ארכאולוגיה

ארכאולוגיה (ביוונית עתיקה: ἀρχαιολογία; הלחם בסיסים של ἀρχαῖος, ארכיוס – "עתיק" ו-λογία, לוגיה – "תורה") היא התחום המדעי החוקר את עברה של האנושות על ידי מציאה, תיעוד וניתוח של מידע חומרי וסביבתי. הנתונים שמשמשים במחקר הארכאולוגי כוללים שרידי בנייה, כלים וחפצים, כמו גם שרידי אנשים, שרידי בעלי חיים וצמחים, ועוד. מטרתה של הארכאולוגיה היא תיעוד והסבר של מקורות התרבות האנושית והתפתחותה, היסטוריית התרבות, ההתנהגות האנושית והאקולוגיה האנושית.

האתר הארכאולוגי מצודת תל ערד. ברקע: העיר התחתית

חפירה ארכאולוגית, בבאר מילכה. צילום: אמיל אלג'ם רשות העתיקות

הארכאולוגיה היא שדה המחקר היחיד שיש לו שיטה ותאוריה עבור איסוף ופירוש של מידע על העבר הפרהיסטורי האנושי, ויכולה גם להרים תרומה משמעותית להבנה של החברות בזמן ההיסטורי. הארכאולוגיה נחשבת לעיתים (בעיקר בצפון אמריקה) כתת-תחום של אנתרופולוגיה בגלל התמקדותה באדם. תתי-תחומים של האנתרופולוגיה משלימים את ממצאי הארכאולוגיה, בעיקר אנתרופולוגיה תרבותית (שחוקרת את הממדים ההתנהגותיים, סמליים, והחומריים של התרבות), בלשנות (שחוקרת את השפה, כולל המקור של השפה וקבוצות של שפות), ואנתרופולוגיה פיזית (החוקרת את האבולוציה של האדם לפי שרידי האדם עצמו – עצמות, שיניים וכדומה). תחומים אחרים גם משלימים את הארכאולוגיה, כמו פלאונטולוגיה (המחקר של החיים הקדומים), הכוללת פלאוזואולוגיה ופלאובוטניקה, גאוגרפיה, גאולוגיה, היסטוריה, היסטוריה של האמנות, ולימודים קלאסיים.

הארכאולוגיה תוארה כתחום שמגייס את המדעים על מנת להאיר על מדעי הרוח.

במחקר של תרבויות עתיקות פחות, שנצפו ונחקרו על ידי חוקרים מערביים, הארכאולוגיה קשורה לאתנוגרפיה. כך הוא המצב בחלקים גדולים מצפון אמריקה, אוקיאניה, סיביר, ומקומות אחרים. במחקר של תרבויות שהיו בעלות כתב או שהיו להם שכנות כאלה, ההיסטוריה והארכאולוגיה משלימות אחת את השנייה עבור הבנה רחבה יותר של ההקשר התרבותי השלם.

מקום בו מתקיימת חפירה או מחקר שדה ארכאולוגי אחר מכונה אתר ארכאולוגי, והעוסק בארכאולוגיה נקרא ארכאולוג.

חשיבות ויישום

סטונהנג', הממלכה המאוחדת

רוב הפעילות האנושית אינה מתועדת במסמכים כתובים. כתיבה החלה בסהר הפורה באלף הרביעי לפני הספירה, וגם אז התפשטה רק בקרב אימפריות שהיו צריכות תיעוד רשום לצורכי מיסוי. תרבויות אלה, שלא במקרה, הן הידועות ביותר. למרות זאת, הידע על השנים המעצבות של התרבות האנושית – המימד התרבותי של האבולוציה של האדם, התפתחות החקלאות, המנהגים של הדת העממית, והקמתם של הערים הראשונות – מגיע מהארכאולוגיה.

היכן שקיימות תעודות כתובות, הן כמעט לעולם לא שלמות, ולעיתים קרובות הן מהוות שכתוב של המציאות לצרכים פוליטיים. עד למאה ה-19 באירופה ובצפון אמריקה, ועד למאה ה-20 בשאר העולם, אוריינות הייתה מוגבלת לאצולה ולאנשי הדת. האינטרסים ונקודת המבט של האצולה פעמים רבות הייתה שונה למדי מהחיים וההתעניינויות של רוב האוכלוסייה.

לפיכך, מסמכים כתובים בדרך כלל משקפים את הנטיות של המעמדות הגבוהים, ולא ניתן להשתמש בהם כמקור בטוח. הרקורד החומרי נותן ייצוג שוויוני יותר לאוכלוסייה כולה, אם כי הוא נתון לחוסר הדיוקים שלו, כגון ההטיות של הדגימה והשתמרות ברמות שונות.

בנוסף לחשיבות המדעית שלהם, לשרידים ארכאולוגיים יש לפעמים חשיבות פוליטית לצאצאים של העמים שייצרו אותם, ערך כספי לאספנים, או ערך אסתטי רב. אנשים רבים מזהים את הארכאולוגיה עם הגילוי של אוצרות אסתטיים, דתיים, פוליטיים או כלכליים ולא עם ההבנה של חברות העבר.

נקודת מבט זו מוצגת לעיתים ביצירות בדיוניות פופולריות, כגון הסרטים "המומיה" משנת 1999 וסרטים נוספים, או "מכרות המלך שלמה" היכן שהתחום נעשה לנושא בידורי רווחי. היכן שנושאים לא ריאליסטיים כאלה מטופלים ביותר רצינות, בדרך כלל ישנם האשמות של פסבדו-מדע כלפי העוסקים בהם. אך עיסוקים שכאלה, אמיתיים או בדיוניים, אינם מייצגים את הארכאולוגיה כפי שהיא כיום.

מטרות

ארכאולוגיה מסתמכת עד היום במידה רבה על טכניקות שדה ועל מתודולוגיה. אלה כוללים את המטלות של סקירת שטחים על מנת למצוא אתרים חדשים, וחפירת אתרים על מנת לגלות את שרידי התרבות הנמצאים שם, וכן טכניקות מיון ושימור על מנת לנתח ולשמר את השרידים האלה. כל שלב בתהליך זה עשוי להיות מקור למידע.

המטרות של הארכאולוגיה אינן תמיד זהות. ישנן לפחות שלוש תאוריות לגבי מה בדיוק אמורה להיות מטרת המחקר הארכאולוגי. (אלה הם מעבר להיקף של הדיון הנוכחי, וידונו בהמשך). ובכל זאת, יש הרבה מן המשותף בין התאוריות הללו.

תתי-תחומים בארכאולוגיה

ערך מורחב – ארכאוזאולוגיה

כמו ברוב התחומים האקדמאיים, ישנם מספר גדול של תתי תחומים ארכאולוגיים שמאופיינים במתודה מסוימת או בסוג של חומר (לדוגמה, ארכאוזאולוגיה, ניתוח ליתי, ארכאובוטניקה), מוקד גאוגרפי או תקופתי (לדוגמה, ארכאולוגיה של המזרח הקרוב, ארכאולוגיה ימי-ביניימית), או עניין נושאי (ארכאולוגיה של עיצוב נוף), או תרבות מסוימת (אגיפטולוגיה).

היסטוריה של הארכאולוגיה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

ההיסטוריה של הארכאולוגיה היא של התמקצעות מתגברת, ושל שימוש במגוון מתרחב והולך של טכניקות, על מנת למצות את מירב המידע האפשרי משרידי העבר.

החפירה בקרקע וההליכה בעקבות הדי קולות העבר אינה מיוחדת לעידן המודרני. נבונאיד מלך בבל חפר וגילה מקדש קדום, ואחסן את עתיקותיו במעין "מוזיאון" בעירו, והאצטקים גילו עניין רב בחורבות הטולטקים. העניין במבנים ובחפצים מהעבר המשיך במהלך ההיסטוריה, בין אם מתוך יצר אספנות, ואם מתוך צימאון לחיבור לעבר, אך עיסוק שיטתי, בכלים ובמטרות מדעיות, טרם הופיע.

באירופה של בימי הביניים המאוחרים התחילו להתעניין בשרידים של הציוויליזציה היוונית-רומית וגילו מחדש את התרבות הקלאסית. פלביו יונדו יצר במאה ה-15 מדריך שיטתי לשרידים והטופוגרפיה של רומא העתיקה והחוקר הנודד קיריאקוס מאנקונה נסע בכל רחבי האימפריה הביזנטית והמזרח התיכון ואסף חפצים עתיקים ומידע אותו פרסם בספרו "Commentaria".

רק במאה ה-19 הוחל המחקר השיטתי של העבר דרך השרידים הפיזיים שלו, בכלים מדעיים. שיטות ארכאולוגיות פותחו על ידי חובבנים ובעלי מקצוע, שכללו את אוגוסטוס פיט ריברס ופלינדרס פיטרי.

תהליך זה נמשך במאה ה-20 על ידי אנשים כמו מורטימר וילר, שגישתו הממושמעת לחפירה שיפרה מאוד את איכות הראיות שניתן היה להשיג.

במאה ה-20, ההתפתחות של ארכאולוגיה אורבנית ולאחר מכן של חפירות הצלה היו גורמים חשובים, וכן ההתפתחות של המדע הארכאולוגי, שהגביר מאוד את כמות המידע שניתן היה להשיג.

ניהול נכסי תרבות

"ניהול נכסי תרבות" (הקרוי גם "ניהול מורשת" בבריטניה) היא ענף של הארכאולוגיה שאחראי לכמות גדולה מהמחקר שנעשה בארצות הברית וכן במערב אירופה. בארצות הברית, הרוב המוחלט של הפוליטיקאים, החוקרים, ומשלמי המסים מאמינים כי "ניהול נכסי תרבות" עזר לשמר את ההיסטוריה והפרהיסטוריה הלאומית, שאחרת הייתה אובדת בהתרחבות של ערים, סכרים, וכבישים.

בין המטרות של "ניהול נכסי תרבות" הם הזיהוי, השימור והתחזוקה של נכסי תרבות על אדמות פרטיות וציבוריות, והסרתם של חפצי ערך תרבותיים מאזורים שבהם הם ייהרסו על ידי פעילות אנושית, כגון בנייה מיועדת. זה כולל גם סקירה של אתרי בנייה מיועדים על מנת לבדוק האם ישנם אתרים ארכאולוגיים חשובים באתרים אלה. אם אלה אכן קיימים, פעמים רבות הם ייחפרו, או שהבנייה תיעצר לחלוטין.

שיטות שדה

סקר

ערך מורחב – סקר ארכאולוגי

פרויקט ארכאולוגי מודרני מתחיל לרוב עם סקר ארכאולוגי. "סקר אזורי" הוא הניסיון לאתר באופן שיטתי אתרים שלא היו ידועים קודם באזור מסוים. "סקר אתר" הוא הניסיון לאתר באופן שיטתי דברים בעלי עניין באתר, כגון בתים. את שתי המטרות האלה אפשר להשיג בעזרת שיטות דומות למדי.

בימיה הראשונים של הארכאולוגיה, לא היה נהוג לעשות סקר. היסטוריונים תרבותיים וחוקרים בדרך כלל הסתפקו בקבלת מידע על אתרים מונומנטליים מהאוכלוסייה המקומית, וחפירה של מאפייני השטח הבולטים שם. גורדון ווילי היה חלוץ של טכניקת הסקר האזורי, בסקר שערך ב-1949 בעמק הוירו שברצועת החוף של פרו, וסקר בכל הרמות נעשה למרכזי עם עלייתה של הארכאולוגיה התהליכית כמה שנים לאחר מכן.

סקר יכול להיות מועיל מאוד אם הוא מבוצע כמקדים לחפירה או אפילו במקומה של חפירה. הוא מצריך מעט זמן, ועולה מעט יחסית, מכיוון שהוא אינו מצריך עיבוד של כמויות גדולות של אדמה על מנת לאתר את הממצאים. (אף על פי כן, סקר של אזור גדול או של אתר יכול להיות יקר, ולכן ארכאולוגים לעיתים משתמשים בשיטות דגימה). הוא נמנע מעניינים אתיים (בעלי חשיבות רבה לצאצאי התרבות המדוברת) שקשורים להרס של אתר בחפירה. הסקר הוא הצורה היחידה לאיסוף סוגים מסוימים של מידע, כגון דפוס ומבנה התיישבות. מידע מסקרים פעמים רבות נאסף על גבי מפות, שבהן מראים את מאפייני השטח או את פיזור הממצאים.

שיטת הסקר הפשוטה ביותר היא "סקר שטחי". הוא כולל סקירה של אזור, בדרך כלל ברגל אך לפעמים ברכב, על מנת לחפש מאפיינים או ממצאים שנראים על פני השטח. סקר שטחי אינו יכול לגלות אתרים או מאפיינם שקבורים לחלוטין מתחת לאדמה, או שמכוסים בצמחיה עבותה. סקר שטחי עשוי גם לכלול טכניקות של מיני-חפירה, כגון קידוחים או בורות קטנים.

סקר פרהיסטורי מתמקד באיתור ומיפוי של ריכוזי כלי אבן ובמיוחד כלי צור. מבנים נדירים מאוד באתרים פרהיסטוריים ולכן דרושים לסוקר כישורים מתאימים, כלומר היכרות טובה עם מכלולי כלי הצור ויכולת זיהוי של עצמות מאובנות. חתכים בשכבות הגאולוגיות הצעירות, טבעיים כוואדי, או מלאכותיים כתעלה וחפירה לתוואי דרך, ייבדקו בתשומת לב מיוחדת.

"סקר אווירי" מבוצע בעזרת מצלמות שמחוברות לכלי טיס, בלונים או אפילו עפיפונים. מבט מלמעלה מועיל למיפוי מהיר של אתרים מסובכים או גדולים. צילום אווירי יכול גם לגלות דברים רבים שלא ניתן לראותם מפני השטח. צמחים שגדלים על גבי מבנה אבן, כגון קיר, יתפתחו יותר לאט, ואילו צמחים על גבי תווי שטח אחרים, יגדלו מהר יותר. צילומים של שדות חיטה, שמשנים את צבעם במהירות בזמן ההבשלה, גילו מבנים תת-קרקעיים בדיוק רב. סקרים אוויריים עושים גם שימוש בגלאי תת-אדום, בראדאר חודר-אדמה ובתרמוגרפיה.

"סקר גאופיזי" הוא הצורה האפקטיבית ביותר לראות מתחת לאדמה. מגנטומטרים מגלים שינויים קטנים ביותר בשדה המגנטי של כדור הארץ שנוצרים על ידי חפצים מברזל, סוגים מסוימים של מבני אבן, או אפילו בורות. משתמשים רבות גם באמצעים שבודקים את ההתנגדות החשמלית של האדמה. אדמות רבות הן לחות מתחת לפני השטח, דבר הגורם להתנגדות חשמלית נמוכה. מאפיינים כגון רצפות קשות או ריכוזי אבן, גורמים להתנגדות גבוהה יותר.

אם כי יש ארכאולוגים שרואים את השימוש בגלאי מתכת כדומה לחיפוש אוצרות, הם נחשבים כלי מועיל ביותר בסקר ארכאולוגי.

סקרים אזוריים בארכאולוגיה ימית משתמשים בסונאר סוקר-צד.

חפירות

ערך מורחב – חפירה ארכאולוגית

צילום רחפן של חפירת יבנה. צילום: אסף פרץ, רשות העתיקות.

חפירות ארכאולוגיות היו קיימות כבר כאשר התחום היה בידי חובבנים, והוא נותר עד היום למקור של רוב המידע שמתקבל מהשדה. החפירות יכולות לגלות כמה סוגים של מידע שבדרך כלל אינם מתקבלים בסקר, כגון סטרטיגרפיה, מבנה תלת-ממדי, והקשר בין חפצים ומבנים.

טכניקות חפירה מודרניות מצריכות את התיעוד של המיקום המדויק של חפצים ותווי-נוף. תמיד צריך לתעד את המיקום המאוזן שלהם, ולפעמים גם את המיקום המאונך. כמו כן, צריך לתעד את היחס בין חפצים או תווי-נוף אלה לחפצים אחרים בקרבת מקום, לצורך ניתוח עתידי. דבר זה מאפשר לארכאולוג להבין איזה חפצים או מבנים היו בשימוש יחד, ואיזה עשויים להגיע מתקופות שונות של פעילות. לדוגמה, חפירות באתר מגלות את הסטרטיגרפיה שלו; אם אתר היה בשימוש ברצף של תקופות, ממצאים מתרבויות מאוחרות יותר ימצאו מעל המוקדמות יותר.

חפירה היא גם השלב היקר ביותר במחקר הארכאולוגי. כמו כן, כתהליך הרסני, הוא מעורב בבעיות אתיות מסוימות. לפיכך, מעט מאוד אתרים נחפרים לחלוטין. דגימות הן חשובות ביותר בחפירה. מקובל להשתמש בציוד מכני כבד בחפירות, במיוחד על מנת להסיר את שכבת האדמה העליונה (שיטה זו אינה מקובלת כל כך בישראל). לאחר הסרת השכבה הזו, חופרים את האתר על ידי כלי חפירה ידניים, על מנת לוודא כי אנו יודעים באופן כללי את המיקום של תווי-השטח. לאחר מכן החפירה נעשית בעזרת כלים עדינים יותר, שאינם פוגעים במבנים בממצאים, ונאספים ממצאים שיכולים להעיד על התקופה של השכבה הנחפרת.

המשימה הבאה היא לבנות תוכנית אתר, ולהשתמש בה על מנת להחליט על שיטת החפירה להמשך. מבנים או תווי-שטח אחרים (בורות, חציבות בסלע, וכו') בדרך כלל נחפרים שכבה שכבה, על מנת לתעד כל שכבה בנפרד. תוכניות ותיאורים של מבנים נפרדים מצוירים במקום על ידי מומחה, וכן מצלמים את השטח מזוויות שונות, ומתעדים את המיקום והיחס בין הממצאים והמבנים. כל המידע הזה משמש כתיעוד קבוע של הממצאים – שעתה נהרסו, ואינם קיימים עוד בשטח – ומשתמשים בו בתיאור והסבר של האתר.

ניתוח לאחר החפירה

לאחר שהממצאים והמבנים נחפרו או נאספו, יש צורך לחקור אותם כראוי, על מנת להשיג את כמות המידע הגדולה ביותר. תהליך זה ידוע כניתוח לאחר החפירה, והוא בדרך כלל החלק שאורך את הזמן הרב ביותר. פעמים רבות הדו"חות הסופיים על חפירות מתפרסמים שנים לאחר סיום החפירה עצמה.

ברמה הבסיסית, יש צורך לנקות, לקטלג ולהשוות את הממצאים לאוספים ידועים, על מנת למיין אותם מבחינה טיפולוגית ולהשוות בין האתר לבין אתרים אחרים שנמצאו בהם ממצאים דומים. אולם, קיימות עוד מגוון טכניקות בארכאולוגיה, שעל ידן ניתן לתארך ולנתח את הממצאים. ניתן לנתח את העצמות, הצמחים ואבקת הפרחים שנאספים מאתר (בעזרת טכניקות של הזואוארכאולוגיה, פלאואתנובוטניקה או פלינולוגיה), וכן לנסות להבין ולשחזר טקסטים או כתובות שנמצאו.

טכניקות אלה מספקות מידע רב, שאחרת לא היה ידוע, ולפיכך עוזרות מאוד להבין את האתר.

תאוריה ארכאולוגית

אין תאוריה אחת של ארכאולוגיה, ואף הגדרותיה אינן מוסכמות. עד לאמצע המאה ה-20 ולתחילת השימוש בטכנולוגיה, הייתה הסכמה כללית כי הארכאולוגיה קשורה באופן הדוק להיסטוריה ולאנתרופולוגיה. לשלב העיקרי הראשון של התאוריה הארכאולוגית בדרך כלל מתייחסים כתרבותי, או היסטוריה תרבותית, שפותח בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20.

בשנות ה-60, מספר ארכאולוגים צעירים, בעיקר אמריקאיים, כגון לואיס בינפורד, התמרדו כנגד הפרדיגמות של ההיסטוריה התרבותית. הם דיברו על "ארכאולוגיה חדשה", שתהיה "מדעית" ו"אנתרופולוגית" יותר, עם בדיקה של היפותזות ומתודה מדעית. הארכאולוגיה הזו נודעה לאחר מכן כ"ארכאולוגיה תהליכית".

בשנות ה-80, קמה תנועה חדשה בקרב הארכאולוגים בבריטניה, שהובלה בידי מיכאל שנקס, כריסטופר טילי, דניאל מילר ואיאן הודר. היא אתגרה את המדעיות והאובייקטיביות של הארכאולוגיה התהליכית, והדגישו את הרלטיביזם. אך גישה זו בוקרה על ידי ארכאולוגים תהליכיים כחסרת רצינות מדעית. נושא זה עדיין נמצא בדיון ומחלוקת.

התאוריה הארכאולוגית כעת שואבת מטווח רחב של השפעות, הכוללת מחשבה נאו-דרוויניסטית, פנומנולוגיה, פוסט-מודרניות, מדע קוגניטיבי, פונקציונליזם, לימודי מגדר ופמיניזם ותאוריות מערכתיות.

ארכאולוגיה ציבורית

הארכאולוגיה המוקדמת הייתה בעיקר ניסיון לגלות ממצאים ותווי-שטח מרשימים, או לחקור ערים נטושות גדולות ומסתוריות. חיפושים כאלה המשיכו להקסים את הציבור, כפי שניתן לראות בספרים וסרטים פופולריים.

הרבה מחקר עמוק ומועיל אכן נעשה באזורים דרמטיים, כמו קופאן ועמק המלכים, אך רוב הארכאולוגיה המודרנית אינה כה סנסציונית. בנוסף, סיפורי הרפתקאות ארכאולוגיים בדרך כלל מתעלמים מהעבודה הקשה שמעורבת בסקר הארכאולוגי, בחפירה ובעיבוד המידע.

ובכל זאת, הארכאולוגיה הרוויחה מההצגה שלה במדיה. הרבה מהעוסקים במקצוע מצביעים על סרטי אינדיאנה ג'ונס שראו בילדותם כהשראה שלהם להתעניינות בתחום. ארכאולוגים גם נסמכים על התמיכה הציבורית, והשאלה עבור מי הם פועלים נדונה רבות. ללא התעניינות ציבורית רבה בנושא, שלפעמים מתעוררת על ידי מציאות חשובות או ארכאולוגים סלבריטאים, יהיה קשה הרבה יותר להשיג את התמיכה הפוליטית והכלכלית שהארכאולוגים צריכים.^{[דרוש מקור]}

אך המגמה להתמקצעות הביאה לכך שמתנדבים מוחלפים בעובדים חסרי השכלה. הצוות הארכאולוגי צריך להיות מוכשר היטב על מנת לעבוד בזריזות וביעילות, כשהם שומרים על ענייני הבריאות והבטיחות הקשורים לעבודה באתר בנייה עם זמן סיום הדוק. מאידך, ישנם עדיין פרויקטים רבים המעסיקים מתנדבים.

לארכאולוגים חשוב מאוד הקשר עם האוכלוסייה המקומית והידע שלה, והם בדרך כלל משתפים פעולה עם אגודות ארכאולוגיות והיסטוריות מקומיות.

שוד עתיקות

שוד עתיקות על ידי אנשים המחפשים אוצרות הוא בעיה עתיקת יומין. לדוגמה, רבים מקברי הפרעונים המצרים נשדדו כבר בעת העתיקה. התקדמות הארכאולוגיה גרמה לכך שאתרים עתיקים הם בעלי עניין ציבורי ומדעי רב, אך גם הזמינה יחס לא רצוי ליצירותיהן של התרבויות העתיקות. הדרישה הרבה לממצאים מביאה לשוד ולסחר בעתיקות לאספנים פרטיים. השודדים לא רק הורסים את האתר ההיסטורי וגונבים מהתרבות המקומית את מורשתה, אלא אף מונעים מהארכאולוגים מידע חשוב על ידי כך שהם מוציאים את הממצאים מההקשר בו נמצאו.

התודעה הציבורית מקשרת בין שוד עתיקות לארצות עולם שלישי, שרבות מהן שוכנות על תליהן של תרבויות עתיקות, ועם זאת אין להן רצון או משאבים להגן על אתריהן. כמו כן, המחיר הגבוה ששוד העתיקות מכניס, מזמין ביותר כשמדובר באוכלוסיית איכרים עניים. אך שוד עתיקות קיים גם בארצות הברית ובמערב אירופה.

בישראל נשדדים חורבות ואתרים רבים. אחד האזורים הבולטים בשוד עתיקות הוא שפלת יהודה, הכוללת תלים, חורבות, מערכות מסתור ומערות קבורה רבות. האחרונות מהוות מטרה מרכזית לשודדי העתיקות משום שרבות ממערות הקבורה היו שייכות למשפחות אמידות, וייתכן שהוטמנו בהן רכוש וחפצים יקרי ערך. כדי לנסות למנוע אירועים מסוג זה, במסגרת רשות העתיקות פועלת יחידה למניעת שוד. בשל אוזלת היד של הרשויות במניעת שוד עתיקות ביהודה ושומרון (פקח אחד מטעם קמ"ט ארכאולוגיה במנהל האזרחי) הוקם ארגון מתנדבים בשם "שומרים על הנצח" שפועל ביחד עם רשות העתיקות וגופים נוספים כדי למנוע שוד עתיקות והשחתת אתרים ארכאולוגים.

ראו גם

• ארכאולוגיה בישראל
• אתר ארכאולוגי
• מערכת שלוש התקופות
• ארכאולוגיה מקראית
• פרהיסטוריה
• ארכאולוג

ענפים בארכאולוגיה

• ארכאולוגיה ימית
• ארכאולוגיה מקראית
• ארכאולוגיה פרהיסטורית
• ארכאולוגיה קלאסית
• ארכאולוגיה של ארץ ישראל
• אגיפטולוגיה
• שימור ארכאולוגי
• ארכאוזואולוגיה

שיטות תיארוך ארכאולוגיות

טבעות עצים

שיטות תיארוך מוחלט:

• תיארוך פחמן-14

שיטות תיארוך יחסי:

• תיארוך באמצעות סטרטיגרפיה
• תיארוך באמצעות טבעות עצים
• טיפולוגיה

לקריאה נוספת

• בריאן מ' פאגן, ארכאולוגיה כהרפתקה, תל אביב: הוצאת מעריב, 1990
• מיכל עירון לובין, הנוף הארכאולוגי הקדום של אתרים נבחרים בארץ ישראל בתקופת הברונזה הקדומה - הצרנת שינויים בזמן מרחב, עבודת דוקטור, אוניברסיטת תל אביב, 2006
• מיכאל פייגה, צבי שילוני (עורכים), קרדום לחפור בו : ארכאולוגיה ולאומיות בארץ ישראל, שדה בוקר: הוצאת מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, 2008
• פול באן, ארכאולוגיה, (איורים – ביל טיידי ; מאנגלית – ויולה זולטי ורנה מרקס), תל אביב: הוצאת משכל, 2008
• קרן לאנג, שודדי העתיקות - ביזת אתרים ארכאולוגים בגדה המערבית, נשיונל ג'יאוגרפיק ישראל, גיליון 127, דצמבר 2008

קישורים חיצוניים

• חפירות ארכאולוגיות בירושלים (אורכב 16.12.2015 בארכיון Wayback Machine)
• הפארק הארכאולוגי בירושלים
• חפירות ארכאולוגיות בשילה
• מוזיאון הכט - ארכאולוגיה של ארץ ישראל
• מכון ישראלי לארכאולוגיה
• ערוץ הארכאולוגיה – ארכאולוגיה במולטימדיה
• אתרי חפירות, התנדבות ועבודה ארכאולוגית בעולם
• ארכאולוגיה בתרבות הפופולרית
• משאבי אנתרופולוגיה ברשת: קישורים על פי נושא
• קישורים לנושאים ארכאולוגיים ברשת
• רשות העתיקות
• קישור לאתר ארכאולוגי - ארכאולוגיה ברשת(הקישור אינו פעיל)
• עידן התנ"ך, באתר ארכאולוגי היסטורי מקראי
• ליווי עבודת ארכאולוגים בחפירות טבריה באתר אורט, מיזם: דלת אל העבר, שורשי ישראל
• אוניברסיטת תל אביב, הטכנולוגיה בשירות הארכאולוגיה, באתר הידען, 18 בנובמבר 2009
• ד"ר איתמר ברנר, שודדי עתיקות נתפסו 'על חם' בנגב המערבי, באתר מגזין להיסטוריה סגולה
• קובץ מושגים בארכאולוגיה
• ניתוחם של ממצאים ארכיאולוגיים לאחר הגילוי - פרופ' אהרון מאיר, סרטון באתר יוטיוב
• הכינוס הארכאולוגי בנגב, יומני כרמל אוקטובר 1953 (התחלה 3:42)
• מילון למונחי ארכאולוגיה (תש"ב), באתר האקדמיה ללשון העברית
• ארכאולוגיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ארכיאולוגיה, דף שער בספרייה הלאומית
• עופר אדרת, ביקור במעבדות הארכאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב, באתר הארץ, 5 באפריל 2023
• ארכאולוגיה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)