הסנאט של ארצות הברית

הסנאט של ארצות הברית
United States Senate
	הקונגרס ה-118 של ארצות הברית; חותם הסנאט
	דגל הסנאט
מדינה	ארצות הברית
סוג	בית עליון של הקונגרס של ארצות הברית
היסטוריה
תקופת הפעילות	1789–הווה (כ־235 שנים)
הרכב
מספר מושבים	100
	הרוב (51):; דמוקרטים (48); עצמאיים (3); (חוברים לדמוקרטים); המיעוט (49): רפובליקנים (49);
בחירות
שיטת בחירות	השיטה הרובנית
בחירות קודמות	5 בנובמבר 2024
בחירות הבאות	3 בנובמבר 2026
מנהיגים
נשיא; ; נשיא זמני	קמלה האריס (D); ‏החל מ-20 בינואר 2021; פטי מארי (D); ‏החל מ-3 בינואר 2023
מנהיג הרוב	צ'אק שומר (D); ‏החל מ-20 בינואר 2021
מנהיג המיעוט; ; מצליף הרוב; ; מצליף המיעוט	מיץ' מקונל (R); ‏החל מ-20 בינואר 2021; דיק דרבין (D); ‏החל מ-20 בינואר 2021; ג'ון ת'ון (R); ‏החל מ-20 בינואר 2021
משכן
	הקפיטול; וושינגטון די. סי., ארצות הברית
קואורדינטות	38°53′26″N 77°00′32″W / 38.890556°N 77.008889°W
אתר אינטרנט
	senate.gov

הסנאט של ארצות הברית (באנגלית: United States Senate) הוא הבית העליון של הקונגרס של ארצות הברית – הפרלמנט (הרשות המחוקקת) של ארצות הברית – אשר מורכב מהסנאט ומבית הנבחרים (הבית התחתון).

בסנאט מכהנים שני סנאטורים מכל אחת ממדינות ארצות הברית והוא ממוקם באגף הצפוני של בניין הקפיטול בוושינגטון הבירה. מקור שמו הוא בסנאט הרומי.

סמכויות הסנאט

חוקת ארצות הברית, בפרק הראשון, מעניקה לסנאט את הסמכויות הבאות:

כל חוק חייב להיות מאושר על ידי הסנאט ובית הנבחרים.
חוקים המטילים מסים דורשים את אישור הסנאט כשאר החוקים אך הסנאט אינו רשאי להציע אותם, סמכות זו נתונה בלעדית בידי בית הנבחרים. בנוסף, הנוהג הוא שהסנאט אינו מוסמך ליזום חקיקה העוסקת בהקצאת כספים.
הנשיא תלוי ב"עצתו והסכמתו" (advice and consent) של הסנאט בבואו לאייש תפקידים בכירים בממשל הפדרלי – חברי הקבינט של ארצות הברית, שופטים פדרליים, שגרירים וראשי הסוכנויות הפדרליות כולם טעונים את אישור הסנאט. עם זאת, רשאי הנשיא לאייש את התפקידים זמנית בלא אישור הסנאט כאשר זה האחרון נמצא בפגרה. מינויים אלה תקפים באופן זמני עד שיאושרו או יידחו על ידי הסנאט לכשיתכנס.
אמנות בין-לאומיות טעונות את אישור הסנאט ברוב מיוחס של שני שלישים. עם זאת, לא כל הסכם בין-לאומי דורש אישור והקונגרס חוקק חוקים המאפשרים לנשיא לחתום על הסכמים בלא כל אישור או להביאם לאישור בתי הקונגרס ברוב רגיל בלבד.
במקרה שבית הנבחרים מצא לנכון לפתוח בהליך של הדחה (impeachment) כנגד מי שנושא משרה פדרלית בגין "בגידה, שוחד או פשעים חמורים אחרים", תפקידו של הסנאט לשפוט את אותו אדם. אם המודח הוא הנשיא, ישב בראש המשפט נשיא בית המשפט העליון של ארצות הברית. הרשעה במשפט דורשת רוב מיוחס של שני שלישים והתוצאה שלה היא הדחה מיידית מן המשרה הציבורית. הסנאט רשאי גם לפסול את המודח מלהתמנות בעתיד לתפקיד בממשל אך אינו יכול להטיל עונשים מלבד אלו. מי שהודח עשוי לעמוד למשפט רגיל על עבירות פליליות שביצע, ללא קשר למשפטו בסנאט.
במקרה שאף מועמד לתפקיד סגן נשיא ארצות הברית אינו מצליח להשיג רוב בחבר האלקטורים קובע התיקון ה-12 לחוקה כי הסנאט יבחר את סגן הנשיא מבין שני המועמדים שצברו את מירב הקולות. הסמכות המקבילה לבחירת הנשיא נתונה בידי בית הנבחרים. עד כה נקרא הסנאט לעשות שימוש בסמכות זו פעם אחת בלבד, ב-1837.

הבחירות לסנאט

לכל מדינה יש זכות לשלוח לסנאט שני נציגים, כך שבסנאט מאה סנאטורים. הייצוג השווה של מדינות בסנאט הוא אחד הסעיפים הבודדים בחוקה שלא ניתנים לשינוי על ידי תיקון של החוקה בהסכמת שני שלישים מהמדינות, אלא נדרשת הסכמת כל המדינות המעורבות.

כהונתו של סנאטור נמשכת שש שנים, אך בחירות לסנאט נערכות אחת לשנתיים (ביום שלישי שאחרי יום שני הראשון של נובמבר). הסנאטורים מאורגנים במסגרת שלוש קבוצות (Classes), באופן שכל שנתיים מועמדים לבחירה חברי אחת מהן, כשליש מחברי הבית. שני המושבים של אותה מדינה בסנאט לעולם אינם עומדים לבחירה באותה שנה (למעט בחירות מיוחדות). הסנאטור בעל הוותק הגדול יותר ממדינה מסוימת ידוע בתור "הסנאטור הבכיר" מאותה המדינה והשני בתור "הסנאטור הזוטר".

הסנאטורים נבחרים על ידי אזרחי המדינה שלהם. בעבר הייתה הזכות לבחור סנאטורים בידי בתי המחוקקים של המדינות אך התיקון השבעה עשר לחוקה העביר אותה לתושביהן. נגע השחיתות שדבק בבתי המחוקקים של המדינות היה המניע מאחורי התיקון אך כתוצאה ממנו נלקח מהמדינות כגופים ריבוניים הייצוג היחיד שהיה להן בקונגרס, ייצוג שעמד לעיני האבות המייסדים של ארצות הברית כשכוננו את הסנאט. כמעט בכל המדינות נערך סיבוב בחירות אחד לתפקיד ומנצח זה שזכה במירב הקולות (לאו דווקא רוב מוחלט). בכמה מדינות נערכים שני סיבובי בחירות, במקרה שלא היה מועמד שזכה ברוב מוחלט בסיבוב הראשון. סנאטור שנבחר יכהן עד תום כהונתו, מותו או התפטרותו אלא אם כן יחליט הסנאט ברוב של שני שלישים להרחיקו. בסמכות זו עשה הסנאט שימוש כשהרחיק בתקופת מלחמת האזרחים את נציגי שבע המדינות הפורשות. במקרה שמתפנה מקום בסנאט כתוצאה ממוות, התפטרות או הרחקה קובע התיקון השבעה עשר לחוקה כי מושל המדינה ימנה סנאטור באופן זמני עד שייערכו בחירות מיוחדות (בדרך כלל במועד הבחירות הבא). סנאטור שנבחר בבחירות מיוחדות ישלים את הזמן שנותר משש שנות הכהונה המקורית.

לסנאט זכאים להיבחר אנשים שהם אזרחי ארצות הברית לפחות תשע שנים, בני שלושים שנה ומעלה המתגוררים במדינה אותה הם נבחרים לייצג. הסנאט עצמו הוא זה שקובע האם מועמד שנבחר זכאי לכהן והיו מקרים בהם התקבלו סנאטורים שלא עמדו בדרישת הגיל המינימלי.

מנגנוני הבית

אולם המליאה של הסנאט

החוקה קובעת כי סגן נשיא ארצות הברית הוא נשיא הסנאט, ומעבר למשמעות הטקסית היא נותנת בידו את הזכות להצביע במקרה של תיקו. בתקופת ממשל קלינטון הגיעו מספר הצבעות לכדי תיקו וסגן הנשיא אל גור הכריע אותן. לרוב, סגן הנשיא אינו משתתף בישיבות הסנאט. בנוסף בוחר הסנאט את הנשיא הזמני, שהוא סנאטור שיושב בראש הישיבות בהיעדר סגן הנשיא. הנשיא הזמני רשאי להאציל סמכותו זו לסנאטורים נוספים, שיישבו ראש בישיבות, בתנאי שסגן הנשיא נעדר מהן.

המפלגה בעלת המספר הגדול ביותר של מושבים בסנאט היא "מפלגת הרוב" בסנאט. בהתאם לכך ממנות המפלגות את הסנאטור שיכהן כמנהיג הרוב או המיעוט ולצדו את ה"מצליף" על מנת שיכוונו את מדיניות המפלגה בבית. למנהיג הרוב השפעה רבה כיוון שהוא קובע את סדר היום של הסנאט. במקרה של שוויון מפלגתו של סגן הנשיא היא מפלגת הרוב, אם כי במקרה כזה אין לה את כל היתרונות והסמכויות שיש למפלגת רוב באופן רגיל. לעיתים יש בסנאט חברים עצמאיים, והם יכולים להצטרף לגוש של אחת המפלגות לשם קביעת הרוב, בלי להיות חברים בה, ובתמורה לקחת חלק בחלוקת התפקידים של המפלגה בסנאט.

הסנאט עושה שימוש נרחב בשש עשרה הוועדות הרגילות שלו כמו גם בוועדות מיוחדות. כאשר המפלגות הגדולות מחלקות ביניהן את המושבים בוועדות. חשיבותן של הוועדות ביכולתן להעביר או לעכב יוזמות חקיקה ומינויים הנופלים בתחום השיפוט שלהן. מועמד לתפקיד שופט בית המשפט העליון, למשל, יצטרך לעבור קודם את ועדת המשפט ורק אחר כך לבוא לפני מליאת הסנאט. כמו כן רשאיות הוועדות לערוך שימוע בתחום אחריותן ולזמן לפניהן עדים. ליושב ראש הוועדה יש את הסמכות למנוע מחוק או ממועמד מלעבור את הוועדה. יושבי הראש של כל הוועדות הם ממפלגת הרוב, ובדרך כלל הם החברים בעלי הוותק הרב ביותר מבין חברי מפלגת הרוב בוועדה. הנציג הבכיר ביותר של מפלגת המיעוט מכונה בדרך כלל "Ranking Member".

הסנאט נחשב לאיטי והמהסס מבין שני בתי הקונגרס וחבריו אינם ממהרים לאמץ גישות חדשות ורפורמות.^[^{דרוש מקור]} הגורם המרכזי לכך הם כלליו של הסנאט המאפשרים לחבריו לעכב עד אין קץ ולמעשה למנוע הצבעות על ידי שימוש בפיליבסטר או בוועדות השונות.

במסגרת ניסיון כושל למנוע חקיקה למען זכויות השחורים ב-1957, דרך פיליבסטר, נאם הסנאטור הדמוקרטי מהדרום סטרום ת'רמונד את הנאום הארוך ביותר בהיסטוריה של הסנאט שארך למעלה מיממה.

לפי כללי הסנאט, על מנת לסיים פיליבסטר דרושה הסכמה של רוב מיוחס בן שלוש חמישיות (קרי, 60 סנאטורים) שאותו קשה להשיג בלא מאמץ משותף של שתי המפלגות גם יחד. על מנת לשנות את כללי הסנאט דרושים שני שלישים של חברי הבית.

הייצוג בסנאט

האבות המייסדים של ארצות הברית ראו בסנאט מכשיר שנועד להגן על המדינות המרכיבות את האיחוד ועל זכויותיהן. כתוצאה מכך ניתנו לכל מדינה, ללא קשר לגודל אוכלוסייתה, שני מושבים בסנאט. יתר על כן, חוקת ארצות הברית מונעת בפירוש את שינוי המצב בקובעה כי לא יילקח ממדינה ייצוגה השווה בסנאט בלא אישורה. כמו כן מונעת החוקה איחוד של מדינות או חלקיהן בלא הסכמת בתי המחוקקים של המדינות והקונגרס.

הסנאט היה כאמור מלכתחילה גוף ללא ייצוג שוויוני של אזרחי ארצות הברית, אולם שינויים דמוגרפיים הקצינו את המצב עם השנים עד שכיום המדינה המאוכלסת ביותר, קליפורניה, גדולה פי 74 במספר אזרחיה מויומינג דלילת האוכלוסייה.

כל שינוי במצב עניינים זה יצטרך להיות מאושר על ידי המדינות והסנאט והסבירות לכך היא נמוכה. למרות זאת ישנן יוזמות החותרות לסנאט ייצוגי יותר על ידי פיצול של המדינות המאוכלסות ביותר (שלוש המאוכלסות ביותר הן קליפורניה, טקסס ופלורידה) לתתי-מדינות.

בחוקת ארצות הברית נקבע במקור כי הסנאטורים יבחרו על ידי בתי הנבחרים של מדינות ארצות הברית, אך בתיקון ה-17 לחוקת ארצות הברית שנקבע ב-1913 הועברה לבחירות על ידי אזרחי המדינות.

ראו גם

עיינו גם בפורטלים:
	פורטל ארצות הברית
	פורטל וושינגטון די. סי.

קישורים חיצוניים

אתר האינטרנט הרשמי של הסנאט של ארצות הברית
ביוגרפיות של חברי הסנאט ובית הנבחרים
הסנאט של ארצות הברית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתבי הסנאט של ארצות הברית בפרויקט גוטנברג (באנגלית)