הסטייפל סינגרס

הסטייפל סינגרס
**The Staple Singers**
	הסטייפל סינגרס, 1974.
מקום הקמה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	1948–1994 (כ־46 שנים)
סוגה	גוספל, רית'ם אנד בלוז, מוזיקת נשמה
חברת תקליטים	United, צ'ארלי רקורדס, אפיק רקורדס
פרסים והוקרה	פרס גראמי למפעל חיים (2005); היכל התהילה של הרוק אנד רול (1999); פרס גראמי למפעל חיים ;
	פרופיל ב-IMDb
חברים
	פאפ סטייפלס; פרביס סטייפלס; איבון סטייפלס; מייביס סטייפלס; קלאות'ה סטייפלס

הסטייפל סינגרס (באנגלית: The Staple Singers) הייתה להקת גוספל, רית'ם אנד בלוז ומוזיקת נשמה אמריקאית שפעלה משנות החמישים ועד שנות התשעים. כל חברי הלהקה היו בני משפחה אחת - משפת סטייפלס (Staples). בראשה ניצב אבי המשפחה רובאק "פאפ" סטייפלס (Roebuck "Pops" Staples; ‏1914-2000) וילדיו, קלאות'ה (Cleotha; ‏ 1934-2013), פרביס (Pervis; יליד 1935), מייביס (Mavis;‏ ילידת 1939) ואיבון (Yvonne; ‏1937-2018). הלהקה נודעה בהרמוניה הקולית של חבריה, הן בשירה מבוססת א-קפלה והן עם ליווי כלי.

היסטוריה

מקור המשפחה באזור הדלתא של מיסיסיפי. בשנת 1936 עברה המשפחה לשיקגו. בשנים הראשונות עבד רובאק במפעלי מתכת ואריזת בשר. ב-1948 החל להופיע עם בנותיו ובנו פרביס בכנסיות באזור שיקגו בשירת גוספל. אחיו של רובאק, צ'סטר, היה מטיף ובאמצעותו החלה הלהקה להופיע בפני ציבור רחב. ב-1952 הופיעה הלהקה לראשונה במסגרת קונצרט פומבי לא כנסייתי. חברי הלהקה, בעיקר מייביס, החלו לבצע גם שירי פולק בנוסף לגוספל המסורתי ורובאק החל ללוות את שירת הא-קפלה של הלהקה בגיטרה. ב-1961 הוחתמה הלהקה בחברת אפיק רקורדס והפיקה 12 תקליטים בין 1961 ל-1965. הקלטותיהם מסוף שנות ה-50 וראשית שנות ה-60 השפיעו על אמני הפולק בניו יורק כג'ואן באאז ובוב דילן. ב-1963 ביצעה הלהקה את Blowin' in the Wind של דילן.

הלהקה חברה לפעילות התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח של מרטין לותר קינג. בשנת 1965 הקליטה הלהקה בכנסיית "נצרת החדשה" בשיקגו (Chicago's New Nazareth Church) את התקליט Freedom Highway הכולל שירים הקשורים לתנועה לזכויות האזרח ומתייחסים לסוגיות הקשורות למצב השחורים בדרום ארצות הברית כגון רצח אמט טיל, המצעדים מסלמה למונטגומרי ומשבר ליטל רוק (השיר Why? (Am I Treated So Bad)). כן נכלל באלבום המנון התנועה לזכויות האזרח, We Shall Overcome יחד עם קלאסיקות גוספל כמו When the Saints Go Marching In ו-!Glory, Glory, Hallelujah, את ההופעה ליווה רובאק במסרים פוליטיים בסגנון הטפה בכנסייה.

ב-1968 הקליטה הלהקה שני אלבומים מצליחים, Soul Folk in Action ו-We'll Get Over שהוקלטו בחלקם במאסל שולס בסגנון פאנקי יותר, עם חטיבת קצב וכלי נשיפה ממתכת. תקליטם מ-1972, Be Altitude: Respect Yourself הגע למקום ה-19 במצעד התקליטים האמריקאי הכללי והסינגל I'll Take You There מתוכו הגיע למקום הראשון הן במצעד ה-R&B והן במצעד בילבורד הוט 100. ב-1975 הקליטה הלהקה את פסקול הסרט הקומי Let's Do It Again (בכיכובם של סידני פואטייה וביל קוסבי). הפסקול, בהפקת קרטיס מייפילד, ראה אור כתקליט ושיר הנושא מתוכו הגיע למקום הראשון במצעד בילבורד הוט 100. באותה שנה הוזמנה הלהקה על ידי רובי רוברטסון להופיע עם הבנד בהופעת הפרידה שלה, שצולמה על ידי מרטין סקורסזה לבסרט התיעודי The Last Waltz ולבצע יחד עם חברי הבנד את להיטם The Weight.

הלהקה לא זכתה להצלחה לאחר מכן. על אף שהמשיכה להופיע עם הלהקה המשפחתית, פנתה מייביס סטייפלס לקריירת סולו. ב-1984 ביצעה הלהקה גרסת כיסוי לשיר Slippery People של להקת Talking Heads, עמו זכתה להצלחה, במסגרת אלבום האולפן האחרון שהוציאה, Turning Point.

לאחר סיום פעילות הלהקה

ב-1999 נבחרה הלהקה להכלל בהיכל התהילה של הרוק אנד רול. רובאק "פאפ" סטייפלס נפטר בדצמבר 2000, סמוך ליום הולדתו ה-86. בשנת 2005 זכתה הלהקה בפרס גראמי למפעל חיים.

ב-2015 הוקרן בפסטיבל South by Southwest הסרט התיעודי !Mavis בהפקת HBO, המתמקד בעיקר בקריירה של מייביס סטייפלס, אך כולל קטעים רבים מחייה עם הלהקה המשפחתית.^[1]

ב-2018 נכללה הלהקה בהיכל התהילה של הגוספל.