מלחמת האזרחים בסרי לנקה
יש לעדכן ערך זה. | |
מלחמת האזרחים בסרי לנקה הוא סכסוך בין הרוב הסינהאלזי למיעוט הטמילי באי סרי לנקה.
תאריכים | 23 ביולי 1983 – 18 במאי 2009 (25 שנים) | |||||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
מקום | סרי לנקה | |||||||||
קואורדינטות |
7°N 81°E / 7°N 81°E | |||||||||
תוצאה |
ניצחון ממשלת סרי לנקה
| |||||||||
שינויים בטריטוריות | המורדים שלטו ברוב צפון חלקה של סרי לנקה ובמחצית מהחוף המזרחי של המדינה בין השנים 2002–2008. בשנת 2009 כל הטריטוריה חזרה לשליטת ממשלת סרי לנקה. | |||||||||
| ||||||||||
הרקע לסכסוך
עריכהבמהלך התקופה הקולוניאלית נשלטה סרי לנקה על ידי שלוש מעצמות עד לקבלת עצמאותה ב-1948. בתחילה הייתה זו האימפריה הפורטוגזית, אחר כך הולנד ולבסוף בריטניה. בריטניה החלה בגידול מטעי קפה, תה וקינמון בסרי לנקה, ולצורך כך הביאה לסרי לנקה מאות אלפי טמילים מהודו, אותם העבידה במטעים. הבריטים התייחסו יפה לטמילים ובנו בשבילם מוסדות חינוך נוצריים, מה שהפך את הטמילים לקבוצה החברתית השלטת בסרי לנקה.
בשנת 1948 זכתה סרי לנקה לעצמאות מהממלכה המאוחדת והפכה לדמוקרטיה סוציאליסטית. בראות ממשלתה הראשונה את חוסר האיזון בין העמים, החליטה כי על מנת ליצור שוויון יש להפוך את השפה הסינהאלזית לשפה הרשמית במדינה. הדבר יצר מתח רב בין הסינהאלזים לטמילים ובסופו של דבר הביא לרצח ראש הממשלה בנדרנייקה בשנת 1959.
תחילת הסכסוך
עריכהבשנת 1972 היה המצב במדינה טעון ביותר, את הפיצוץ גרם חוק חדש שחוקקה הממשלה. החוק הגביל את מספר הטמילים הרשאים ללמוד באוניברסיטאות וקבע כי הבודהיזם, דתם של הסינהאלזים, הוא הדת הרשמית במדינה. עם קבלת החוק פרצו מהומות אלימות של סטודנטים טמילים שדרשו הקמת מדינה עצמאית לטמילים בצפון האי ובמזרחו, והצבא נאלץ להתערב.
טיגריסי השחרור של טאמיל אילם
עריכה- ערך מורחב – טיגריסי השחרור של טאמיל אילם
שנת 1976 הייתה נקודת מפנה בתולדות הסכסוך. בשנה זו הוקם הארגון הטמילי המשמעותי ביותר במאבק - טיגריסי השחרור של טאמיל אילם - הטיגריסים לא בחלו בשום אמצעי במלחמת השחרור שלהם, ועל אף ניסיונו של נשיאה החדש של סרי לנקה, שנבחר ב-1977, ג'וניוס ריצ'רד ג'ייוורדנה, להפסיק את המהומות על ידי הכרה באוטונומיה טמילית בצפון ובמזרח המדינה, המשיכו לבצע פיגועים כנגד אזרחים. לאורך כל שנות ה-80 המשיכו שני הצדדים בטרור, ובפשעי זכויות אדם.
ההתערבות ההודית
עריכהבשנות ה-80, לאחר לחצים מצד גורמים טמילים בשלטון ההודי, ולאחר שכ-100,000 טמילים הוגלו למחנות בהודו, נכנסה הודו לסרי לנקה בניסיון להפסיק את הלחימה. בשנת 1989, פרץ מרד סינהאלזי בראשות מפלגה בשם "JVP", וממשלת סרי לנקה בראשותו של ראנאסינג פרמאדאסה החלה בחיסול שיטתי של פעילי המפלגה. בשנת 1990, לאחר הסכם הפסקת אש עם הטמילים, עזבו ההודים את סרי לנקה. אולם הפסקת האש לא החזיקה מעמד. בשנת 1990 הנמרים הטמילים גירשו מהמחוז הצפוני יותר מ-70,000 מוסלמים, וביצעו פעולות טרור רבות: פיצוצי אוטובוסים, רכבות, מטוסים ואף מקדשים. בשנת 1991 נרצח מי שהיה ראש ממשלת הודו בזמן התערבותה בסרי לנקה רג'יב גנדי על ידי מחבלת מתאבדת טמילית כנקמה על ההתערבות ההודית הכושלת בסרי לנקה.
בשנת 1993 נרצח נשיא סרי לנקה ראנאסינג פרמאדאסה ובשנת 1999 נפגעה נשיאת סרי לנקה צ'אנדריקה קומאראטונגה, בפיגוע התאבדות.
כישלון הסכם השלום
עריכהב-24 בדצמבר 2001 השיג ראש הממשלה החדש ראניל ויקראמאסינגה הסכם הפסקת אש, בשנת 2002 החלו להישמע קולות הקוראים להסכם שלום ובהמשך אותה שנה כבר נחתמו מספר סעיפים בהסכם. בשנת 2003 התחדשה האלימות לאחר פיגוע התאבדות בבירה בקולומבו. ב-2005 החריף רג'פקשה את המלחמה כנגד הנמרים הטמילים. ובינואר 2008 בוטלה הפסקת האש באופן רשמי על ידי ממשלת סרי לנקה. בשלהי 2007 הרג חיל האוויר של סרי לנקה את מנהיג האגף המדיני של הארגון, ס.פ טאמילסלבאן.[1]
כניעת הטיגריסים הטמילים
עריכהבסוף שנת 2008 ובתחילת 2009 התעצמה הלחימה בין הממשלה לטיגריסים הטמילים, והממשלה הצליחה לכבוש את המעוזים האחרונים שלהם. ב-2 בינואר כבשה את בירת המורדים קילינוצ'צ'י ודחקה את המורדים למובלעת קטנה בג'ונגלים בצפון מזרח האי, ובאמצע מאי 2009 הרגו את השרידים של הנמרים הטמילים ביחד עם אזרחים ששהו באזור.[2][3] ב-16 במאי הכריז נשיא סרי לנקה על ניצחון הצבא על המורדים, ויום אחר כך, הכיר גם הארגון בהפסדו אחרי שנמצאה גופתו של מייסד הארגון, ולופילאי פרבאקראן. ב-17 במאי 2009 הכריז ארגון הטיגריסים על הנחת נשקו, משום שאין בכוחו להגן על תומכיו. בנוסף קרא הארגון לממשלה לפתוח בשיחות שלום. במהלך העימות מאז 1994 נעלמו עשרות אלפי אנשים המשתייכים לנמרים הטמילים או שתמכו בהם (דווחו על ידי הממשלה יותר מ-65,000 איש), בתחילה הממשלה דיווחה על כך שהם נמצאים בבתי כלא. אך על פי דברי ראש הממשלה ויקרמסינגה כולם נרצחו.
השלכות הסכסוך
עריכההשלכה חברתית
עריכהכ-50,000 דונמים של אדמות במחוז הצפוני הוחרמו בידי הצבא, ומשמשים בידיו מבחינה כלכלית. במחוז הצפוני עדיין שוהים קרוב ל-120,000 חיילים. עשרות אלפי טמילים נותרו חסרי בית. בעקבות מחאות של האו"ם, הקמת ועדת חקירה והפסקת מענקי פיתוח, החל מ-2015 המצב הצבאי על הטמילים הוקל. הוסרו מחסומי דרכים, והופסק דיכוי מחאות פוליטיות.
השלכות כלכליות
עריכהלסכסוך ישנן השלכות מרחיקות לכת בעיקר על כלכלת סרי לנקה. בעקבות הסכסוך נפגע אנושות ענף התיירות באי, כמו כן גרמו הלחימה ופיגועי הטרור במדינה לבריחת משקיעים ממנה. לאחר 2015 חל שיקום במצב המדינה. חיילים עוסקים בפינוי מוקשים, בניית בתי ספר ומקדשים.
קישורים חיצוניים
עריכה- דמוקרטיה נגד טרור, המקרה של סרי-לנקה(הקישור אינו פעיל), באתר מערכות
- המכון למחקרי ביטחון לאומי, סרי לנקה – דמוקרטיה, טרור ולגיטימציה, באתר iHLS
- שלומי יאס, בין פיוס לחקירה פלילית: סרי־לנקה מתמודדת עם עברה, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2015
- אריאל רייכרד, סרי לנקה הצליחה לתפוס נמר. ומה איתנו?, באתר ynet, 19 ביוני 2014
- AP, עלייתו ונפילתו של מנהיג "הנמרים הטמילים", באתר ynet, 18 במאי 2009
- מארק מקדונלד, הניו יורק טיימס, סיפורו של הסכסוך בסרי לנקה שהגיע לפתרון בכוח. הרבה כוח, באתר הארץ, 14 בפברואר 2009
- רס"ן (מיל') קובי סגל, הכרעת ארגון טרור: הלקחים ממלחמת אילם הרביעית, הוצאת מערכות 485- 486, נובמבר 2019
הערות שוליים
עריכה- ^ סוכנויות הידיעות, נהרג מנהיג המורדים הטמילים בסרי לנקה, באתר ynet, 2 בנובמבר 2007
- ^ סוכנויות הידיעות, סרי לנקה: בירת המורדים נפלה, מה צפוי כעת?, באתר ynet, 4 בינואר 2009
- ^ רויטרס, סרי לנקה: האם מנהיג המורדים נמלט מהמדינה?, באתר ynet, 18 בינואר 2009