המוזיאון לפרהיסטוריה ע"ש משה שטקליס
המוזיאון לפרהיסטוריה ע"ש משה שטקליס נפתח בשנת 1962 בחיפה וממוקם בבנין המכון הביולוגי בגן החיות הלימודי חיפה במרכז הכרמל ליד גן האם. המוזיאון נקרא בתחילתו "המוזיאון לפרהיסטוריה", ולאחר מותו של הארכאולוג משה שטקליס בשנת 1967 נקרא על שמו. המוזיאון יועד להצגת ממצאים מתקופות פרהיסטוריות וכן כדי לשמש מרכז למחקר מדעי על תקופות אלה. המוזיאון הוא חלק ממוזיאוני חיפה.
 | |
| צילום שלד אדם מהכפר הנאוליתי בעתלית-ים, בתצוגה במוזיאון | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | היסטוריה |
| כתובת | בנין המכון הביולוגי בגן החיות הלימודי חיפה |
| מיקום |
חיפה  |
| מדינה |
ישראל |
| בעלים | מוזיאוני חיפה |
| מייסדים | משה שטקליס ואבא חושי |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1962 |
| קואורדינטות | 32°48′24″N 34°59′09″E / 32.806638888889°N 34.985888888889°E |
|
(למפת חיפה רגילה)   המוזיאון לפרהיסטוריה ע"ש משה שטקליס | |
  | |
הרקע להקמת המוזיאון
עריכההמחקר הפרהיסטורי בארץ ישראל החל בסוף המאה ה-19. בשנות ה-20 של המאה ה-20 החלו חפירות במערות בכרמל ובגליל. בכרמל נחפרו מערת כבארה וב-1929 החלה דורותי גארוד לחפור שלוש מערות בנחל מערות: מערת תנור, מערת הגדי ומערת הנחל. בראשית שנות הארבעים חפר שטקליס חפירת בדיקה בשתי מערות הממוקמות זו מול זו בנחל אורן (מערת אורן ומערת אצבע) וכן במערת ספונים. חפירות נוספות נחפרו בשנות החמישים, מתוכן ארבע חפירות מקיפות בעינן בגליל, נחל אורן בכרמל, תל יריחו ובבאר שבע. המידע מחפירות אלה איפשר לשרטט את הרצף הפרהיסטורי של ארץ ישראל ולשלב אותו בפרהיסטוריה העולמית.[1]
עובדת היות הר הכרמל אזור הכולל מספר רב של אתרים פרהיסטוריים הביאו להקמת מוזיאון לפרהיסטוריה באזור זה. ההחלטה על כך גובשה במפגש בין שטקליס לאבא חושי ראש עיריית חיפה דאז. ב-15 בפברואר 1962 נפתח המוזיאון בהשקעה של 155,000 לירות והיה המוזיאון הראשון בנושא זה בישראל ובמזרח התיכון.[2]
המוזיאון
עריכהבהקמתו, היו למוזיאון שתי מטרות:
- להציג בפני הציבור הרחב – ובמיוחד לתלמידי בתי הספר – ידע שנאסף בחפירות ארכאולוגיות ובמחקר על התקופה הפרהיסטורית
- לשמש מרכז מדעי של התקופה הפרהיסטורית
לשם מימוש מטרות המוזיאון, הוקדש בתכנון הפנימי של המוזיאון שטח לבניית דיורמות – חלונות תצוגת קבע, שבהן מוצגות התקופות השונות תוך מתן הסברים על השלבים השונים בפרהיסטוריה. ההדרכה במוזיאון מלווה בפעילות בנושאים שונים. בנוסף מוצגות במוזיאון תערוכות מתחלפות הקשורות בממצאים חדשים מחפירות וכן תערוכות בנושאים מיוחדים כגון "כפרים פרהיסטוריים מתחת למים", "ציורי מערת לאסקו בצרפת" ועוד.
למוזיאון כמאה אלף ממצאים מהפרהיסטוריה של ארץ ישראל במיוחד מאזור הכרמל, וכן עשרות צלמיות פרהיסטוריות מאירופה.[3]
המוזיאון משתרע על שני מפלסים. במפלס התחתון מוצגים הממצאים מחפירות תת-ימיות כמו הכפר הנאוליתי בעתלית-ים, האתר הכלקוליתי בכפר סמיר ועוד, וכן דיורמות בהן מוצגות סצנות של חיי היום-יום בשלבים השונים של התקופה הפלאוליתית והנאוליתית ולידן ממצאים של כלי צור המתאימים לסצנה המוצגת בחלון. בקומה השנייה מוצגים ממצאים ארכאולוגיים הקשורים בקבורה מתקופות פרהיסטוריות שונות.
המחקר
עריכההבסיס למחקר המדעי של המוזיאון היו האוספים של יעקב עולמי ואליעזר ורשנר תושבי חיפה אשר בשנות ה-50 של המאה ה-20 ביצעו סקרים באתרים פרהיסטוריים על הר הכרמל.
המכון השתתף בחפירות ארכאולוגיות שונות בישראל ומחוצה לה. חפירת מערת תנור ביחד עם החוג ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה שהתנהלה בין השנים 1974–1982, בטירת כרמל בשנים 1970 ו-1973, יפתחאל ליד קיבוץ הסוללים בשנים 1982–1983 ועוד.
צוות המוזיאון נהג לפרסם מאמרים מקצועיים והיה חבר במוסדות מחקר בינלאומיים כגון: החברה הפרהיסטורית הבריטית, החברה הפרהיסטורית הצרפתית ועוד.
המוזיאון החזיק ספריה גדולה של ספרים וכתבי עת בנושאים פרהיסטוריים וכן עבודות מחקר של פריהיסטוריונים מכל העולם.
מאז אמצע שנות התשעים המוזיאון אינו פעיל מחקרית ואין לו צוות מקצועי. בשנים האחרונות נעשים מעת לעת מאמצים לארגן את האוספים העשירים שברשותו ולהביא את החומר שלא פורסם לכלל פרסום מדעי.[4]
קישורים חיצוניים
עריכה
- המוזיאון באתר גן החיות הלימודי חיפה כולל שעות פעילות המוזיאון
- המוזיאון באתר רשות העתיקות
הערות שוליים
עריכה- ^ דני נדל, עצמות ורוח הוצאת המוזיאון, עמוד 5
- ^ מוזיאון לפרי-היסטוריה נפתח על הכרמל בחיפה, דבר, 16 בפברואר 1962
- ^ דני נדל, עצמות ורוח – מנהגי קבורה פרהיסטוריים בישראל, הוצאת המוזיאון, 1992, עמוד 6
- ^ Yeshurun R., Bar-Oz G. 2008. Digging in the Museum: Middle Palaeolithic and Epipalaeolithic Faunal Remains from Olami's Prehistoric Survey of Mount Carmel. Journal of the Israel Prehistoric Society 38: 41-58