הסכם לונדון (1839)
הסכם לונדון, הקרוי גם ההסכם הראשון של לונדון או ועידת 1839, היה הסכם שנחתם ב-19 באפריל 1839, לאחר תשע שנות מאבק לסירוגין לעצמאות בלגיה, בין המעצמות האירופיות בריטניה, אוסטריה, צרפת, פרוסיה ורוסיה לבין הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה וממלכת בלגיה, לפיו מכירות המעצמות האירופיות בעצמאותה של בלגיה ובנייטרליות שלה, ומתחייבות להגן עליה במקרה של פלישה.
 | |
| חותמים |
בלגיה, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הקונפדרציה הגרמנית, האימפריה הרוסית, הרפובליקה הצרפתית השנייה, הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה, האימפריה האוסטרית  |
|---|---|
| מקום יצירה |
לונדון |
| תאריך יצירה |
19 באפריל 1839 |
  | |
.png)
1. הולנד; 2. חבל לימבורג ההולנדי; 3. בלגיה; 4. הפרובינציה לוקסמבורג בבלגיה; 5. הדוכסות הגדולה של לוקסמבורג
ההיבט הטריטוריאלי
עריכהבלגיה נחשבה מאז שנת 1815 כחלק מן הממלכה המאוחדת של ארצות השפלה. על פי ההסכם הפך החלק הדרומי שלה לממלכת בלגיה, כפי שהיה בפועל מאז 1830 וזכה להכרה בינלאומית.
אזור לימבורג חולק בין הולנד ובלגיה - והיה לפרובינציה ההולנדית לימבורג, ולמקבילתה הבלגית, המכונה גם היא בשם לימבורג. חלוקה דומה הוחלה על הדוכסות הגדולה של לוקסמבורג, אשר איבדה שני שלישים משטחה לטובת הפרובינציה לוקסמבורג שבבלגיה, תהליך שזכה לכינוי "חלוקת לוקסמבורג השלישית". בשליש הנוסף נותרה מחצית מהאוכלוסייה דוברת הגרמנית של הדוכסות.
חלק מפלנדריה הופרד מבלגיה, ונמסר להולנד (מחוז זיילנד), מכיוון שההולנדים סירבו לשליטה משותפת באזור שפך הנהר סכלדה. בתמורה, התחייבו ההולנדים לאפשר תנועה חופשית לנמל אנטוורפן הבלגי.
ההיבט ההיסטורי
עריכהחשיבותו ההיסטורית של ההסכם התבררה במיוחד עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. פלישת האימפריה הגרמנית לבלגיה במלחמת העולם הראשונה באוגוסט 1914 היוותה הפרה ישירה של ההסכם ושל הנייטרליות הבלגית, ושימשה כמניע עבור בריטניה להצטרף למלחמה. קנצלר גרמניה צוטט אז כמי שאומר כי אינו מאמין שמלחמה תפרוץ בין גרמניה ובריטניה בעבור חתיכת נייר. הפרת ההסכם הייתה הבסיס החוקי להאשמת גרמניה בפרוץ המלחמה ולתביעת הפיצויים (סעיף 232) של הסכם ורסאי.
ככל הנראה, השימוש של בריטניה בהפרת הסכם הנייטרליות ומימוש הסכם ההגנה עם בלגיה כסיבה להכרזת מלחמה, היה רק תירוץ לחששה האמיתי משליטת הצי הגרמני הגדול בנמליה החשובים של בלגיה.
מסילת הריין
עריכההסכם לונדון הבטיח לבלגיה זכות מעבר בתעלות שיט וברכבת בתוך שטח הולנד, לכיוון חבל הרוהר הגרמני, ויצירת רצף מעבר לסחורות אל נמל אנטוורפן. זכויותיה של בלגיה כוללות גם את הזכות לפיתוח ושדרוג הנתיב, וההסכמה כוללת גם את אופן חלוקת העלויות השונות הכרוכות בביצוע עבודות הפיתוח והתחזוקה, בין שתי המדינות. זכויות אלה הוסכמו ונחתמו מחדש במספר הסכמים בין המדינות בשנים 2004–2005.
