הסמוראי האחרון

סרט משנת 2003

הסמוראי האחרוןאנגלית: The Last Samurai) הוא סרט קולנוע מסוגת דרמת פעולה היסטורית משנת 2003 שנעשה בהפקה משותפת ביפן ובארצות הברית, בכיכובו של טום קרוז[1]. הסרט הופק ובוים על ידי אדוארד זוויק, עם ג'ון לוגאן ומרשל הרשקוביץ' שכתבו את התסריט. לצד קרוז, מככבים בסרט גם קן ואטאנבה, טימותי ספול, ביל קונולי, טוני גולדווין, הירויוקי סנאדה, קויוקי ושין קויאמאדה.

הסמוראי האחרון
The Last Samurai
בימוי אדוארד זוויק עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי מרשל הרשקוביץ', ג'ון לוגאן, פאולה וגנר, אדוארד זוויק עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט ג'ון לוגן, מרשל הרשקוביץ', אדוארד זוויק עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה סטיבן רוזנבלום עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה הנס צימר עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום ג'ון טול עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית, יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה Bedford Falls Productions, Cruise/Wagner Productions עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה InterCom, נטפליקס עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 16 בנובמבר 2007 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 154 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית, קטלאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט מלחמה, סרט פעולה, סרט דרמה, סרט נינג'ות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות קליפורניה, יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות באתר מוג'ו lastsamurai
פרסים מועצת ביקורת הקולנוע האמריקנית: עשרת הסרטים הטובים ביותר עריכת הנתון בוויקינתונים
www.lastsamurai.com
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

טום קרוז מגלם קפטן אמריקאי מגדוד הפרשים השביעי, שהעימותים האישיים והרגשיים שלו מביאים אותו לקרב עם לוחמים סמוראים בעקבות רסטורציית מייג'י ביפן של המאה ה-19. עלילת הסרט נוצרה בהשראת מרד סצומה ב-1877 בראשות סאיגו טקמורי ומהתמערבות יפן על ידי מעצמות זרות, אם כי בסרט מצטיירת ארצות הברית ככוח העיקרי מאחורי הדחיפה להתמערבות, אף שגם גרמניה, צרפת והולנד מוזכרות כמי שתרמו לכך. הסרט מושפע גם מסיפוריו של ז'ול ברונט, סגן משנה מהמשמר הקיסרי הצרפתי, שלחם לצד אנומוטו טאקי במלחמת בושין המוקדמת יותר; פיליפ קירני, גנרל צבא ארצות הברית (צבא האיחוד) וחייל המשמר הקיסרי הצרפתי, בולט בהנהגתו במלחמת האזרחים האמריקנית, שנלחם נגד שבט הטוטוטני במלחמות באורגון; ובמידה פחותה, על ידי פרדריק טאונסנד וורד, שכיר חרב אמריקאי שסייע להתמערבות הצבא הסיני תוך הקמת הצבא המנצח.

הפקה והפצה

עריכה

"הסמוראי האחרון" הופק בעלות של 140 מיליון דולר ו-30 מיליון דולר נוספים הושקעו בשיווק והפצה. הוא הכניס סכום כולל של 456 מיליון דולר וקיבל ביקורות מעורבות, עם שבחים על המשחק והוויזואליה אך ביקורת על חלק מהסצנות בו. הסרט היה מועמד לשלושה פרסי גלובוס הזהב ושני פרסי מועצת הביקורת הלאומית. בנוסף היה מועמד לארבעה פרסי אוסקר, בקטגוריות משניות (לשחקן המשנה קן וטאנאבי, ועל הסאונד, עיצוב התפאורה והתלבושות), וגם בהן לא זכה[2].

קרוז סיפר כי לצורך התפקיד בסרט התעמל, הרים משקולות והוסיף 12 ק"ג למשקלו. הוא גם למד יפאנית ובמשך שמונה חודשים הקדיש כמה שעות ביום לאימונים בשימוש בחרב[3].

אירועים היסטוריים

עריכה

עלילת הסרט מבוססת על תקופת מרד סצומה. דמותו של גיבור הסרט קצומוטו מבוססת באופן רופף על דמותו של טקמורי סאיגו.

תקציר העלילה

עריכה

ניי'תן אלגרן (טום קרוז) הוא קפטן ותיק למוד הקרבות של מלחמת האזרחים האמריקנית ומלחמת האינדיאנים בחייל הפרשים של צבא ארצות הברית, סובל מדיכאון וסיוטים ומכור לאלכוהול בשל ייסורי המצפון שלו על חלקו במעשי הטבח באינדיאנים, ומתפרנס ממופעי הצגת כלי נשק של חברת וינצ'סטר. הוא נשכר על ידי תעשיין יפני בשם אומורה, בשם קיסר יפן מייג'י, במטרה לאמן את צבא הקיסר. זאת כדי שיוכל להתמודד מול קצמוטו (קן ואטאנבה), סמוראי וגנרל עבר בצבאו של הקיסר שהכריז על מרד. עם הגעתו ליפן מתחיל אלגרן לפעול לאימון צבא יפן, אשר באותה תקופה לא מהווה משקל נגדי לכוחותיו של קצמוטו. במהלך אחד הקרבות נשבה קפטן אלגרן על ידי כוחותיו של קצמוטו ומועבר כלאחר כבוד למחנהו של בנו נובטדה (שיין קויאמדה) בו הוא מתארח עד לסיום עונת החורף. בכפרו של נובטדה הוא מחלים מייסוריו, לומד את דרכי הסמוראים ואת לחימתם, הופך לידידו של קצמוטו וקושר קשר עם אחותו של קצמוטו ועם שני ילדיה, שמארחים אותו בביתם בהוראתו של קצמוטו.

נייתן מחליט לאחר זמן לא רב לאמץ את דרכי הסמוראים ואת קוד הבושידו ולעזור להם כנגד צבאו של הקיסר וכנגד הקצין המפקד עליו, קולונל בגלי (מגולם על ידי טוני גולדווין), אותו נייתן שונא בכל ליבו בשל האחריות שלו במעשי הטבח באינדיאנים ומאשים אותו בסיוטיו. עם בוא האביב, עוזב נייתן את הכפר יחד עם הסמוראים ורוכב איתם לטוקיו, שם הוא נפרד מהם. הלורד קצמוטו בינתיים מצטרף למועצת שרי יפן, ומשום שסירב למסור את חרבו הוא נכלא בידי אומורה. בכלא מציבים לו שתי אפשרויות- להתאבד או להיות מוצא להורג. אלגרן החליט לנסות לשחרר את קצמוטו בזמן זה הוא מותקף על ידי אנשיו של אמורה (מגולם על ידי מאסטו האדרה) שמנסים לעכב אותו. קפטן אלגרן מצליח בעזרתו של סיימון גרהם (מגולם על ידי טימותי ספאל) מתרגם בריטי בשירותו של הקיסר מייג'י, לחלץ את קצמוטו מהכלא ולברוח מהשבי אל מחנהו של קצמטו. במהלך הבריחה נהרג נובוטדה, בנו של קצמוטו.

קפטן בגלי ואומורה ששמעו על הבריחה מחליטים לרדוף אחר שניהם ולחסל אחת ולתמיד את המרד שהנהיגו. קצמוטו ואלגרן מכינים את שדה המערכה לקרב שבו הם ילחמו עד האדם האחרון על עקרונם ואמונתם בדרכו של הבושידו. במהלך הקרב הקולונל מקריב פלוגה אחר פלוגה לקרב נגד קצמוטו ואנשיו רק כדי להפסיד לתחבולותיו ושיטות הטקטיקה של האחרון. בקרב אפי אחרון קצימוטו ואלגרן עולים על סוסיהם עם השורדים מהקרב הראשון ורוכבים בגבורה אל גדודיו של קולונל בגלי רק כדי להיפגע ממטח הכדורים מתותח הגטלינג האימתני ברשותו של בגלי.

בצעד אחד אחרון מורה קצימוטו על אלגרן לעזור לו לבצע ספוקו (טקס התאבדות יפני מסורתי) ובכך למות בכבוד בשדה הקרב כאבות אבותיו.

אלגרן הפצוע מגיע אל טירתו של הקיסר מייג'י ומספר לקיסר כי קצמוטו מת ושאם הוא ייתן את ההוראה הוא ישמח לבצע את טקס הסיפוקו בעצמו. הקיסר מכריז כי צעדי המודרניזציה שאימץ בהשפעת אומורה לא יכולים לבוא על חשבון השמירה על המסורת העתיקה, אותה ייצג קצמוטו. אמורה כאקט של התגרות אחרונה צועק על אלגרן ועל חוצפתו וההתרסה כלפיו וכלפי הקיסרות. הקיסר מציג את חרב הקיסרות ואומר לו שאם הדבר לא נראה בפניו הוא מרשה לו להתאבד. אומורה ההמום יוצא מהחדר ובכך משאיר את הקיסר ואת אלגרן לשוחח על מהלך הקרב ועל גבורתו של קצמוטו ואנשיו. בסצנה האחרונה ניתן לראות את נייתן חוזר לכפרו של נובוטדה במטרה לחיות את שארית חייו עם אחותו של קצמוטו.

צוות השחקנים

עריכה

הפקה

עריכה

הצילומים התקיימו בניו זילנד, עם חברי הצוות היפני וצוות הפקה אמריקאי. הר פוג'י צולם באמצעות CGI של כפי שניתן לראות מן יוקוהמה. חלק מהכפר צולם באולפני האחים וורנר בברבנק קליפורניה.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא הסמוראי האחרון בוויקישיתוף

ביקורות

הערות שוליים

עריכה