הפצצת דרזדן

הפצצת דרזדן
סוג	הפצצת שטיח, aerial bombing of a city
מקום	דרזדן
תאריך	15 בפברואר 1945
אבדות	22,700

הפצצת דרזדן הייתה הפצצה אסטרטגית שערכו חיל האוויר של ארצות הברית וחיל האוויר המלכותי של בריטניה במשך שלושה ימים בשלהי מלחמת העולם השנייה (13 – 15 בפברואר 1945) על העיר דרזדן, בירתה של מדינת סקסוניה שבגרמניה. 1,300 מפציצים כבדים הטילו 3,900 טונות של פצצות ופצצות תבערה בארבעה גלי הפצצה של מאות מפציצים. בדרזדן התגוררו לפני המלחמה כ-630,000 תושבים וההערכות הן שבגלל הפליטים מן המזרח מספר התושבים בעיר בעת ההפצצה מנה כמיליון נפש.^[1] מספר הקורבנות בהפצצה נאמד בכ-25,000.^[2]

ההפצצה על דרזדן זכתה לפרסום ונחקקה בזיכרון הקולקטיבי, בגלל השימוש שעשתה בה התעמולה הנאצית בהוראת יוזף גבלס, שר התעמולה הגרמני, במטרה לזעזע את דעת הקהל במדינות בעלות הברית ולעצור את ההפצצות על ערים גרמניות. התעמולה לא השפיעה על מקבלי ההחלטות של המדינות הדמוקרטיות, ארצות הברית ובריטניה, וההפצצות נמשכו בעוצמה כמעט עד לכניעת גרמניה ב-7 במאי 1945. ההפצצה האחרונה בוצעה על העיר קיל ב-2 במאי 1945.^[3]

המניעים להפצצה

דרזדן הייתה עיר תעשייתית חשובה וצומת תחבורה ותקשורת מרכזי. בזכרונותיו מתאר אותה וינסטון צ'רצ'יל כ"מרכז תקשורת של החזית המזרחית בגרמניה".

בשנת 1944 התחזקו בעלות הברית. הן עמדו לפני כיבוש רומא, אלפי מטוסים הפציצו את ערי גרמניה ויעדים תעשייתיים כגון סכרים ובתי-חרושת, ויעדים צבאיים כמו בסיסי הטילים V1 ו-V2, שנורו על לונדון וגרמו הרס רב. ברית המועצות התחזקה והמשיכה להדוף את הגרמנים.

קיימות טענות שההפצצה נעשתה לפי בקשת ברית המועצות במסגרת ועידת יאלטה שהסתיימה יומיים לפני ההפצצה, כדי לחבל במעבר כוחות צבא גרמניים דרך העיר. לטענות אלו אין שום סימוכין במסמכי הוועידה, מה עוד שהבריטים תכננו את הפצצת דרזדן שבוע לפני תחילת הוועידה.^[4] עם זאת, המניעים הללו אינם מסבירים את עוצמת ההפצצה, ולדעת רבים יש להסבירה דווקא כפעולת נקמה, תגובה להתקפות האוויר הגרמניות על ערי פולין, הולנד, צרפת ובריטניה, ובמיוחד הפצצת קובנטרי. באופן דומה ניתן לראות בה פעולת לוחמה פסיכולוגית, ניסיון לשבור את מורל הגרמנים במטרה לקצר את המלחמה.^[5]

בשל מיעוט ההפצצות על העיר במשך כל המלחמה, היא הפכה למקום מקלט לפליטים מכל האזור, והפצצתה היוותה פגיעה קשה במורל הגרמני. בגרמניה הייתה אמונה (חסרת כל ביסוס) כי בנות הברית מתייחסות לעיר כאל עיר מפורזת, אמונה שהביאה להעברת תותחי הנ"מ שהגנו על העיר לאזורים שנחשבו רגישים יותר, כך שבעת ההפצצה הייתה העיר נטולת הגנה אווירית.^[6] עוצמת נזקי ההפצצה מוסברים בעיקר בתנאי מזג אוויר טובים והיעדר הגנה אווירית. כתוצאה, דייקו המפציצים ונוצר אפקט מצטבר של קיר אש שהחריב את מרכז העיר.

ההפצצה ותוצאותיה

פרק זה טעון עריכה. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לערוך אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא: הנתונים בטקסט לא מתאימים לתבנית.

תאריך	אזור מטרה	כוח	כלי טיס	פצצות TNT (בטון)	פצצות דליקות (בטון)	סך הכול טון
7.10.44	מרכזיית מסילות ברזל	חיל האוויר ה-8	30	72.5		72.5
16.1.45	מרכזיית מסילות ברזל	חי"א ה-8	133	279.8	41.6	321.4
14.2.45	אזור העיר	פיקוד המפציצים של ה-RAF ‏	772	1477.7	1181.6	2659.3
14.2.45	מרכזיית מסילות ברזל	חי"א ה-8	316	487.7	294.3	782.0
15.2.45	מרכזיית מסילות ברזל	חי"א ה-8	211	465.6		465.6
2.3.45	מרכזיית מסילות ברזל	חי"א ה-8	406	940.3	140.5	1080.8
17.4.45	מרכזיית מסילות ברזל	חי"א ה-8	572	1526.4	164.5	1690.9
17.4.45	אזור תעשייה	חי"א ה-8	8	28.0		28.0

אנדרטת מרטין לותר, אחרי ההפצצה

ערימת הרוגים לאחר ההפצצה

ב-13 בפברואר החלה הפצצת העיר על ידי הבריטים. בשלב זה לא יכלו האמריקנים להשתתף בהפצצה בגלל מזג אוויר אביך. מפציצי לנקסטר והאליפאקס הפציצו מפעל דלק הנמצא כ-100 ק"מ מדרזדן, וזאת במטרה להטעות את כוחות ההגנה האווירית הגרמנית. מטוסי מוסקיטו התקיפו את הערים מגדבורג, בון ונירנברג.

בגל הראשון של הפצצת העיר עצמה, הצניחו מטוסי מוסקיטו מטעני מגנזיום מאיר לשם סימון המטרות, ומפציצי קרב מסוג מוסקיטו הטילו כ-500 ק"ג של מטרות-ציון. 254 מפציצי לנקסטר שחדרו דרך צרפת, הגיעו לדרזדן והשליכו כ-500 טון חומרי נפץ, ו-375 טון פצצות תבערה, ובסך הכול כ-200,000 פצצות תבערה. הפצצות המרסקות היו במשקל 250 ק"ג עד 2 טון כל אחת.

שלוש שעות מאוחר יותר הגיע הגל השני של המפציצים. לאחר גל זה עלה מרכז העיר כולו בלהבות.

למחרת תקפו 316 מפציצים אמריקניים מסוג B-17, בחיפוי 784 מטוסי מוסטאנג P-51, והטילו 771 טון פצצות.

60 מפציצים נוספים הפציצו את פראג, כ-120 ק"מ מדרום לדרזדן. הטייסים טענו כי טעו בניווט וחשבו את פראג לדרזדן. המפציצים הטילו 153 טון פצצות על העיר, אשר גרמו לכ-700 הרוגים (כולם אזרחים), מעל 1,000 פצועים, ולהרס של מאות מבנים, ביניהם מבנים היסטוריים חשובים בני מאות שנים.

שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס לקח את מניין ההרוגים המשוער של המשטרה העירונית, 25,000, הגדיל אותו בסדר גודל יחיד, והפיץ את הידיעה השקרית בדבר הטבח ב-"250,000 אזרחים" לעיתונים במדינות נייטרליות כגוון שווייץ ושוודיה ומשם לכל העולם. במדינות המערב הידיעה גרמה לזעזוע בדעת הקהל ואף לפרסום האשמות בעיתונים מצד פובליציסטים שאחד מהם אף נקט בכותרת "טרור ההפצצות". חוקרי תקשורת רואים בזה כאחד ממעשי חדשות הכזב הבינלאומיים הראשונים בהיסטוריה. בעקבות זאת, ההערכות בתום המלחמה לגבי מספר ההרוגים בהפצצה הגיעו ל-250,000 ואף ל-500,000 איש על פי דיווח גרמני. אולם בשנת 2010 דיווח העיתון הלונדוני "טיימס" כי ועדת היסטוריונים שביקשה לחקור כמה בני אדם באמת נהרגו בהפצצה בחנה במשך חמש שנים את הארכיון העירוני לצד מסמכים רשמיים של הרשויות המקומיות, לרבות רישומי לידה ותמותה. חברי הוועדה אף הצליבו את המידע עם דיווחי עדי ראייה ומסמכים משפטיים. בתום המחקר הם פרסמו דו"ח שקבע כי לא יותר מ-25 אלף בני אדם נהרגו. החוקרים גם דחו ספקולציות שגופות רבות מעולם לא נמצאו. הערכה זו עולה בקנה אחד גם עם מחקר בלתי תלוי מטעם העיר דרזדן שנערך בשנת 2006. הסיבה לטווח רחב זה של הערכות הוא שבעיר התרכזו פליטים שברחו אליה ועובדי כפייה שהועסקו בה. לכן לא היה מידע מוסמך על מספרם האמיתי של תושבי העיר, ודיווחים נאציים ניצלו זאת וציינו מספרים מוגזמים.^[7]

הנזק לרכוש היה גדול ביותר. מתוך 28,410 בתים בחלקה המרכזי של העיר, נחרבו 24,866 בתים. שטח של 34 קמ"ר נחרב כליל.

השפעת ההפצצה על יהודי דרזדן

כבשאר ערי גרמניה, רוכזו יהודי דרזדן ורובם נשלחו למחנות ריכוז שם נרצחו עוד בטרם ההפצצה. ערב ההפצצה נותרו בדרזדן מספר מועט של יהודים, בעיקר אלו אשר היו נשואים לארים. ב-13 בפברואר נמסרו ליהודים אלה צווי התייצבות למשלוח האחרון שנועד להתקיים ב-16 בפברואר. ההפצצה והכאוס שהתחולל בעקבותיה אפשר ליהודים להימלט מהעיר תוך הסתרת זהותם היהודית ולהיטמע באוכלוסייה. כך ניצלו חייהם.^[8]

השוואה להפצצות אחרות במלחמה

אף שישנן טענות כי ההפצצה הייתה קשה במיוחד, הרי כשמשווים את כמות הפצצות שהוטלו על העיר לעומת ערים אחרות, נראה כי ערים אחרות ספגו התקפות קשות יותר:

על דרזדן הטילו האמריקאים 1,248 טון והבריטים 2,659 טון, סה"כ 3,907 טון
על אסן, בעלת גודל דומה ומספר תושבים דומה הטילו האמריקאים 1,518 טון והבריטים 36,420 טון, סה"כ 37,938 טון
על לייפציג, בעלת גודל דומה ומספר תושבים דומה הטילו האמריקאים 5,410 טון והבריטים 6,206 טון, סה"כ 11,616 טון
על קלן, בעלת גודל דומה ומספר תושבים דומה, הטילו האמריקאים 10,211 טון והבריטים 34,712 טון, סה"כ 44,923 טון

הפצצת דרזדן לא הייתה מקרה יחיד של פעולות לחימה כנגד עיר בעלת משמעות אזרחית ולא צבאית. בעקבות הטלת פצצת האטום על הירושימה נמנו כ-140,000 הרוגים. בטוקיו נמנו 100,000 הרוגים בהפצצה בפצצות תבערה דומות לאלו שהוטלו על דרזדן.

בגרמניה יש המתייחסים להפצצה כפשע מלחמה, כתגובה להאשמה קולקטיבית של הגרמנים בפשעי המלחמה של גרמניה הנאצית.^[9]

הפצצת דרזדן בספרות

הסופר האמריקאי קורט וונגוט שנפל בשבי הגרמנים, הוחזק בדרזדן בזמן שהופצצה. השפעתה של חוויה זו מורגשת היטב ברבים מספריו, ומתוארת ישירות בספרו הידוע ביותר, "בית מטבחיים חמש".
הבלשן ויקטור קלמפרר מתאר ביומניו בגוף ראשון את החיים בעיר לפני ההפצצה, במהלכה ואחריה.
בספרו "קרוב להפליא ורועש להחריד" מתאר הסופר היהודי-אמריקאי ג'ונתן ספרן פויר את הפצצת העיר במכתבי גיבוריו, ניצולי ההפצצה.
בספר כאשר הייתי נער קטן מאת אריך קסטנר מוזכרת הפצצת דרזדן.
בספרה של אורלי קסטל-בלום, טקסטיל, בוחרת אחת הדמויות, רופא יהודי, לגור בדרזדן, כי היא בעיניו עיר ללא עבר בשל הפצצתה ובנייתה מחדש.
בספר "שלום לאשת פרא" מאת אנרי קולונז' (תרגום אביטל ענבר) מתוארת הפצצת דרזדן בעיני ילדה בת 12, שאחותה נהרגה ואמה יצאה מדעתה.