שהכלב שימש בן לווייתו של האדם עוד בשלהי התקופה הפלאוליתית. הכלב שונה גם בכך שלא בוית לצורך מאכל. מיני הצמחים שבויתו הם החיטה, האורז התירס ותפוח האדמה.

תהליך ביות הצמחים אירע ככל הנראה מבלי משים – לדוגמה, לקטים שעסקו במשך דורות בליקוט גרגרי דגנים נהגו לאסוף את השיבולים הגבוהות ובעלות הגרגרים הגדולים, חלק מן הגרגרים הללו לא נצרכו אלא נזרעו מחדש ובכך חל תהליך סלקציה איטי שבו נתפתחו מינים בעלי תכונות מועילות לאדם.

ביות בעלי החיים גם הוא אירע באופן הדרגתי וממושך – עדרים של חיות פרא רוכזו באזור בעמק סגור. על מנת שניתן יהיה לנצל את העדר לאורך זמן, לא ניצודו כל החיות מייד אלא ניצודו באופן מבוקר תוך הימנעות מציד של נקבות פוריות. במשך הדורות בני אדם החלו לראות את העדר כרכוש בלעדי, הגנו על העדר מפני טורפים וקבוצות בני אדם אחרות, וכן הגבילו את תחום נדודיהם על מנת שלא לעזוב את נכסיהם החקלאיים.

ביות בעלי החיים הביא לכך שכל התוצרים כולל תוצרי הלוואי של בעלי החיים נוצלו, כך למשל הגללים של בעלי החיים שימשו כחומר דישון, כדלק ואפילו כחומר בנייה. נוסף על היות בעלי החיים מקור לחלבון זמין לשימוש ומקור למוצרי חלב, יכול היה מִקנה לשמש גם לסחר חליפין. ההתמחות בגידול צאן, חייבה לנדוד מפאת הצורך בשדות מרעה (מחזור נדודים של עדרים).

השלכות

תהליך הפיכתה של החברה מנוודית-לקטית לחקלאית אירע בתהליך ארוך ואיטי במשך אלפי שנים. החקלאות חייבה לראשונה בהיסטוריה של האדם לחשוב על העתיד הרחוק ולחסוך, הואיל וחקלאי שאינו שומר חלק מגרגרי החיטה לא יוכל לזרוע בשנה הבאה ולכן יסבול מרעב. הצורך לחסוך יצר לראשונה עודפי יצור. העודפים הללו אפשרו את קיומו של המסחר, את צמיחתם של היישובים הראשונים שחלק מתושביהם לא עסקו ביצור מזון אלא היו סוחרים, חיילים ושליטים.

בזכות הכלכלה החקלאית עלה מספר בני האדם על פני כדור הארץ באופן דרמטי, וחלו התפתחויות טכנולוגיות שכללו את המצאת הגלגל, העגלה והסירה. מצד שני, ההסתמכות על הכלכלה החקלאית הובילה למספר חסרונות לאדם כיחיד: ראשית, ההתבססות על מקור מזון עיקרי אחד גרם לכך שאסון טבע כמו שנת בצורת גרם ליבול נמוך ובעקבותיו מוות ברעב של רבים מבני השבט, זאת לעומת התבססותו של הלקט על עשרות מיני צמחים ובעלי חיים. שנית, ההתבססות על עבודת האדמה חייבה את בני התקופה להילחם על אזור מגוריהם. אם בחברה לקטית התגלע סכסוך טריטוריאלי, יש לשבט המובס היכולת לסגת וללקט באזור אחר. לעומת זאת, חברה המבוססת על חקלאות אינה יכולה להרשות לעצמה לוותר על נחלותיה כיוון שאובדן השדות, הממגורות והעדרים – משמעותו כליה ברעב לכל בני השבט. לפיכך, לא היה מנוס לבני התקופה אלא להגן בכוח הזרוע (ומאוחר יותר הנשק) על נחלתם. עדות לאלימות התקופתית נמצאת באחוז הגבוה של השלדים הנאוליתיים, שאובחנו בהם סימני אלימות קשים. אחוז זה גבוה מהאחוז שמאפיין שלדים מתקופות קדומות יותר.

אחד השינויים המשמעותיים הנוספים לחברת "החקלאים החדשים" היה אופי התזונה (הדיאטה). חברת הלקטים-ציידים ניזונה מכמויות גדולות של חלבון מן החי, בעוד החקלאים שההזדמנויות והמוטיבציה שלהם לצייד הייתה נמוכה יחסית – מרבית מזונם הגיעה מהצמחים המתורבתים שגידלו. אין עדיין הסכמה לגבי היתרונות והחסרונות של השינוי בהרגלי התזונה, וההשפעה הכללית שלהם על תחילת ההתפתחות החברתית.

החיים באתר מסוים אפשרו הצטברות של רכוש אישי וקשר לנחלות. ממצב זה, בני האדם הפרהיסטוריים יכלו לאגור מזון עבור תקופות קשות ולסחור בעודפים לא נחוצים. החקלאות העניקה לבני האדם שליטה מוגברת על אספקת המזון שלהם, אך דרשה ישיבת קבע ועודדה התפתחות של קבוצות אנושיות רחבות יותר. לאור הבטחת המזון ופיתוח הסחר יכלו האוכלוסיות לצמוח, להתגוון ולהתחלק ליצרני מזון ובעלי מלאכה. מורכבות חברתית זאת דרשה צורה כלשהי של ארגון, דוגמת משטר ודת, כדי לתפקד ביעילות. מגמת הגידול בביקוש לכוח אדם וגידול האוכלוסייה, המשיכה לתקופת הברונזה, ובסופו של דבר נבנו עיירות, ומאוחר יותר ערים ומדינות.

עדויות ארכאולוגיות שנאספו, ובהם סוגי הפגיעות שנמצאו בשלדים מתקופות שונות, תומכות באפשרות שהמהפכה הנאוליתית גרמה להתגברות של האלימות האנושית באזורים שהפכו למיושבים. במחקר שהתפרסם ב־PNAS שיערו החוקרים כי הסיבה להתגברות האלימות היא התחרות הגוברת על האדמות המתאימות לעיבוד.

ראו גם

• קטניות מאכל בתקופת הברזל בדרום הלבנט
• אבות היבולים הנאוליתיים

לקריאה נוספת

• יובל נח הררי, קיצור תולדות האנושות, הוצאת דביר, 2011.
• ג'ארד דיימונד, רובים, חיידקים ופלדה: גורלותיהן של חברות אדם (תרגמה מאנגלית: עתליה זילבר), תל אביב: עם עובד, תשס"ג-2002.
• המהפכה החקלאית, מתוך אתר אקו-ויקי
• אסף רונאל, דיאלוג בין תרבויות או טיהור אתני: כך התפשטה החקלאות בעולם, באתר הארץ, 20 במרץ 2019
• עודד גלאור ואורי כץ, המסע של האנושות, כנרת זמורה-דביר, 2020.
• יוסף גרפינקל, אברהם פאוסט וחיה כץ (ע), שני: ארץ־ישראל בתקופה הניאוליתית ובתקופה הכלקוליתית, מבוא לארכיאולוגיה של ארץ־ישראל, כרך א, רעננה: למדא

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא המהפכה הנאוליתית בוויקישיתוף